המחיר הפיזי והנפשי שמנהלי בתי הספר משלמים

מתוך ממצאי הדוקטורט של רינת יצחקי  חוקרת ותיקה בתחום החינוך.

ד"ר יצחקי "משרד החינוך חייב  לעקוב באופן מסודר אחר תופעת הפרישה המהירה של מנהלי בתי ספר חדשים בתפקיד ולבחון כיצד להקל עליהם להתמודד עם הבדידות, הלחצים והציפיות שאינן מתממשות".

בכל  שנה כ-400  מנהלי בתי ספר נכנסים לתפקידם בפעם הראשונה. חלקם מחליפים מנהלים קודמים שפרשו בפרישה טבעית וחלקם מחליפים מנהלים שעזבו את תפקידם מוקדם מהצפוי. מתוצאות המחקר שערכה ד"ר רינת יצחקי, חוקרת וותיקה בתחום החינוך, עולה כי השנה הראשונה הצפויה לאותם מנהלים חדשים עומדת להיות בעלת משמעות מכריעה על המשך הקריירה שלהם, ומן הצפוי שרבים מהם יפרשו גם הם בתקופת ראשית הדרך ("פרישה בראשיתית"). מחקר הדוקטורט בוצע במסגרת המחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בהנחיית פרופ' יצחק פרידמן ופרופ' נורית זיידמן.

לדברי ד"ר יצחקי על אף תופעה זו והכמות הנכבדה של מנהלים המתחלפים בכל שנה, לא קיימים נתונים מדויקים על הסיבה לתחלופה ולא נאסף מידע על מסלולי הקריירה של מנהלי בתי ספר לאחר התפקיד.

ממחקרים שנעשו בארה"ב ובמדינות אירופה עולה כי לפרישה מוקדמת (כזו שמתרחשת בטווח של 2-3 שנים ראשונות) ישנן השלכות שליליות רבות: על בית הספר (צוות המורים, התלמידים והקהילה), על המנהל עצמו (ירידה בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות) ועל מערכת החינוך הרחבה. אחד הסממנים שכבר כיום נראים לעין בארץ באופן בולט  הוא הקושי לגייס מועמדים איכותיים לתכניות ההכשרה לניהול, והרתיעה של מועמדים פוטנציאליים להתחרות במכרזי הניהול. כמובן שלכך יש להוסיף את ההשלכות הכלכליות רחבות ההיקף  והנזק הגדול  הנגרם ממאמצי הגיוס, ההכשרה, האיוש והקליטה של מנהלים חדשים המתחלפים בקצב מואץ.  ע"פ הערכות והשוואה לנתונים מחו"ל  הנזק הכלכלי הנגרם מכל פרישה  בראשית הדרך של מנהל  בית ספר מוערך במונחים שקליים בכ- 300,000 ₪ , כל זאת כאמור בנוסף להשלכות הארגוניות  על בית הספר והמנהל עצמו.

ההתייחסות לשלב הכניסה לתפקיד ניהול בית ספר נעשתה עד היום תחת ההגדרה של "הישרדות", ועל אף הליווי וההדרכה שהמנהלים מקבלים ממכון אבני ראשה (מכון שהוקם על ידי משרד החינוך ויד הנדיב) לא הוקדשה תשומת לב מחקרית ראויה לשאלה כיצד המנהלים הטריים  עושים זאת הלכה למעשה?, ומה יכול להסביר את ההבדל בין מנהלים שישרדו לבין אלה שלא?

לאור העובדה שבארץ לא נעשה מחקר שיטתי שהתמקד בשלב הכניסה לתפקיד, מחקר הדוקטורט שבוצע במסגרת המחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בהנחיית פרופ' יצחק פרידמן ופרופ' נורית זיידמן, העמיק בחוויה האישית של המנהלים המתמקמים לראשונה בעמדת הניהול וביקש להבין כיצד הם מתמודדים עם האתגרים האדירים והחדשים עבורם, ומהם השלכותיו של  פרק זמן מורכב זה.

