הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים

משרד התרבות והספורט הכריז על הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת תשע"ח

שרת התרבות והספורט, ח"כ מירי רגב: "אני גאה לבשר בימים אלה  על זכייתם של סופרות וסופרים, כותבי מיטב התוצרת המקומית, בפרס היצירה ע"ש לוי אשכול. כתיבתם הייחודית של הזוכות והזוכים בפרס מעשירה במילים ובדמיון את סיפורי חיינו. עם הספר הישראלי גאה בזוכים ומתברך בהודעה על זכייתם בחג האורים".

כמדי שנה מעניקים משרד התרבות והספורט בראשות השרה מירי רגב וקרן רה"מ לסופרים עבריים את פרסי היצירה לסופרים ומשוררים הכותבים בשפה העברית, כאות הוקרה על פועלם בתחומי הספרות השונים: שירה, סיפורת, מחזה, מסה, ביקורת ועריכה ספרותית. ועדת השיפוט של פרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול החליטה להעניק השנה את הפרס ל-14 זוכים. הפרס בשווי כולל של 700,000 ₪ יתחלק באופן שווה בין הזוכים ולכל אחת ואחד יוענק פרס בשווי 50,000 ₪.

בוועדת השיפוט של הפרס ישבו השנה: ציפי גון גרוס (יו"ר), פרופ' צבי מרק, חוה פנחס כהן.
 
נימוקי השופטים:

פיני רבנו הוא משורר עוצמתי, המפליא לדחוס בשירתו חוויות אישיות, ישראליות ואוניברסליות. כתיבתו היא בעלת ריתמוס ייחודי, כובש, המחייב את הקורא להאזין היטב גם לשקט שבין הצלילים. כשפיני רבנו כותב בספרו הרביעי "באתי זר, באתי עד לכאן" את המילים "ובאתי אל העיר/ובעיר שקט שלדים/המוחדר לאדמה ברעש פטישי אוויר" חש הקורא באוזניו את שקט השלדים וגם את רעש פטישי האוויר, ההולמים בו לסירוגין. לא יכול לברוח מהפוסט טראומה שמתוארת בעזות, מהזרות והכאב, מהאהבה, מ"מות הגעגוע". בקסם של מילים השזורות זו בזו בדחיסות לוקח רבנו את אוהבי השירה שלו לאורך מיגון נושאים - מחזור החיים והחמצותיו, ירושלים של דוד המלך וירושלים הבדויה, דו שיח של אוהבים השזור שתי וערב, פרידה ועוד פרידה, הכוס הנשברת בחתונה, מלחמה ומחיריה. פיני רבנו הוא קול בשל, ייחודי ומעניין בנוף השירה העברית.

גלילה רון- פדר עמית, מבכירות סופרות הילדים והנוער בישראל, מעשירה  את ספרות הילדים  לאורך עשרות שנים בכתיבה ישראלית מאוד, רבגונית, ואיכותית. מסדרת "אל עצמי", שהחלה לפרסם בשנת 1976 ועד "העורג – סיפורו של א.ד. גורדון", שהופיע ב-2017 – היא מצליחה בכישרונה הספרותי לעורר עניין, לרגש, לצרף עוד ועוד קוראים צעירים למעגל ההנאה והצמיחה מספרות. ללא דידקטיות וללא שיפוטיות משכילה רון-פדר-עמית להיכנס לתוך העולם הפנימי של ילדים ובני נוער, לגעת בבעיות המעסיקות אותם וליצור הזדהות עם גיבוריה. בביוגרפיות שפרסמה, ביוגרפיות של אברהם שטרן, משה דיין, מנחם, בגין, ח.נ. ביאליק ואחרים,  היא גם פותחת לקוראים, באופן רענן ושובה לב, דלתות שכבר העלו חלודה, יוצרת היכרות קרובה עם מקומות בישראל, ועם זמנים שונים בהסטוריה.

