השושן הצחור קשר דתי ורוחני להרבה תרבויות

השושן הצחור נמצא בימים אלה בשיא פריחתו, אחד הפרחים היפים ביותר בעולם, השושן הצחור, الزنبق الابيض او السوسن ، ימי פריחתו קצרים, סוף אפריל עד סוף מאי בערך, שיא הפריחה אמצע מאי, צמח ופרח מוגן הנמצא בסכנת הכחדה מסיבות שונות.

השושן הצחור נמצא בישראל בכמה מקומות בלבד, בכמות קטנה מאד, בכרמל, ברכס פקיעין והר שזור, בנחל כזיב, הוא נפוץ בדרום אירופה ותפוצתו הגיעה עד צפון ישראל, הגליל והכרמל, שהם הגבול הדרומי ביותר בעולם להפצתו.

ממשפחת השושניים, כ150 סוגים בעולם, בעל בצל גדול ופרחים לבנים גדולים ,גדל באזורים שבהם הטמפרטורה לא עולה על 20 מעלות על מצוקי גיר קשה תחת צל חלקי של עצי החורש,  בקיץ הפרחים מתייבשים ומתים, ובסתיו ובחורף הבא מופיעה שושנת עלים חדשה מהבצל הטמון באדמה, וחוזר חלילה.

לשושן הצחור חשיבות רבה בתרבויות השונות ובאומנות ובדתות, מופיע במקורות היהודיים מאז דוד המלך ושלמה המלך, דימוי השושן הצחור מופיע על מטבעות עתיקים ומקומות קדושים ונרות חרס בתרבות היהודית העתיקה בארץ, והתחיל לתפוס מקום חשוב בתרבות ובאומנות הנוצרית החל מהמאה הראשונה לספירה הנוצרית.

בציורים נוצריים מופיע השושן הצחור באופן בולט בציורי הבשורה , בהם מופיע המלאך גבריאל לפני מרים בנצרת,כנסית הבשורה, ומבשר לה שתלד את בנו של האלוהים,ישו, ואוחז בידו את פרח השושן הצחור.

בגלל חשיבותו כסמל בדת הנוצרית, התחילו הצליינים הנוצריים המגיעים לארץ ישראל בעקירתו ואיסופו  והעברתו לאירופה, במיוחד מאז מסעות הצלבנים מלפני כאלף שנים.

כמעט נעלם ונכחד מהארץ, עד לפני כמאה שנים גילו חוקרים ובוטנאים בצל של שושן צחור ברכס פקיעין, ובהמשך גם בנחל יגור,בנחל כלח, נחל כזיב. 

שמו המדעי של השושן הצחור הוא, lilium candidum,  ומכאן המילים לילי , לילה בעברית  ובערבית ושפות לטיניות. הפרח מסמל אצל הנוצרים את מרים הבתולה אמו של ישו, ומסמל עוד דברים בתרבות ובאומנות ובפילוסופיה, כמו היופי,הטוהר, הצניעות, הקדושה,  עיטור וקישוט  בדברי לבוש, מבנים, סמלים, דגלי מדינות, ספרים וציורים ודברי אומנות רבים.

אפילו בדת ובתרבות הדרוזית תופס השושן הצחור מקום מכובד, הטרבוש,הכובע הדתי, אלעמאמה,العمامه، היא בצבע לבן, כי מקורה קשור לנביא  הדרוזים החשוב ביותר, נביא שועייב באחד הגלגולים שלו היה ממוצא פרסי בעל תרבות פרסית עתיקה,סלמאן אלפארסי, וחמזה, והוא נתן את השם הפרסי :" דילאבנד", בערבית : العمامه، אלעמאמה, כלומר כסמל אנשי הדת הדרוזיים באלף השנים האחרונות, מאז הופעת הדת לפני כאלף שנים, והצבע הלבן מסמל את טוהר המידות והמוסר. והצניעות שהיא אחת המידות החשובות ביותר בדת הדרוזית כדי להתקדם ולהתפתח יותר בתהליך האבולוציה הרוחנית של האדם מהעולם הפיזי- חומרי, לעולם הרוחני-האלוהי.

ערכנו סיור לשושן הצחור בכרמל, ליד נחל כלח, עם מורה הדרך הר תחומי גבר אבו רוכן, תושב עוספיה שעסק בחינוך, ובעל תארים אקדמיים במזרחנות, כותב ספרים ומאמרים, מרצה מתנדב בבית יד לבנים בדליה, עוסק במדיטציה ורפואה אלטרנטיבית.

מומלץ מאד לכלל האוכלוסיה להתחיל לצאת לטבע, כספורט, טיול, בריאות, הנאה וכיף, הסטוריה ותרבות ואומנות, והתפתחות והרפיה גופנית ונפשית ושכלית למען איזון האדם בכל מרכיביו.