הפרדת הרשויות צו השעה

פעם חוקקו את חוק הבחירה הישירה והתכוונו לבחירת ראש ממשלה בנפרד ממשלתו. הבחירה בו תבטיח כי יעמוד בראש ממשלה שעדיין תצטרך את אישור הקואליציה, ותורכב בסופו של מסע ניצול ציני הנקרא משא ומתן ומנוהל על-ידי ח"כים הרעבים לכל פיסת כוח שימשיכו להתמקח על כל תיק בכיר וזוטר.

גם לשיטת הבחירה הישירה שתי הרשויות לא יפרדו לעולם. הזיקה ביניהם בעינה תעמוד וניגוד העניינים בין שתי הרשויות ימשיך לזעוק לשמים. מדוע חוקקו את חוק הבחירה הישירה ומה ביקשו לשנות – להם פתרונים. אבל כך חשבו בתחילת שנות התשעים ושלושה ראשי ממשלה נבחרו בבחירות ישירות על-פי חוק הבחירה הישירה, בטרם בוטל.

אני חושב כי ישראל זקוקה היום, יותר מאי פעם, לשנות את שיטת הבחירות ולהפריד בין הבחירות לרשות המחוקקת (הכנסת) למבצעת (הממשלה), דהיינו לבחור בשני פתקים, אחד לסיעות הכנסת ושני לראש הממשלה שיכונן ממשלה טכנוקרטית מקצועית בלתי תלויה שלא תצטרך את אישור הכנסת כי העם יעניק לה את המנדט; הפרדה מוחלטת ללא שום זיקה לכנסת.

המתנה כפולה: פחות ניצול. ישראל די תשושה מלשלם פרוטקשן לאופורטוניסטים מזדמנים צמאי כוח וכסף. ישראל צריכה לסלק באחת את מטרד האנשים הקטנים שנושאים ונותנים במשאבי המדינה, באמתלה של הרכבת קואליציה ובשם הדמוקרטיה.

יעילות מקסימלית: סוף סוף ינתנו הכלים האופטימלים בידי המנהיג שייבחר על ידי הרוב המוחלט להתוות את מדיניותו ולדבר בשמו, הן בארץ הן בעולם, באופן יעיל כאשר ידיו אינם קשורות לאחור.

שמא תהליך הפרדת הרשויות יביא גם את הרשות השופטת להיפרד מאחותיה וזה הבקשיש.