נעמי בן גור היא סופרת, עורכת, חוקרת, מתרגמת ומרצה בתחום ספרות הילדים והנוער. בן גור היא חלק מעולם הספרות הישראלי כבר יותר מיובל  שנים, מאז שפרסמה את ספר שיריה הראשון והיא בת 19. בעשייה עקבית ופוריה, לאורך יותר מארבעים ספרים, מצליחה בן גור, באמצעות הבנה מעמיקה, הומור ולשון מדויקת, לא מתיילדת, לעסוק בנושאים משמעותיים בעולם הילדים. בוראת דמויות חינניות, שמאפשרות לילדים להזדהות איתן וכך לגעת גם בכאב ובקושי. הבלש שמפניון שלה, פוף שמוצא חברים, וגם הולך להסתפר, מושית החיפושית, אפצ'יקונת, זיבלצת, המלך חידדה – הם רק חלק קטן מהגיבורים שאהובים על ילדים ומבוגרים. רבים מהסיפורים והשירים לילדים של נעמי בן גור נכללים במקראות לבתי הספר, ומחקריה מאירים זוויות חדשות ומשמעותיות בספרות הילדים והנוער הישראלית לדורותיה.  

סלין אסייג היא קול חדש ונועז בפרוזה ובשירה הישראלית. יוצרת מבטיחה, מאתגרת ומעוררת סקרנות. ברומן הראשון של אסייג "צעקה הפוכה" היא מתארת בגוף ראשון ילדות והתבגרות בבת ים בשנות השבעים, הן מנקודת הראות של הילדה והן מזו של האשה המבוגרת, שנזכרת, ללא רחמים, בילדותה. בספרה השני "פרקי מכונות" הגיבורה עובדת במפעל לייצור חלקי מתכות, ואסייג מתארת את עולמה הפנימי ואת המיקרוקוסמוס של המפעל, על עובדיו השקופים – רוסים, ערבים, אתיופים, בני דור שני למהגרים מדרום אפריקה. הספרים שונים זה מזה, ועם זאת בשניהם בולטת העובדה שסלין אסייג נותנת קול אמיתי, משכנע, רגיש, כאוב ויצרי לאוכלוסיות שוליים. היא מפליאה ליצור עברית מיוחדת, עשירה, שיש בה שילוב של גבוה ונמוך, יומיומי ופיוטי בעת ובעונה אחת. אסייג בעלת סגנון ריאליסטי, אותנטי ומשכנע, בלי לוותר על אירוניה. כתיבתה בשלה, יצרית, המבט שלה רגיש וחכם. הקורא את הרומנים שלה מרגיש את הגיבורים בתוכו, חווה את האלימות הישראלית שהיא מתארת ממש בבטן.

דרור בורשטיין הוא איש ספרות בעל עשייה מגוונת ועקבית בתחום הפרוזה, השירה, העריכה, התרגום, הביקורת, ההוראה והמחקר. בכתיבתו, כמו גם בשאר תחומי העשייה שלו, בורשטיין לא הולך אל המובן מאליו, אל הסלול והלינארי. הוא בעל פואטיקה ייחודית והוא אינו מפסיק לחדש ולהפתיע בכתיבתו. הוא נוגע בסבל האנושי, מתמודד עם משמעות המעשה הספרותי ומשמעות החיים,  מתקשר עם גדולי הכותבים. בורשטיין פרסם רומנים, ספרי שירה, תרגומים, עורך את כתב העת "הליקון" וכן את ספרי השירה של "הליקון". בורשטיין חוקר ספרות ומרצה לספרות אך בכתיבתו הוא חוקר את רובדי השפה העברית וגבולותיה ומעמיק לזיכרון הקולקטיבי שרובץ בין משלביה. בשנת 2007 ראה אור ספרו "בלי שום מקרה מוות" – סיפורים מקיבוץ לוחמי הגטאות, ובו מסיפוריהם של מייסדי וחברי הקיבוץ. זהו ספר תיעודי המעיד על מרחב התעניינותו של בורשטיין. בכתיבתו הפרוזאית הוא נע בין ז'אנרים שונים: סאטירה, רומן התבגרות, בלש ומדע בדיוני. בכתיבתו ניכרת ביקורת חברתית ופוליטית ומעורבות בחוויה הישראלית. סגנון הכתיבה שלו נע במנעד רחב בין הדרמתי, לריאליסטי והלירי. בנוסף, בורשטיין הוציא לאור עד כה שני ספרי ילדים וספר שירה "אלה כרגע חיי". זוהי שירה מתוך התבוננות, המתקיימת בהווה מתמשך ובקשב רב למתרחש סביבו ומבקש אותה מידה של קשב מהקורא.  בורשטיין צולל אל מכמני הספרות העברית ושולה משם פנינים, נעזר בהן לבניית עולמות מורכבים ומשכנעים ועם זאת מלאי דמיון ומעוף. כך למשל השימוש המרתק שהוא עושה בכמה מספריו במטאפורה של המשפחה כמערכת השמש, הירח והכוכבים. בונה בקפדנות וביצירתיות את התנועה של כל אחד ממרכיבי המשפחה זה לעבר זה, מסלולים מתנגשים ונפרדים, ליקויי מאורות, דרכים שנמשכות מהעבר להווה, מהפנים לחוץ. יצירתו של דרור בורשטיין מגוונת ועשירה, ויש לה תרומה משמעותית ומשפיעה על הספרות והחברה הישראלית.

