על חוק הלאום: למי הוא טוב לעזאזל ??
אם לשיטת הממשלה, חוק הלאום מבטיח שוויון ולא גורם עוול לדרוזים ולקבוצות אחרות באוכלוסייה, אז למה צריך לחוקק חוקים מתקנים בהם המדינה מודה לעדה על התרומה לביטחון ומבטיחים זכויות בחוק.
בעת שאני כותב מאמר דעה זה מתנהל לו דיון ציבורי נוקב על שינוי/ביטול חוק הלאום. רק לפני מספר חודשים חגגה המדינה שבעים שנה לעצמאותה. הרבה דובר אז על עברה המפואר ועתידה של המדינה. דובר על כך שלפני שבעים ואחת שנים, המדינה הייתה חלום רחוק. היום כלם יודעים כי כוח החזון של האבות המייסדים הוא הוא שהעניק לעם היהודי את האמונה, התקווה לבצע את הבלתי יאומן. אותו דור מייסדים לא שכח להגיד שלא יהיה עתיד למדינה ללא יציקה של ערכי הרוח, ללא הטמעה של ערכים חברתיים מכוננים, וללא השתתתה של המדינה העתידית על ערכי המוסר והשוויון.
היום, אחרי שבעים שנה כאשר העולם חווה התנגשות בין ציוויליזציה ואמונה, כל אזרח שואל עצמו מה קיבלנו? איזה מנהיגים ומנהיגות יש לנו כאן?. מחד עומדת לה ממשלה על נבחריה ושריה וידם על כפתור החקיקה ומציגה עצמה כמי שיודעת מהו האינטרס של המדינה, מהו האינטרס הציבורי והלאומי ולכן גם שמה את עצמו כאמונה על שמירתם.
מהצד השני עומדים להם אזרחים יהודים ולא יהודים המסומנים כמי שכל חפצם הוא פגיעה באינטרס הציבורי והלאומי. במקרה הטוב, מדובר בקבוצה מעורבת של תמימים (שלא לומר טיפשים) שאינם מבינים את הוויות העולם החדש.
במקרה הרע, רואה בהם חבורה של ותרנים, חסרי חוט שדרה ונטולי פטריוטיזם. אך אל דאגה, גם אם טיפשים ותמימים או לוזרים נטולי חוט שדרה - יש מי שישים את המחסום. אלו כמובן, השרים, יועציהם ומלחכי פינכה למיניהם, ישימו את המחסום כיוון שרק הם יודעים את האמת. הם אלה היודעים כיצד צריכה להיות דמותה של מדינה חזקה.
הם גם יודעים שהשתלטות על כל האדמות הוא צורך קיומי ובניית צבא חזק ודורסני עם רכישת צוללות מתקדמות וספינות מגן (עם או בלי מאכערים), הוא זה שישמור ויבטיח את הביטחון של כולנו ואת עתיד המשק והכלכלה. מתוך עמדה יהירה זו שבה צרכי הביטחון והכלכלה קובעים את מהות החיים, מרשים לעצמם השליטים להצהיר כל שני וחמישי שהם עומדים לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים ולהשקיע את משאבי המדינה במקומות הראויים לכך.
הם יודעים יותר מכלם כי אזרחים לא יהודים הם סכנה קיומית פוטנציאלית במקרה הטוב ופצצה מתקתקת במקרה הרע. זו הסיבה אולי של הצבת חגורת החנק והמצור על הכפרים הלא יהודים (ובעיקר הדרוזיים) ואיסור בנייה על אדמות פרטיות במסווה של תכניות מתאר והרחבה לא מאושרות (שמישהו דואג לא לאשרן בעליל זה עשרות שנים).
כך או כך, הם יודעים גם לספר מה הוא העתיד הטוב יותר לאקדמיה הישראלית, מהו הקוד האתי הראוי באוניברסיטאות ואיזה אופי צריך להיות לגוף הנקרא מל"ג. גוף זה, שנועד במקורו להגן על מוסדות האקדמיה ולחצוץ בינם לבין הממשלה, הופך לו לאט לאט לגוף פוליטי, בשירות אג'נדה מפלגתית, ואם יש ביננו עדיין אנשי אקדמיה שחרדים לעצמאותה של האקדמיה הישראלית, יש לשאוף להחליפם.
