בתי אבות בחו"ל גם שם זה ככה??

 

סוג האנשים, המתגוררים בבתי אבות, הם אנשים שלא יכולים להיות באופן קבוע בית חולים, ומצד שני, אסור להם להיות לבדם בבית.

 

לפיכך, בעת שהותם בבית האבות, ישנו צוות שמטפל בהם ברמה הכללית וברמה הרפואית. כשברוב המקומות, יש צוות רפואי שקיים כל הזמן – בכל שעות היממה.

 

מכיוון שבבתי אבות בחו"ל עסקינן. הרי שבארה"ב, קשת הגילאים שנמצאת בבתי אבות היא 75-84 והם שוהים בבית האבות, לפחות חמש שנים.

 

ההסטוריה:
 

תתפלאו, אבל זה לא התחיל ככה – בית אבות כמו שרובינו מכירים. מתחילת המאה ו 17 האנגלים הביאו את הבשורה לצפון אמריקה.

 

סוגי אנשים כמו: יתומים ועניים ואפילו אנשים על הספקטרום הנפשי, היו חלק מהתהוות המקומות האלה.

 

בשלב יותר מאוחר (תחילת המאה ה 21)  בתי האבות הפכו לסוג של לוקסוס לאנשים בעלי יכולת. ומשתמע מכך, שבתי האבות בארה"ב בכלל לא החלו במקור כטיפול באוכלוסייה המבוגרת, אלא טיפול באוכלוסיית קצה מכל סוג שהיא, כאשר באבולוציה של אותו המצב, הכל התפתח להיות לכדי בית אבות עם הגדרות מדויקות  - מי מתאים להיות בו.

 

 

באיזור המאה ה 18, לא היו גם מקומות רשמיים לאנשים שהיו זקוקים לטיפול סיעודי וטיפול צמוד. לכן, אותם אנשים שהיו זקוקים בדחיפות לטיפול וליחס נורא קרוב, עקב הנסיבות, היו מוצאים את עצמם חיים ואף מסיימים את חייהם במקומות קדושים. הבעיה הגדולה הייתה, שחוץ מהם, היו עוד אוכלוסיות שהשתכנו שם: אנשים שהוגדרו כמשוגעים, או שיכורים, או אנשים שפשוט לא גרו בבית משלהם, והסתובבו ברחוב ממקום למקום, עד שהחליט להשתכן שם.

 

 

למזלם, השלטונות והמדינה, ראו באוכלוסייה המבוגרת, יעד שהוא הכי חשוב לטיפול. ולכן, היחס אליהם היה בהתאם.
כמובן שבמקום עצמו, היו ארוחות ברמה היומית.

 

 

ברמה הכספית והתברואתית, המקומות האלו היו סוג של השפלה לאותה אוכלוסייה, בגלל שמספרם גדול, אבל מספר המקומות שהיה יכול לקבל אותם, היה תמיד מוגבל. ולכן הם מצאו את עצמם מוותרים על תנאי מחיה בסיסיים.

 

התעללויות בבתי אבות בחו"ל:
 

גם על הנושא צריך לדבר ועליו אסור לפסוח. ההתעללויות הרשמיות (אלו שיוצאו לאוויר העולם וידעו עליהן) דווקא הגיעו מהצוותים עצמם. כאשר אחד העובדים היה מחליט שהוא "יורד" לחייו של אחד מהמבוגרים השוהים שם. זה כלל: קללות ואיומים ובעקבות כך, מצבו הנפשי של המבוגר השוהה, היה קשה מאד.

 

מצב לא פחות חמור היה, כשהעובדים החליטו שהם פשוט מתעלמים מהניקיון הבסיסי של המבוגר. והם היו מחסירים ממנו אוכל ומים וכל המתלווה להגיינה בסיסית: מקלחות, צחצוח שיניים וכו'

 

צוות העובדים:
הצוות חייב לקבל אישור ורישיון מאותה המדינה בה הם גרים. ובהרבה מקומות, המוסד חייב שתהיה לו מכסת עובדים גבוהה, כדי שיוכלו לטפל כמו שצריך בשוהים בו.
 

הנהלה:
יש בתי אבות שיש בהם גם מנהל וגם תפקיד יותר בכיר ממנו. יש מקומות ששניהם יכולים להיות גם יחד. מבחינת הרשאה וסמכויות, על שניהם מוטלת אותה האחריות, לרבות, תקציבים ורפואה.
 

 

ישנם בתי אבות שמעסיקים גם מחלקה של קליטת עובדים, אותה מחלקה צריכה לבדוק שהאיש שבא לעבוד, מתאים לתנאי המקום, מבין שהוא חייב לעמוד בחוקי המקום – גם באופן האתי. ולעיתים גם מדובר איתו על השכר אותו יקבל במסגרת העבודה באותו המקום.

 

לסיכום:
בתי האבות של היום: אם באמריקה, או קנדה, או צרפת. מקפידים ברמה הכי גבוהה, על איכות העובדים. ומאחר והם פועלים תחת התקן מדיני, הם לא יכולים להרשות לעצמם "לפשל" בעניין הזה. מאחר ויש עליהם פיקוח מאד מחמיר. האוכלוסייה ששוהה בה, זקוקה לטיפול צמוד וטיפול כזה מגיע, רק עם אנשים שאפשר לסמוך עליהם לגמרי.