נינה פינטו אבקסיס היא חוקרת וסופרת. מחקריה מוקדשים ללשון ולספרות של היהודים הספרדים בצפון אפריקה דוברי החכתייה, שפה המכונה הלאדינו של יהודי צפון אפריקה ובמשקעיה של שפה ותרבות זו שנשתמרו בשיח היומיומי בישראל. במקביל, יצירתה הספרותית, שבמרכזה חווית ילדות ישראלית בעיר אשקלון, מתארת באופן שובה לב את עולמה של ילדה בעולם של סבתות ודודות הדוברות לשונות שונות, לאדינו ויידיש. לסיפורים של אבקסיס גוון לוקאלי מובהק, אך בד בבד הם מצליחים לקיים רובד אוניברסאלי המשקף את מאבקו של האדם למשמע את חייו, תוך מעברים מטלטלים בין שפות ותרבויות. הן מחקריה והן יצירתה של פינטו אבקסיס נטועים בהווה הישראלי אך מהדהדים ומשמרים תרבות יהודית עשירה ורבת גוונים.

שולה מודן היא סופרת ילדים, מתרגמת, עורכת, ומחברת ספרי בישול. בסיפרי הילדים הרבים שכתבה חיברה ברגישות ובאמפטיה בין כשרונה הספרותי לבין ההבנה והניסיון שלה כפסיכותרפיסטית. בשנת 2016 פרסמה לראשונה ספר פרוזה למבוגרים, "מסיבה לילדות טובות". ספרה מתאר פרק בחייה של משפחת עולים דתית בשנות השלושים והארבעים בתל אביב, שכל אחד ממנה חווה אחרת את ההשתלבות בחברה הישראלית. היא משקפת בכתיבתה את התלאות שעברו אותם שהעלייה ארצה הייתה עבורם מעבר חד מחיי רווחה חומרית ורוחנית לחיים של עניות ושוליות. מדובר ברומן מענג, הסוחף את הקורא לתוך עולם מפתיע ומלא תהפוכות, מרגש ומסקרן. הספר הוא הישג ספרותי מרשים בהצלחתו להנכיח שפה ותרבות יהודית תוססת בשפת האידיש ביצירה הכתובה בשפה העברית, באופן מלא חן ומושך את הלב. מודן מחוללת את הנס הקטן הזה באמצעות סגנון ייחודי, חכם ושנון, רווי בפתגמים וביטויים באידיש ובפולנית, שזוכים לתרגום מידי בספר, ולמרות המורכבות הלשונית אינם יוצרים סרבול בקריאה אלא מוספים לה חן ועומק תרבותי ולשוני.

חמוטל בר יוסף היא חוקרת ספרות, מתרגמת, משוררת וסופרת. מחקריה עוסקים במגוון רחב של יוצרים ותחומים: סוגיות תיאורטיות בחקר הספרות, חשיפת הזיקות שבין הספרות העברית לספרות הרוסית, כתיבת מונוגרפיות על משוררים, ניתוח רחב של מקום המיסטיקה בספרות העברית במאה העשרים ועוד. כתיבתה הספרותית זוכה למקום של כבוד בספרות העברית כבר עשרות בשנים, ועם זאת, יש בה התחדשות מתמדת, השומרת על הרעננות והנועזות השובבה שמאפיינים את שירתה גם כאשר היא עוסקת בנושאים כזקנה ומוות. השירה משמשת כלי לרפלקציה עצמית מפוכחת וכואבת ולמרות הביקורת החריפה שעולה בה כלפי פנים וכלפי חוץ יש בה אהבה מסותרת אך עזה לאדם, על חלומותיו ומשוגותיו.  

