עשרת הדברות בערבית בחלב 1965

 

אני מצרף קלטת שמע שהוקלטה בסוריה – בחלב עיר הולדתי. ההקלטה נעשתה בביתנו בליל טו בשבט חג האילנות. עבור יהודי חלב טו בשבט היה חג לכל דבר ועיקר, היו נאספים כל חברי המשפחה המורחבת בבית ההורים לסעודת חג, לאחר הסעודה או תוך כדי היו פורשֹים על השולחן עשרות צלחות, הרבה מאוד צלחות בכל אחת מהם שמים פרי מסוים, כל סוגי הפירות כולל הפירות המיובשים, כל הפוסטוקים אגוזים בוטנים שקדים... אב המשפחה היה מברך את שתי הברכות של הפירות על האדמה והעץ וכאן מתחיל החג של הילדים.

לכל ילד במשפחה היו תופרים שקית קטנה מבד יפה מבריק ורוקמים עליה את שם הילד. לשקית הזו קראנו 'كيس عيد الجار' – השקית של חג אל-ג'אר. לחג 'טו בשבט' קראנו 'עיד אל-ג'אר' אין לי מושג מהיכן השם הזה. אב המשפחה היה לוקח לידו את כל שקיות הילדים- מתחיל בשקית של הילד הגדול בחבורה, ממלא מלוא קומץ ידו מכל צלחת וצלחת ומכניס לשק. בשלב מסוים השקית הייתה מתפוצצת ואני זוכר שהילד בעל השקית היה מעיר בשלב זה לאבא, שים שים יש עוד הרבה מקום.

היו פרוטקציות, צריך להגיד, ואני הייתי אחד מאלה שהפעילו את הפרוטקציה ונהנו ממנה. הייתי מפעיל את מלוא קסמי, אני הקטן במשפחה, בשביל להשפיע על אבא שלא יפוצץ לי את השקית בתפוחים ותפוזים אלא שימלא בדברים החשובים שכל העיניים הופנו לעברם. למשל היו אגוזים מסוימים שקראו להם בערבית 'بندق'. למחרת החג בבית הספר היינו משחקים עליהם זוג או פרד (جوز ولا فرد) והכמות שתיכנס לשקית הייתה קריטית כי הייתה קובעת גם את פתיח המשחק גם את מעמד השחקן.

למעשה מילוי השקיות סימל את הסיום הרשמי של אקט החג כי לאחר מכן כל הילדים היו מתפזרים, כל אחד בפינתו בשביל לבדוק את טיב השלל ולספור אותו. עוד באותו לילה היה מתחיל מרתון המשחקים זוג או פרד ואף המבוגרים היו משתתפים בו באותו לילה – אויי מנסים לרוקן את הילדים אבל אותנו לא עשו מאצבע.

ובכל זאת פסחתי, בכוונה תחילה, על השלב החשוב ביותר בעיד אל ג'אר, הוא השלב הפותח בקריאת עשרת הדברות בערבית. ביקשתי להשאיר את השמנת לסוף ובכוונתי להתענג עליה ולתת לה את מקומה המכובד.

והאמת תיאמר; לא רק בבית משפחת שבות היינו חוגגים את עיד אל ג'אר, בכל בתי היהודים בחלב בעיד אל ג'אר היו אומרים את עשרת הדברות בערבית. כפי שציינתי אמירת עשרת הדברות, עוד לפני הארוחה, על-ידי חברי המשפחה היה השלב הראשי שפתח את ערב עיד אל-ג'אר. לעשרת הדברות בערבית היה פתיח שקראו לו 'ابتدا كلامنا' בתרגום חופשי 'פתח דבר'. בדרך כלל הפתיח הזה היה מנת חלקו של אחד מילדי המשפחה הוא 'האיש' הכי קטן במשפחה. לאחר מכן עשרת הדברות מתחלקים בין חברי המשפחה באופן אקראי ו/או מוזמן מראש.

זה מעניין. זה מקסים מדהים. אין לי מושג מי חיבר את עשרת הדברות בערבית, יש מקום לחקור ואולי התשובה כבר קיימת. לא מדובר בתרגום עשר הדברות כפי שמופיעות בשמות פרשת יתרו כי אם המדובר בגרסה מיוחדת שמציגה את הסיכום התכליתי של כל דברה ודברה. מכאן סביר להניח כי הפרוייקט הזה עתיק יומין ולמי שחשב עליו הייתה מטרה מאוד ממוקדת: שהתורה לא תישכח מהעם היהודי, שעשרת הדברות ישארו שגורים בפינו, יהא בערבית ארמית או כל שפה אחרת.

אינני היסטוריון אבל יכול להניח כי לכל עדות ישראל הפזורות בעולם, כל עדה והפרויקט שלה שתכליתו השמירה על התורה שתישאר שגורה בפיו. אתם צריכים לשמוע את הפיות איך נפתחות למשמע השגיאה הקטנה ביותר מפי הקורא בתורה בשבת או בימי שני וחמישי, כל העדות בכל הזמנים בכל בתי הכנסת. זה עונה על השאלה שאף היא שגורה בפינו ומידי פעם מתמזמזים עליה ומעלים אותה בתמיהה ובכל הרצינות הראויה: מי האחראי להמשך קיום עם ישראל? הכיצד כל האומות העצומות נכחדו והעם הקטן הממזר הזה עודנו חי ובועט! עודנו קיים כנגד כל הסיכויים. עודנו נוכח שריר ויציב למרות כל תלאות הדרך הבלתי מרופדת בעליל.

