טבע אדם וחינוך
משהו לא טוב עובר על כדור הארץ בתקופה האחרונה. למעשה, על פי תחזיות המדענים, הסופות הארווי ואירמה שפוקדות כעת את ארה"ב, הן רק סצנת פתיחה בסרט האפוקליפטי שמחכה לנו אם לא נשנה משהו מהותי בהתנהגותנו.
ואני לא מתכוון רק לשינוי יחסנו לטבע, אלא למשהו חשוב לא פחות, שגורם לטבע להשתולל...
נתחיל במשחק אסוציאציות קטן: מה עולה בראשכם כשאתם שומעים את המילה 'טבע'? אתם חושבים על ים? על עצים? על אבנים? על בעלי חיים? הכול נכון, אבל אלה רק פרטים בתוך מערכת גדולה אחת. הטבע הוא החוקיות השואפת להביא את כל פרטיה, לאיזון ולהרמוניה.
מבט על הטבע ממעוף הציפור יראה שהחוקיות הזאת חלה על כל פרטיו – גוף מורכב ממיליארדי תאים שההרמוניה ביניהם מאפשרת את חייו, מושבה (של נמלים, למשל) מורכבת מאלפי גופים שפועלים יחד בשיתוף ובתיאום מושלמים, והמושבות חוברות לאינספור מיני בעלי חיים אחרים, מתחרים כביכול, כדי ליצור מערכת אקולוגית מאוזנת.
למעשה, האיזון וההרמוניה חלים על רוב הדרגות בטבע – על הדומם, על הצומח וגם על החי. היחיד שיוצא מהכלל הוא... ניחשתם נכון – האדם.
גם אם לעיתים קשה לנו להצדיק ברדלס שטורף זברה, צריך להבין שהוא עושה זאת רק מפני שהוא רעב, ולא מתוך הנאה או רצון להרגיש עליונות. האדם, לעומת זאת, הוא היצור היחיד בטבע שלא מסתפק במה שיש לו, ונהנה מהסבל של הזולת. ביסוד המערכות החברתיות והכלכליות שיצרנו ניצב האינטרס התועלתני והצר.
וכיוון שכפי שטוענים גדולי האקולוגים גם אנחנו חלק ממערכת הטבע, זה יוצר לנו חתיכת בעיה. כי אם האדם הוא חלק ממערכת הטבע, אז כמו כל פרט אחד בטבע – כשהוא מפר את האיזון, הוא מוציא מאיזון את המערכת האקולוגית כולה! כלומר, הטבע עצמו מאוזן, האלמנט היחיד שמוציא את הטבע מאיזון הוא היחסים בין אדם לאדם...
אז כדי לעזור לטבע, חשוב שבשנת הלימודים הנוכחית, לצד החינוך ולקמפיינים חברתיים ותקשורתיים לשמירה על הטבע, נעלה מודעות למרכזיות היחסים בין אדם לאדם בהתמודדות עם המשבר האקולוגי. כשניצור בינינו יחסים של התחשבות וערבות הדדית, נתאזן עם הטבע ונוציא את העולם לדרך חדשה.
ד"ר אלי וינוקור, ראש החוג לחינוך חברתי קהילתי, האקדמית גורדון.
צילום: אביר סולטן, עבור "קרן מנדל-ישראל".