זיוה שמיר היא חוקרת ספרות עברית חדשה. היא פרסמה למעלה משלושים ספרי מחקר שהפכו לאבני יסוד במחקר הספרות העברית. מחקריה נוגעים באושיות הספרות העברית החדשה לדורותיה – י"ל גורדון, חיים נחמן ביאליק, ש"י עגנון, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, א"ב יהושע, עמוס עוז, חיים באר ואחרים. מחקריה המרתקים עוסקים בסוגות מגוונות בספרות העברית, בספרות ילדים, בפרוזה ובשירה. תעלומות ספרותיות רבות נחשפו במחקריה, שאכן מעוררים עניין ותסיסה עם פרסומם. שמיר ממשיכה להיות פעילה במחקר בפוריות מרשימה ובמקביל היא לוקחת חלק בעשיה ציבורית רחבה וענפה למען חיזוק מעמדה של הספרות העברית ושל חקר הספרות בתרבות הישראלית ובאקדמיה הישראלית במאה העשרים ואחת.

חיותה דויטש היא סופרת ועורכת. הביוגרפיה שכתבה על נחמה ליבוביץ, קובץ הסיפורים הקצרים ושלושת ספרי הפרוזה שפרסמה מציבים אותה כבעלת קול נשי דתי ייחודי בספרות העכשווית. יצירתה ניחנה ברגישות אנושית ובמבט חומל על כל אדם. אופקי יצירתה הולכים ומתרחבים במישור התמטי ובמקביל יש בהם שכלול וזיכוך של הכלים הספרותיים. ספרה האחרון, "קרן שמש ביער" הוא סיפור על התהוות סיפור ועל עניינה ותפקידה של הכתיבה. הספר עוסק בשואה באופן מרוכך, הפותח אותו גם בפני קוראים שנרתעים מעיסוק ישיר בחומרים הקשים מתקופה אפלה זו ומדבר גם אל  קהל צעיר. רומן זה הוא נדבך נוסף, מפתיע ושונה מקודמיו במפעלה הספרותי של דויטש. מכלול יצירתה מעשיר את הספרות העברית בכתיבה הנטועה בתרבות היהודית לדורותיה ועם זאת קולחת, עכשווית וסוחפת.

בכל סרולואי היא משוררת ומבקרת ספרות. שירתה היא משב רוח של יופי המכה פתאום בפניך. עוד בטרם השכלת להבין מאין היא ומה טיבה אתה חש את עוצמתה של השירה ואת כוחה המטלטל. בשירתה סרולואי שוזרת כבמחרוזת פנינים מכל מכמני הלשון העברית והיצירה היהודית לדורותיה אך עושר זה לא מונע ממנה להגיע לצלילות, לדיוק ולאמינות. סרולואי היא משוררת צעירה אך שירתה פרצה לספרות העברית כשירה בשלה ומזוקקת, שיש בכוחה להדהים ביופייה וביכולתה לחדור לב וכליות. שירתה ישראלית ויהודית מאוד ובה בעת היא מתכתבת, בגלוי ובמובלע, עם יצירתם של משוררים רבים בתרבות המערבית. המילון הפואטי שלה רחב, עשיר ומפתיע. האמונה באל מצויה בשירתה כמרכיב חיוני בקיום האנושי והיא מהווה פרק חדש בסיפור האהבה הסבוך והכאוב שבין אלוקים ואדם, הפרוש לאורך כל התרבות היהודית.  

