למה הדרוזים מעדיפים שילדיהם ילמדו בקרב יהודים?

מבדיקה שערך פורטל הכרמל והצפון שרוב ההורים מעדיפים שילדיהם ילמדו בבית ספר יהודי דובר עברית מאשר בית ספר דרוזי דובר ערבית, וזה לא בגלל שבחיפה או במקומות אחרים יש יותר חינוך, אלא הדבר נובע מהמעורבות של הילדים שבאים מהכפר עם הילדים היהודיים.

לא במקרה אתם לא שומעים את דעתם של הנבחרים הדרוזים וראשי הרשויות הדרוזיות בסוגיה של החלטת ראש עיריית חיפה, שאין לה שום דבר גזעני, בסך הכל אין לה מקום לקלוט ילדים במערכת החינוך.

הסערה שהדרוזים בכפרי הכרמל עשו היא סטירת לחי לבתי הספר המקומיים, למשרד החינוך ולמערכת החינוך הדרוזית, זו הבעת אי אימון מוחלטת במערכת החינוך הדרוזית.

היום יותר אנשים צועקים למה חיפה החליטה בצורה גזענית?, אבל הם לא שואלים למה המצב הגיע לפה? ומה איכות סגל המורים בכפרים? מאיפה הגיעו ואם אותו סגל היה מתקבל בבתי ספר יהודיים?.

בנוסף הצעקנים למיניהם לא שואלים, איזה תוכן לימודי לומד הילד בבית ספר דרוזי? ומי קבע את התוכן?, רק אז היו מבינים מאיפה נובעת הבעיה.

את הצעקות של אנשי הכרמל לא שומעים בכפרים אחרים בגליל והסיבה היא ששם נמצאים כל האנשים ששולטים במערכת, שלא רואים את הכרמל מרחוק, המשאבים הולכים לגליל ולא לכרמל, וההצלחה שם יותר מזו של הכרמל. מבדיקה שערכנו השליטה בשפה העברית היא יותר אצל ילדים מהכרמל, למרות הקיפוח המתמשך.

מזה זמן אנו מתמקדים בדוחות הפרופסורים בן דור ואברהם שכטמן, שהחלו בשנת 1974, בעניין הפרדת החינוך הדרוזי.

הדרוזים מעצם היותם משרתים בצבא רצו הפרדה ואוטונומיה עצמאית וכל זה נבע בעקבות תקרית שהתרחשה עם חייל מילואים שהגיע למשרד הפנים והיה צריך לעמוד בתור וזה קומם אותו.

בזמנו היתה בקשה של חבר הכנסת המנוח שיך גבר מועדי והוחלט להקים את הועדה הציבורית של פרופסור בן דור ויו"ר ועדת החינוך פרופסור שכטמן, הועדה אישרה את הפרדת הדרוזים לאגף נפרד מהחינוך הערבי בישראל.

כיום אנו רואים שהחינוך הדרוזי לא סייע להעלאת ההשכלה הגבוהה בקרב כלל הדרוזים ונותרו הדרוזים בהשוואה ליהודים ברמה פחותה מבחינת ההשכלה הגבוהה ובמיוחד בלימודי מדעים מדוייקים ומקצועות רפואה למיניהם. קביעת "חינוך דרוזי" היוותה בעצם העברתו לידיים פרטיות שחיפשו רווחים כלכליים ולאו דווקא חינוך לערכים ולרכישת השכלה וידע.

חינוך כזה כשל במתן מענה להורים רבים שחיפשו לילדיהם חינוך למצוינות מגיל הרך ועד המוסד להשכלה גבוהה, ולכן הם שלחו את הילדים שלהם ללמוד מחוץ לכפר.

תזכורת לפרוטוקול הישיבה הארבעים ושלוש של הכנסת השמינית, יום רביעי, ט"ז אייר תשל"ד, 8 מאי 1974 ירושלים, הכנסת.

א. הצעה לסדר

טגן ראש הממשלה י. יגאל אלון: כבוד היושבראש, כנסת נכבדה, אילו הסתפקו חברי הכנסת הנכבדים בהסתייגות מן התופעות השליליות אשר ליוו את הרצח המתועב בקריית שמונה, כאשר אזרחים יהודים בקריית שמונה עצמה ובמקומות אחרים פסלו כמעט כל אדט לאיהודי, לרבות דרוזי, כבלתי נאמן לבטחונה של ישראל, הייתי יכול להוסיף עוד כמה דברי הסתייגות משלי ולהציע את אשר אציע, אבל כיוון שידידי חבר הכנסת לין וגם חברי לסיעה, חבר הכנסת ג'בר מועדי, סגן שר התקשורת, ניסו, אם ברמז ואם בדברים מפורשים, להטיל את האחריות על התנהגותו של כל אזרח וכל קבוצת אזרחים פה ושם על כתפיה שאליה היא חותרת. לדעתי, אמנם מחלקות אלו אינן בבחינת מטרה לעצמן.