וואלה איזו תמיהה! תקשיבו פעם אחת לשאגות היוצאות משורות הקהל אל עבר המסכן הקורא בתורה שעשה את שגיאת חייו והחליף את הקמץ בסגול. תקשיבו לצבר תימני איך קורא בתורה נאמן לנוסח סבו מלפני אלפי השנים. תקשיבו לקלטת המצורפת שהוקלטה בעיד אלג'אר משנת 1965 בחלב. היא תענה על התמיהה איך כל האומות העצומות נכחדו והעם הקטן הממזר הזה עודנו חי ובועט. למה ללכת רחוק תקשיבו לילד שפותח את הקלטת המצורפת. עם שיש לו ילד בן 4 היודע לקרוא בערבית צחה את 'פתח דבר' של עשרת הדברות – עם כזה לא יכחד לעולם. אני זה בן הארבע שקרא עם קול פעמונים את אבתידא כלאמנא, זה הזמן להשוויץ למה לא.

אסיים בסיפור ומעשה שהיה כך היה. בשנות השבעים המאוחרות הגיעו שני אנשים מכובדים מארה"ב לבקר מקרוב את העדה היהודית בחלב ולדווח הלאה לשלטונות ארה"ב על תנאי מחייתם. הביקור הזה סימן בימים ההם את יריית הפתיחה של חימום היחסים בין שלטון חאפז אל אסד לארה"ב. כעבור עשרים שנה החימום הזה עתיד לשאת פרי ולפתוח את השערים בפני היהודים ליציאת סוריה.

שני האנשים שהגיעו לביקור הרשמי היו יהודים דוברי ערבית אסלית, צאצאי יהדות חלב. הראשון היה אדוארדו פרחי, לא זכור לי שם השני. פרחי היה חזן מקצועי בעל קול עצום ובעיקר תפילתו הייתה בנוסח חלבי תקני למהדרין, הרי התחנך בארה"ב על ברכי הוריו החלבים. שנים לאחר מכן יצא לי להתפלל בשערי ציון, בית הכנסת הגדול של העדה החלבית בברוקלין, החזן הראשי היה ולא אחר אדוארדו פרחי.

זכור לי כנער את התקהלות הקהילה סביבם בבית הכנסת, וכצפוי שני אנשי המוכבראת (השב"כ הסורי) היו לצילם 24/7. למרות זאת הצליחו להעביר לכל הקהילה את המסר: תמסרו לנו מה שברצונכם להעביר ליקירכם בארץ או בארה"ב, רק תעשו זאת בשקט. ולאמא צץ רעיון, בואו נעשה קלטת משפחתית ונשלח ליוסי ושלמה בארץ, הם ישתו בצימאון את קולנו מי יודע מתי נתראה אם נתראה. שלמה ברח בשנות השישים ויוסי בסוף השבעים. אנחנו 7 אחים ואני הקטן.

על מי הוטלה המשימה להפקת הקלטת? ניחשתם, על הקטן ביותר. אם וכבר החלטתי לייצר שתי קלטות, כל אחת בת 120 דקות- לא היה בנמצא יותר ארוך. למדתי בחלב לנגן על 'עוּד'- כלי שדומה לגיטרה אבל יותר שמן כיאה לכלי מזרחי. עשינו במוצאי שבת חפלה בת שעתיים, כל המשפחה אוכל שתייה מצב רוח והעוד שלי. שרנו, גם אמא שרה, רקדנו, צעקנו דיברנו הקלטתי את הכל, עשיתי הקלטה מקצועית האמינו לי. נתנו לשלמה ויוסי להרגיש אותנו בעיקר איתנו.

את הקסטה השניה הקדשתי למבחר ההקלטות של אבא. אבא ז"ל נפטר צעיר בן 52 עשה לי בר מצווה ועוד באותה שנה נפטר. היה איש רוח. ידע לנגן מקצועית על עוּד, לימים היה המורה למוסיקה בבית הספר היהודי. אחד מתחביביו הרבים היה לצלם וגם להקליט. הוא הקליט בעיקר את אימא שהיה לה קול מלאכי, הקליט כל אחד מאיתנו ובעצם תיעד אותנו על פני הקלטות, הייתה לנו מכונת הקלטה בת 20 קילו. בחרתי מתוך מאות שעות ההקלטות של אבא 120 דקות מתוכם חצי השעה של עיד אל ג'אר ועשרת הדברות בערבית, ידעתי בדיוק שאני עתיד להצטרך את ההקלטה הזאת בשביל המאמר הזה. עם ישראל חי חבר'ה.

קישור לקלטת עשרת הדברות בערבית שהוקלטה בבית משפחת שבות בחלב- 1965