רפי וייכררט הוא משורר, מתרגם, עורך, מסאי ומרצה. וייכרט החל את פרסומיו ומעורבותו הספרותית בגיל צעיר. עוד בהיותו סטודנט באוניברסיטת תל אביב החל לפרסם מאמרי ביקורת בכתבי עת ובעיתונות היומית. הוא איש ספרות במלוא מובן המילה: חי אותה ומשפיע עליה בכל מעשיו. כמשורר, הוא עקבי בכתיבתו. עד כה הוציא לאור תשעה עשר ספרי שירה, שכמה מהם מוקדשים לנופי ילדותו ברמת אביב והאחרון שבהם ליפו. גוף גדול משירתו מוקדש לבתו דר וגם בעניין זה וייכרט ייחודי בשירה העברית. וייכרט קנה לו שם מיוחד והשפיע על טעמו של קורא השירה הישראלי בתרגומיו מהשירה הפולנית משירת תדיאוש רשביץ', אווה ליפסקה  ובמיוחד בתרגומיו משירתה של ויסלבה שימבורסקה כלת פרס נובל לספרות. בזכות תרגומיו קיבלה שימבורסקה מעמד מיוחד על מדף הספרים של השירה הישראלית והייתה כאחת מאתנו. בשנת 1997 הקים וייכרט את הוצאת "קשב" לשירה, שאת ספריה הוא עורך גם היום, המשמשת במה חשובה ומשפיעה, שהתמחתה בפרסומים של שירה מתורגמת וגם בהוצאה לאור של משוררים עבריים. רפי וייכרט, משורר ומו"ל מעורב ומשפיע על הספרות העברית, יונק מהעבר ומהמרחב הבינלאומי ומשפיע על ההווה של השירה העברית. 

יונתן ברג הוא משורר, סופר וביבליותראפיסט, יליד 1981. מבחינת הדורות הספרותיים שייך ברג לדור הצעיר, אך מבחינת הספק כתיבה ונוכחותו הספרותית, נראה כמי שנמצא כאן דורות רבים. הוא פרסם עד כה שלושה ספרי שירה ושני ספרי פרוזה, האחד רומן "עוד חמש דקות"  והשני - "פסגות – סיפור עזיבה". בשני הספרים מתמודד ברג, עם הסיפור הביוגרפי שלו, היותו בן למשפחת מתנחלים בישוב "פסגות". ומביא אל הספרות העברית את קולו המתלבט של בן הדור שנולד וגדל במציאות ובחברה הדתית לאומית של ההתנחלויות, את המרד והקשר. יונתן ברג בכתיבתו הפרוזאית והפואטית, ניכר כיוצר אמיץ החוקר את חייו, את חיי הארץ, ובספר שיריו האחרון, "היסטוריה", הוא הולך בגדולות, ויוצא מהביוגרפי והאינטימי, לשירה רחבה ופתוחה. זהו מחזור שירים ארוך המתיימר ליצור דיוקן של תולדות היהודים והיהדות מהמיתולוגיה המקראית ועד ימינו. ברג כותב מתוך עמדה של מי שמרגיש שהוא ממשיך שושלת, מורד אך מחובר, יוצא למסעות ברחבי העולם, אך מניח אוזן ומקשיב לאדמה הזאת. כתיבתו שאפתנית, כנה, מגוונת בסגנונה, מדויקת ורגישה.

ריקי דסקל היא משוררת, שחקנית ואשת תיאטרון. היא בת הדור השני לניצולי שואה, ונושא זיכרון השואה והיחס הדואלי לאירופה ותרבותה נוכחים בספריה, ארוגים ביסודות דרמטיים וליריים. "שירה עבורי היא לכתוב את מה שאין לו שם", אמרה באחד הראיונות, אבל עבור הקוראים והקוראות של שירתה היא מצליחה לתת שם. שמות רבים. דסקל כותבת על הקיום היהודי, על המשפחה שהקימה, על עצמה כאשה שחיה בין המודרניזם לפוסט מודרניזם. היא משכילה להיות אישית בכתיבתה, ועם זאת אוניברסלית, אמפטית ונוגעת. לשון השירה של דסקל עשירה ביותר במשלביה. היא מכירה היטב את אוצרות ארון הספרים היהודי, ושוזרת אותם בתבונה ובכישרון בכתיבתה. דסקל היא גם מורה לספרות לאורך שנים, ותורמת תרומה חשובה ומרגשת להנגשת הספרות והתרבות לאנשים כבדי ראיה ועיוורים.