"פרשת גנץ"

כמה שאנחנו ריקנים, כן כולנו. זה מעליב אבל זאת האמת ואני אגיד לכם למה. כשמישהו שם לך על השולחן דבר מוזר- נגיד שם לך חומר רעיל באוכל, אזי מצופה ממך קודם כל לחקור את מהות החומר הזה בשביל לענות על השאלה: מהו רצה בכלל לעולל לי ולמה, האם רצה להרוג אותי- אבל למה!? או רק רצה לעכב אותי ולגרום לי לשלשולים וגם כאן למה. או אולי זאת הייתה סתם מתיחה טפשית מצידו.

תארו לעצמכם עכשיו שבמקום לשלוח את החומר הרעיל שהיה באוכל למעבדה ולעמוד על חומרת הדבר וכוונת האיש העומד מאחוריו- הלכתי לבדוק את שכנו של האיש שהתחתן באותו שבוע ועסקתי בשאלה האם האיש שלי היה מעורב באופן זה או אחר בחתונת שכנו ולמי היה מקורב יותר לאיש או לאשה. גם התקשורת בחשה בפרשת ההרעלה ועסקה בשאלה: האם האיש שהכניס חומר רעיל לאוכל היה מעורב באופן פעיל בפרשת החתונה של בני הזוג ומה עשה בדיוק בשביל לקרב את הלבבות. וכאמור מיטב המוחות עסקו בשאלות האלה, אך איש בכל המדינה לא חשב לבחון את הנקודה המרכזית: טיב החומר הרעיל שהוכנס לאוכל שלי ומה הייתה הכוונה ממנו. איש לא שאל מה הקשר בין חתונת השכן לחומר הרעיל.

מה הקשר לעזאזל בין חתונת השכן לחומר הרעיל, זאת השאלה שאעסוק בה להלן.

פרשת 'מסמך הרפז' בה מעורב אשכנזי ומנדלבליט נולדה לפני 10 שנים ב-2010. מאז היו לפרשה עליות וירידות בדומה לעליות וירידות בבורסה לניירות ערך, ובעוד תנודות המניות מושפעות מההיצע וביקוש בשוק ההון, תנודות 'פרשת הרפז' הושפעו מכוחות התקשורת – תלוי במוזה של העיתונאי התורן ומעמדו בדוכן העיתונאים.

שנתיים לאחר פרוץ הפרשה, 8 שנים מהיום, המוזה של אילנה דיין התיישבה על 'מסמך הרפז' והיא בחשה בו במשך שעה ארוכה על מרקע תוכניתה הפופולרית 'עובדה'. כותרת הפרומו של עובדה הייתה 'פרשת אשכנזי הרפז: העדויות נחשפות'. אילנה דיין, בקולה הדרמטי הציגה לצופיה את הפרשה כאפיזודה של נקמה אנושית, ובמילותיה "מלחמת הלשכות בין הרמטכ"ל לשר הביטחון, בין אשכנזי לברק".

ידוע סיפור החתול השחור שעבר בין רגלי אשכנזי וברק, האחד לא סבל את השני והוכרזה מלחמת עולם. במסגרת המלחמה הזאת, כך דיין, נכנס סא"ל מיל' בועז הרפז למשפחת אשכנזי מהדלת הקדמית, ובתיאום עם רונית אשת הרמטכ"ל האקטיבית, סוכם כי זה הזמן לעבור ממצב פסיבי למצב אקטיבי – דהיינו להשיב מלחמה. שר הביטחון אהוד ברק הכריז באותם ימים כי אין בכוונתו להאריך את כהונת הרמטכ"ל בשנה חמישית, והמלחמה איפא היא מלחמת האשכנזים נגד הברקים על 'השנה החמישית'. רונית זעקה, כך דיין, "לא אתן להשפיל את גבי". חייבים לדרוש ולקבל את השנה החמישית.

הכל טוב ויפה ורגש הנקמנות הוא רגש אנושי כשר ומקובל אך השאלה איך עושים זאת גם איך מאפסים את הכרזת ברק הפומבית לאי-הארכת שירות הרמטכ"ל. בנקודה הזאת, על-פי דיין, נכנס לתמונה בועז הרפז שקנה לו שם כאסטרטג בעל מיומנות מופלאה שעמדה למבחן גם בשירותו הצבאי. הוא הגה, על-פי הודאתו, במסמך הרפז ועל-פניו ביקש באמצעותו לנקום בברק ו/או להביך את ברק ו/או לבטל את הכרזתו הפומבית לאי-הארכת שירות אשכנזי ו/או להחזיר את כבוד הרמטכ"ל שנרמס. רק בעיה קטנה: למסמך הרפז אין קשר וחצי קשר – גם לא נקודה פסיק אפס אפס אפס קשר בין תחושות אשכנזי כלפי ברק.

המסמך מכוון לבניית פרופיל תקשורתי חיובי לגלנט תוך יצירת פרופיל + קמפיין שלילי לגנץ. מה לשמיטה והר סיני. מה הקשר? איך כורכים דבר עם דבר, איך קמפיין חיובי או שלילי לגנץ יכול להחזיר את השנה החמישית לאשכנזי.