הן אמצעי להשגת מטרות של קידום העדות הלא יהודיות, והשגת יתר שילוב בין כל חלקי האוכלוסיה בישראל. מבחנן העיקרי יהיה כשיבוא יום והן יבואו לראש הממשלה ויאמרו: את תפקידנו סיימנו. אבל עם כל ההתקדמות הגדולה גם בתחום האינטגראציה, עוד מלאכה רבה לפניהן.

גם אני זוכר יפה את הודעתו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול הייתי אפילו קצת שותף לגיבוש המדיניות הזאת שהאזרחים הדרוזיים, כיוון שהם משרתים בצה"ל, באופן רצוני עלפי חוק שירות חובה, יש לנתק אותם מהמחלקות הערביות במשרדים ולהעביר את הטיפול בהם למחלקות הרגילות של כל משרד ומשרד.

ואמנם במקרים רבים כך נעשה הדבר. ובמקרים לא מעטים יש דרוזים רבים שמעדיפים עדיין לפנות למחלקות הערביות. אין להן מונופולין בלעדי לטפל באוכלוסיה הדרוזית, אבל בצדק אין הן מגיפות את דלתותיהן בפני אזרחים דרוזיים הפונים אליהן, ולו רק כהוראת שעה, כתקופת מעבר.

הנה, למשל, זה לא מכבר קיימה הממשלה שתי ישיבות ארוכות בדבר מצבן של האוכלוסיה הערבית והעדות האחרות, לרבות הדרוזית, במדינת ישראל. הקשבתי יפה כיצד הוצגו הבעיות, ההישגים, ובעיקר הקשיים שעדיין ניצבים בדרך, עלידי יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים: רמה גבוהה, דאגה עמוקה, הצעות טובות, חלקן מתבצעות, חלקן מתגבשות.

חבר הכנסת לין שאל מה תפקידו של יועץ סגן ראש הממשלה ויועץ שר החינוך לענייני ערבים. יש לי עוזר כזה, דיוקה משום שאני רוצה שמשרד החינוך והתרבות ינקוט צעדים מיוחדים להדביק פיגור גדול בתחום החינוך במגזר הערבי, פיגור של דורות ופיגור של שנים גם בתקופת קיומה של מדינת ישראל. אבל הוא גם יד ימיני בטיפול במערכת החינוך בשטחים המוחזקים, מערכת גדולה ומסועפת ומתפתחת, והוא מייצג את משרד החינוך והתרבות בוועדת המנכ"לים לענייני השטחים, ואפשר גם לזקוף לזכותו כמה וכמה הישגים מרשימים.

אולי אינכם יודעים, אבל מערכת החינוך מקדישה תשומת לב רבה ליחסי יהודים, ערבים ודרוזים במדינת ישראל גם על ידי הפגשת תלמידים בבתי הספר מכל העדות, ועריכת ביקורים הדדיים, וגם על ידי הוצאת חוברות לימוד למען יכירו אלה את אלה, ולפי הנחיה שלי עומדות לצאת לאור כבר בימים הקרובים שתי חוברות שנכתבו על ידי מלומדים הנהנים מחירות אקדמית גבוהה. החוברת האחת מציגה את העם היהודי לפני התלמידים הערביים, והשנייה מציגה את העם הערבי לפני התלמידים היהודים. כל זה בנוסף ללימודי המזרח התיכון ותולדות ארץישראל וכוי.

אני הגבר אשר פניתי לכמה מלומדים דרוזים צעירים, היסטוריונים, והצעתי להם לכתוב ספר על תולדות העדה הדרוזית או העם הדרוזי כולו.

צריכים הייתם לראות באיזה זעם נתקבלה הצעה זו, לא אצל המלומדים הצעירים אלא אצל כמה מראשי העדה שראו בכך ניסיון לחדור למסתורין שבמורשת הדרוזית. יש גם בעיה כזאת. מי כמוכם, חבר הכנסת ג'בר מועדי וחבר הכנסת אמנון לין, יודעים זאת, לא פחות ממני.

לדברים שפרסמנו 12-5-2014 " משמעות הפרדת החינוך הדרוזי מהערבים "