תכנית מתאר טובה לבעלי קרקעות ולא למחוסרי דיור
המאפיין של הכפר הדרוזי בישראל בזה שרוב התושבים מחזיקים בקרקעות פרטיות, הירושה הטובה ביותר שהעדה הדרוזית בישראל ירשה מהשלטון הטורקי, האם המאבק על תכנית המתאר בא למען העשירים? מי אמור לדאוג למחוסרי דיור?, מה העשירים תורמים לישוב הדרוזי?
מאבק ציבורי ושלטוני לאשר תכנית מתאר כוללנית לישוב הדרוזי, באה לשרת בעיקר את בעלי הקרקעות באזורים בהם התכנית נוגעת לבקשת הרשות, כך טוענים מחוסרי דיור שרוצים למצוא את עתידם בישובים שלהם.
מצב מחוסרי הדיור בכפרים הדרוזים מהקשים שיש ונמצא באחוזים גדולים לעומת הממוצע הארצי.
בעלי מקצוע ממליצים לרשות המקומית לתכנן תכניות מפורטות בתוך שטח השיפוט ומחוצה לו, שיתן מענה דיור לזוגות הצעירים, שלאט מאבדים את התקווה ועוזבים לערים אחרות בישראל.
בכל מאבק ציבורי לטובת תכנית מתאר או תכנון עתידי, טוב אם נבחרי הציבור והועדות השונות יקחו בחשבון את מצב מחוסרי הדיור, שסובלים נורא, בגלל העדר תכניות והעדר מבני ציבור.
אם נתעמק בנתונים נגלה, שמי שנהנה מתכניות שמסופחות לישוב, אלו בעלי הקרקעות וכל מני קבלנים ויזמים שבנו מגורים ומשכירים לזוגות צעירים.
המצב כרגע הפך להיות נפיץ ולמאבק בין עשירים לזוגות מחוסרי דיור והדרישה של הזוגות מחוסרי הדיור הופכת לרלוונטית ונכונה אם רוצים לשמור את התרבות הדרוזית לשנים הבאות.
השאלה איך נבחרי הציבור נטשו את הזוגות הצעירים ולא חשבו על עתידם? ומצד שני נתנו פרס כספי לכל מי שרכש קרקע בישובים שהקרקע עלתה סכום מזערי ופתאום הכפילה את המחיר שלה לכמה מיליונים וכל זה בא בגלל העדר תכנון ומחסור באדמות לבניה.
מאז קום המדינה הכפר הדרוזי גדל ומספר התושבים הגיעו מעל מאה אלף תושבים, מה שתפס את הרשויות המקומיות וועדות התכנון לא מוכנות למצב של גידול במספר הזוגות הצעירים ואז התחילה בניה בצורה לא מבוקרת, מה שהביא את למצב בו הכפר הדרוזי נמצא מבחינה תכנונית ותשתיות צפופות.
בשנים האחרונות מספר הילודה בכפר הדרוזי נמצא בירידה דרסטית לפי נתונים של משרד הפנים, ביטוח לאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הדבר הזה נובע מהעדר ביטחון כלכלי וממצוקת מגורים בכפרים.
זו פעם ראשונה שנשמע קולם של הזוגות הצעירים מחוסרי הדיור, שרוצים ושואפים להישאר בתוך המעגל והתרבות הדרוזית בכפר, ולא לנטוש לטובת תרבות אחרת.