אלו בקרב היהודים (כי הלא יהודים חוששים להביע את דעתם) שמנסים להשמיע את קולם השפוי של שוויון אזרחי, שתרומתם למדינה אינה מוטלת בספק ואף עולה ברמות על חלק גדול מהיושבים בבית המחוקקים, מואשמים בגישה פוסט-ציונית. הם גם יזמו חוק שמחזיר אותנו מאות שנים לאחור וכל זה רק כדי להגדיר את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
בינתיים, הם שכחו רוח העקרונות שבמגילת העצמאות שבה נאמר במפורש שהמדינה מחויבת בשוויון אזרחי מלא. הם יתאמצו להסביר שהחוק אומנם מתייחס ללא יהודים כנפרדים אך הוא יתייחס אליהם כשווים. הם איבדו בדרך את הלוגיקה הפשוטה שכל הפרדה הינה במהותה מבטאת חוסר שוויון. לכן, כל נימוק בהקשר זה הוא לא יותר ממכבסת מילים להפרה של ערך שוויון זכויות האדם. האמת הפשוטה והכואבת מבחינתם ושלא ניתנת לפרשנות היא ש"לא ניתן לקיים שוויון תחת הפרדה ועוד בחוק יסוד".
מתבונן מן הצד יראה קבוצה שבגבם תומכת רוח חזקה של שבטיות וקבוצה שבגבם תומכת רוח חזקה של הומניזם וביניהם מתנהל שיח של חרשים. כאן האמת צריכה להיחשף. בכל אקט התנהגותי יש יסוד נפשי. האזרח הפשוט שואל עצמו מהו אותו יסוד נפשי שעמד מאחורי ההחלטה לתמוך בחוק זה.
כאשר לא מסופקת תשובה ברורה ומשכנעת, התחושה היא של התנהגות מתנשאת ויהירה. היהירות ה"שלטונית" ו"שכרון הכוח" אותם צוברים אישי ציבור, מעוותים את החיים של כולנו ומזיקים לרקמת היחסים העדינה שנבנתה במשך עשורים בין קבוצת הרוב לקבוצות המיעוט במדינה. מהיכן באה לה אותה יהירות ממשלתית המנהלת את חיינו? מה הדת החדשה הזו שהם מנסים לבנות?
לבסוף, תרשו לי להבהיר נקודה אישית שצריך להגיד אותה בפה מלא לאלו ששואלים איפה הבעייה: קיימת קבוצה של דרוזים שקשרו את גורלם עם היהודים לפני קום המדינה, הם קבוצה עם מורשת עתיקת של מאות שנים. קבוצה זו תמכה בהקמת המדינה ושילמה ומשלמת עד היום מחיר כבד. היום החוק הזה מתייג אותם כשכירי חרב. בשבועות האחרונים נשפך דיו כמים על ידי אלה (אנשים מן השורה, פוליטיקאים ואנשי צבא) המשמיעים דיבורים בהקשר זה ומתנגדים למדיניות ההפרדה ומתנגדים התנגדות נחרצת להוציא את הדרוזים אל מחוץ לגדר. הגדילה לעשות תמונה אחת שהתפרסמה ואשר מעמידה את דיוקנו של תא"ל גסאן עליאן מול חרדי הנושא שלט "לא-לגיוס" ותחתיהם כתוב אזרח סוג ב' ואזרח סוג א' (בהתאם).
הממשלה לא מצליחה להפנים כי אף דרוזי לא יסכים שיתייגו אותו כאזרח סוג ב' אנשים שראשם בעננים ורגליהם אינן נוגעות בקרקע המציאות.
אם לשיטת הממשלה, חוק הלאום מבטיח שוויון ולא גורם עוול לדרוזים ולקבוצות אחרות באוכלוסייה, אז למה צריך לחוקק חוקים מתקנים בהם המדינה מודה לעדה על התרומה לביטחון ומבטיחים זכויות בחוק.
למה שמדינה תודה בחוק מיוחד וספציפי לאזרחים שמשרתים את המדינה מכוח חוק!! (במקרה זה לדרוזים יש גיוס חובה משנת 1956). להעריך מיעוט רק לפי מספרו באוכלוסייה זו גישה לא הוגנת, לא אנושית ואנטי-דמוקרטית. האם יעלה על הדעת שיהודים בארה"ב יוצאו מחוץ לגדר בשל מספרם הקטן (2% מהאוכלוסייה). ולאלה המציינים כל פעם את מספרנו אמליץ להם לפנות לאלוף (מיל') עמוס גלעד שהעריך שתרומת ה 150000 דרוזים למדינה שווה בעיניו ל 2 מיליון איש וחזקה עליו שהוא יודע על מה מדבר.
הכותב הוא רס"ן במילואים ופרופסור בנוירופסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה.
