זוכרים את יוסף מדחת ז"ל שהופקר לדמם בקבר יוסף

 

רש"ט מדחת יוסף ז"ל בן 19 בנפלו נהרג מאש פלסטינית בעת שקבוצה קטנה של חיילים שמרה על קבר יוסף בשכם.

 

כך נכתב על מדחת יוסף ז"ל:

 

מדחת יוסף בן סלמאן ופרחה, נולד ב-5.1.1981. המנוח היה הבן הצעיר ביותר במשפחה בת שלושה אחים מהדי, ראמז ומג'די, וחמש אחיות שהרבאן, היאם, סהאם, פירוז ורמזייה. כולם בבית אהבו אותו ופינקו אותו מיום שנולד.

 

משפחתו של מדחת: "קראנו לו בשם מדחת על שם שחקן בסרט מסויים ששיחק בתור רופא, קיוינו שיצא גם ממדחת רופא! הוא היה ילד מיוחד. בגיל 3-4 היה בגן ילדים פרטי, הגננת אהבה אותו והתייחסה אליו כאילו שהיה מבוגר מגילו. בגיל הזה ידע לכתוב את השם שלו בערבית, עברית, ואנגלית, וסופר וכותב בכל השפות מספרה אחד עד 10.

 

בגיל 5 השתלב בגן חובה. הוא היה בולט בגן מכל הבחינות, היה מסודר ומנומס. השתלב עם כל הילדים והיו לו לחברים. גם המחנכת אהבה אותו ואהב אותה. אהב את הגן והיה שקדן וחרוץ, לא מאחר או נפקד מהכתה, אפילו למשך שעה.

 

אחרי הגן התחיל לימודיו בבית ספר יסודי בכפר. היה ילד חרוץ וממושמע, מסודר ונקי, ומשך אליו הרבה תלמידים אשר במשך הזמן היו לחברים טובים. והיה מביא אותם הביתה וגם הולך לבתיהם, עוזר להם ועוזרים לו ומשחקים ביחד. חלק גדול מהם נשארו בקשר מתמיד אתו עד יומו האחרון. וכך המשיך דרכו בלימודים, עד שסיים תיכון ועבר את המבחנים בהצטיינות, כולל הבחינות לתעודת בגרות מלאה, עם ציונים גבוהים.

 

מדחת היה משתף פעולה עם כולם ועוזר בבית לכולם. במיוחד עזר לאביו בעבודות האדמה ובנהיגה על הרכב של אבא.

 

 

הוא היה מקבל מה שהוא מבקש. אף פעם לא ביקש דבר ואמרנו לו לא, והוא ידע להעריך את זה ונתן כבוד לכולם הורים, אחים, אחיות, חברים וקרובים. היה רגיש, לא אהב לשמוע מילים קשות, והתגובה שלו היתה לפנות את המקום לאחרים. למי שהרגיז אותו, לא היה צועק עליו, והתגובה הזאת היתה יותר קשה מלצעוק. לא אהב לריב עם אחרים. לא היה מתגרה באחרים ולא אהב שאף אחד יתגרה בו. עם אחים והאחיות היה קשור מאוד.

 

היו לו חברים מאוד קרובים אליו שהמשיכו איתו מילדותו, כשהיה בבית ספר יסודי, ונשארו עד היום הזה. היה מבלה איתם, מבקר בבתיהם, והם היו באים אליו תמיד הביתה וגם יוצאים ביחד לטיולים מחוץ לכפר. היה אוהב ספורט ואהב במיוחד כדורגל. היה אוהד ומעריץ גדול של מכבי חיפה ונפגש עם השחקנים כמה פעמים".

 

"בתקופת חטיבת הביניים התחיל ללמוד מחשבים. היה לו מחשב ביתי והיה יושב לידו שעות רבות. גם את אחיותיו ואחייו הוא לימד המחשב. במבחני מחשבים קבל ציון גבוה. הוא אהב מוסיקה שמע שירים בכל השפות - ערבית, עברית ואנגלית. הוא אהב לשמוע מוסיקה בקול רם. אהב מאוד את שיריו של הזמר קאדם אל סאהר (זמר עירקי) והקליט חלק משירו על המזכירה של הפלאפון שלו, שאומרת: אל תאנח, עוד מעט החיוך חוזר והאש שבתוך החזה שלך תכבה. היה חבר בלהקת דבקה והופיע עם הלהקה מספר פעמים במקומות שונים. בלהקה זאת היה גם חברו הטוב ביותר, ויאם קורדאב, שהיו כמו תאומים.

 

אהב מאוד להתלבש ולהופיע בהופעה יפה ונאה, מסודרת. ואת השער שלו אהב לפנק ולא נתן לאף אחד לגעת בו. היה נותן כבוד לכל האנשים בכפר ומחוצה לו, וגם הם נתנו לו כבוד ואהבו אותו.

 

לצה"ל התגייס ב-26.7.99, ביקש לשרת במג"ב וכך עבר את תקופת הטירונות בבסיס האימונים במג"ב. בנובמבר 1999 סיים טירונות בהצלחה והועבר למג"ב איו"ש מג"ב שכם.

 

הוא שאף להתקדם במג"ב ולהגיע לקצונה, ביקש לצאת לקורס מ"כים. עוד כשהיה בטירונות הובטח לו שיצא ברגע שיגיע ליחידה המבצעית שלו. נשלח לבוחן על מנת לצאת לקורס, עבר בהצלחה ומשום מה המפקדים שלו דחו לו את זמן היציאה לקורס פעם אחר פעם. לאחר שהתייאש התנדב לשרת בקבר יוסף, והוציא מראשו את הקידום במג"ב.

 

חשב לסיים את שירות הסדיר שלו ולפנות ללימודים באוניברסיטה, הוא חשב על רפואה. בתאריך 1.10.2000 נקטעו כל חלומותיו ותקוותיו על ידי קליע של פלשתינאי, עקב התקפה על קבר יוסף, שפצעה אותו קשה. נשאר מדמם בתוך הקבר למשך חמש שעות, מבלי לקבל סיוע ופינוי לבית חולים, עד שמצא את מותו".

 

תיק מדחת יוסף נפתח האנשים שהיו מעורבים בכישלון החילוץ מדברים מתוך כתבה של כאן 11