אני מבקש לשנייה את מירב ריכוזכם. מסמך הרפז מכיל הנחיות ברורות לבניית תדמית חיובית ליואב גלנט ובמקביל יצירת תדמית שלילית לבני גנץ תוך הכפשת אשכנזי שקידם את מועמדות גנץ. אילו המסמך אמיתי היינו מסיקים כי גלנט ביקש לדפוק את בני גנץ המתחרה העיקרי שלו לתפקיד הרמטכ"ל, ולכן שכר את שירות משרד יחסי הציבור 'ארד' שיעשה עבורו את העבודה, אך לצערו המסמך הודלף והמזימה נחשפה.

אבל המסמך מזויף, על זאת אין ויכוח ובועז הרפז הודה ונשפט על זיופו ומכאן המסקנה הפוכה: בני גנץ יחד עם אשכנזי שהשתדל לקדמו לרמטכלות ביקשו לדפוק את המועמד המוביל גלנט ולכן הפיצו מסמך שתוכנו, על פניו, מכפיש אותם אבל האמת הפוכה, הם ביקשו להכפיש את גלנט ולהעליל עליו. זו המסקנה החלופית שעולה מניתוח המסמך המזויף. אבל שאלה קטנה נותרה תלויה באוויר: הכיצד שום ניסיון לניתוח המסמך המזויף לא עלה בתחקיר העיתונאית המנוסה אילנה דיין. מה הקשר לעזאזל בין חתונת השכן לחומר הרעיל שהוכנס לאוכל שלי. מה הקשר בין מלחמת הלשכות של ברק ואשכנזי לפרשת 'מסמך הרפז'.

ברוך קרא המשמש כתב ופרשן 13 לענייני משפט החזיר בימים אלה את הנושא לכותרות הראשיות והציג את מנדלבליט כסניגורו של אשכנזי – חדשה מרעישה. הוא גם עסק ארוכות בסוגיה התמלולית לקלטת של מנדלבליט עם בן שיחו: האם מנדלבליט אמר 'איש קשה' או 'לשכה', או במילים אחרות: האם מנדלבליט ידע על קיום המסמך המזויף ושיקר לבן שיחו או לאו. כל הקושיות הללו יפות ומעניינות ומתנהלות תחת 'מסמך הרפז' אבל מה עם המסמך עצמו, מדוע המסמך זויף? זו השאלה הבסיסית ביותר שהתכנסנו בשבילה אך אין ולו מילה אחת עליה והשאלה היא מדוע? מדוע השאלה הבסיסית היחידה הזו אבדה בין הכיסאות ובמקומה עלו דיונים ושאלות שבוודאי יש להם קשר לפרשת האם אך אינם מהווים תחליף לנושא המקורי של 'מסמך הרפז'. מדוע הדיון המקורי על המסמך נעלם? מי היד שהעלימה אותו?

להזכירכם שוב: המסמך כהוא זה מכוון לבניית פרופיל תקשורתי חיובי לגלנט תוך יצירת פרופיל וקמפיין שלילי לגנץ. מאידך ומפאת זה שהלכה למעשה המסמך מזויף, היוצרות מתהפכות והמסמך מכוון, הלכה למעשה, ליצירת פרופיל תקשורתי חיובי לגנץ תוך יצירת פרופיל וקמפיין שלילי למועמד המוביל גלנט. ישנן עוד נקודות סברות גם הערכות מעניינות לגבי המסמך וזיופו אך השאלה העיקרית היא: מדוע סטה הדיון מהנושא העיקרי? מדוע דיין וקרא שאינם נאשמים בתמימות הסיטו את הפרשה מנושאה העיקרי. מדוע העליון נעתר לאשכנזי ולא הסיר את צו איסור הפרסום מהקלטותיו ולא, לא מדובר בצנעת הפרט ולא בשיחות פרטיות עם האשה ורופא השיניים, המדובר בהמשך ההקלטות הנוכחיות שבהם אין שום פרט מצנעת הפרט.

אני מעריך, לסיכום, כי השהיית פרסום יתר הקלטות על-ידי העליון נועדה לביסוס המטלה הראשית: להתרחק מהדיון העיקרי על תוכן המסמך המזויף וייעודו. מי יתעניין במסמך כאשר סוף סוף ולאחר בחינה מדוקדקת לזכות הציבור לדעת – יתר הקלטות ישוחררו לעדשות העין הציבורית שתתמקד כל כולה בעסיסיות השיח שיתגלע מעל רצועת ההקלטה.

הפרשה שבנידון היא 'פרשת גנץ'. לא פרשת אשכנזי גם לא הרפז. מי שמבקש להיכנס לעובי הקורה שיחפש את מאמרי בנידון תחת הכותרת 'השיטה', ואנא לא להתבלבל: הדיון במאמר הזה הוא לא בפרשת גנץ כי-אם ביד העלומה שהעלימה מהציבור את הפרשה. ובבניין ירושלים ננוחם.