נמצא כי בשנה הראשונה בניהול המנהלים ממוקדים בהשגת הצלחה. הם מקדישים מאמץ רב להפגין  בפני המורים וההורים כאחד את החידושים שהביאו עימם, מבליטים בצורה מכוונת שינויים פיסיים בבית הספר, שינויים שנראים לעין ויוכיחו לסביבה את הצלחתם בהתמקמות בתפקיד.

גם השיקולים של מנהלי בתי הספר החדשים  בפיתרון בעיות הם אסטרטגיים – הם מנתחים את האתגרים ופועלים בדרך שתקדם אותם בטווח הרחוק ולאו דווקא המיידי. לדוגמה, מנהל יתגמש מול דרישות של הורים (גם אם הן אינן לגיטימיות להערכתו) כדי שבעתיד הם יסכימו למהלך שהוא רוצה להוביל. במקביל, ישנם מנהלים שנוקטים באסטרטגיה של הימנעות – הם פחות מוטרדים מהצלחות אלא מחכים לסיים בשלום את המשימות ועסוקים בלהימנע מכישלונות ולמזער נזקים. זאת אגב סוג של התמודדות המעלה את שחיקתם הנפשית.

עוד נמצא כי רובם המכריע של המנהלים (87%) תופסים את התפקיד במשמעות של שליחות. הם רואים בו חשיבות וערך, כך שרבים מהם היו מוכנים לעבוד בו גם ללא שכר. יחד עם זאת המחיר הפיסי והנפשי שמנהלי בתי הספר משלמים הינו גבוה – 26% מהמנהלים שסיימו שנה ראשונה בתפקיד הינם שחוקים (שחיקה עקב חוסר הגשמה בתפקיד), ו- 13% דיווחו כי בכוונתם לעזוב את התפקיד בטווח הקרוב.

רבים דיווחו על בעיות שינה, עודף משקל, והיו אף כאלה שחוו אירועים  של מחלות והתמוטטות נפשית. במקביל להשלכות השליליות עלו גם תוצאות חיוביות מתקופה ראשונה בתפקיד – 90% טענו כי הם שבעי רצון בתפקיד, רבים דיווחו על סיפוק, גאווה ותחושת התפתחות אישית. התוצאות החיוביות לא רמזו על מה שנמצא לאחר שנתיים – אז נמצא כי כמעט שליש מהם (29%) כבר לא משמשים בתפקיד!

המחקר החשוב והחלוצי בארץ העלה המלצות בשתי רמות: רמה פרטנית מקצועית ורמה מערכתית.
ברמה הפרטנית  מומלץ כי מערכת החינוך  תפעל לזהות בקרב המועמדים לניהול בתי ספר את תפיסת המשמעות שהם מייחסים לתפקיד, הציפיות מהתפקיד וחובה להכשיר את המנהלים החדשים להתמודדות אסטרטגית עם האתגרים הצפויים להם. על משרד החינוך לחזק את תחושת השליחות כמשאב שיסייע למנהלי בתי הספר החדשים  לשרוד את השנים הראשונות בתפקיד. לדברי ד"ר יצחקי יש למסד מערך של פרקטיקום (שלב התמחות) משמעותי עוד בטרם הכניסה לתפקיד. גם במקרים של פרישה, מערכת החינוך צריכה  להעביר מסר תומך ומחזק לנושרים ולעקוב אחר המשך הקריירה שלהם.

ברמה המערכתית משרד החינוך חייב  לאסוף נתונים מסודרים על מנהלי בתי הספר החדשים  הפורשים ועל מעברי הקריירה שלהם. יש ללמוד לעומק את מקרי הפרישה ולמפות את הגורמים האישיים כמו גם המערכתיים אשר הובילו לפרישה זו ולבחון כיצד ניתן לטפל בהם.