חורפיש הייתה בתכנית המגורשים מישראל
מסמך היסטורי שמעיד על כוונה לגירוש תושבי חורפיש, מטעמי ביטחון, בראשית קיומה של מדינת ישראל, מסמך שממחיש שלגבי הדרוזים לא הייתה מדיניות ברורה, בזמנים בהם הדרוזים בכרמל ובשפרעם היו בקשרים טובים עם היהודים בגליל היה אחרת.
המסמך שאנו חושפים, בא להעיד על מדיניות של האוכלוסייה הדרוזית בארץ, שבהרבה מקומות היוותה נתיב להברחות וזה שימש כחלק מפרנסתה.
למשל המקום הקדוש נביא סבלאן עה"ש, היה בשליטה מוסלמית לפני קום המדינה, המוסלמים המשיכו להחזיק במקאם עד להגעת השליטה הישראלית לאזור.
במלחמת השחרור הדרוזים בחורפיש נטשו את הכפר לכיוון לבנון, למרות שהיו מספר אנשים מחורפיש שעבדו לטובת היהודים.
אחרי שישראל כבשה את האזור הדרוזים הורשו לחזור לחורפיש ונמסרה לידיהם השליטה במקאם נביא סבלאן עה"ש.
המסמך הזה מגיע ובו מובהרת בצורה פשוטה הכוונה, חורפיש יהיה אחד הכפרים המגורשים.
ד"ר ולטר איתן המנכ"ל הראשון של משרד החוץ הישראלי שעבד תחת משה שרת שר החוץ בממשלת בן גוריון באותם ימים, במכתב ששלח לשר החוץ שרת שהיה בניו יורק באותו זמן בשנת 1949, מבקש את האישור שלו למהלך של גירוש מספר כפרים בגליל, ברשימת הכפרים הכפר הדרוזי חורפיש, במכתב מציין ד"ר איתן שבכפרים שמיועדים לגירוש, חיים דרוזים, נוצרים, צ'רקסים.
ד"ר איתן כותב במכתבו שזלמן ליף איש הכשרת הישוב, שנהג להכין מפות טופוקדסטריות של הרכוש היהודי בארץ ישראל והיה יועצו של דוד בן גוריון ויועץ במשרד החוץ לנושאי קרקעות וגבולות, הציע את התכנית הזו.
זלמן מסר לאיתן שיש תכנית לגרש את התושבים הערבים ממספר מקומות בעיקר בגליל
בין הכפרים שיגורשו תושביהם: פסוטה, תרשיחא, מעיליא, ג'ש (גוש חלב) כולל אנשי כפר ברעם שהיו בג'ש, חורפיש, ריחאניה, מג'דל וזכריה.
לפי התכנית מספר האנשים שיגורשו 10000, במכתב ציין ד"ר איתן שהכוונה היא העברת האנשים בכח למקומות אחרים בחוץ מטעמי ביטחון.
במכתב ד"ר איתן מציין שראש הממשלה בן גוריון אישר את התכנית ומחכה להסכמתו של שרת לתכנית ולהסכמת אליעזר קפלן, סגן ראש הממשלה בן גוריון, שר האוצר הראשון של ישראל ושר המסחר והתעשייה, שכיהן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית ומנהל מחלקת הכספים שלה.
דפי ההיסטוריה עם הקמת מדינת ישראל והמעורבות של העדה הדרוזית, בכפרי הכרמל והגליל, ידעה עליות וירידות, חוסר הארגון והעברת המסרים בצורה חד משמעית וברורה גרם להרבה בלבול, בזמנים שהדרוזים היו חצויים בין השלטון הערבי למדינה היהודית הטרייה.
