בשלב זה, לא צפויה מלחמה אזורית במזרח התיכון

המזרח התיכון של 2011 הוא מזרח תיכון, אפוף באבק של מהפכות ובעיקר בסימני שאלה גדולים לגבי העתיד, הערכת מצב ע"פ הנתונים מכנס הרצליה

13.09.2011 מאת: אל"מ מ"יל,מזיאד עבאס
בשלב זה, לא צפויה מלחמה אזורית במזרח התיכון

שחקנים חדשים הופיעו בזירה, שחקנים שלא הכרנו עד עכשיו בעולם הערבי ובראשם הרשתות החברתיות, העיתונות, המדיה המודרנית והדור הצעיר שפתאום ניצב בראש ההמון, הדור שהולך בחזה חשוף ואיננו פוחד יותר מאימת הכדורים והפגזים שנורים לעברו ומפילים בו חללים רבים.

הטלטלה הזו מבשרת את סוף הסדר שהתקיים עד לאחרונה במדינות הערביות והסתמך על שלושה דברים עיקריים, מנהיג ותיק ורב עוצמה במצרים, למשל, עמד השלטון על כנו במשך 30 שנה, בלוב עוד יותר, מפלגת שלטון החולשת על כל מישורי החיים וצבא חזק שהפגין נאמנות מוחלטת לשליט, מרכיבים אלו מתערערים לנגד עיננו.

מצריים מאופיינת בכך שהצבא ממשיך להיות הגורם החזק והמאורגן, הוא עשוי לפי תרחיש אופטימי לשמש בלם מרכזי לפני הזרם האיסלמי, אולם מול תרחיש זה, זווית מדאיגה מנגד קיימת האפשרות ההפוכה שהגורם האיסלמי, הנוהג בתבונה רבה מאוד ולא מנסה לנצל את הזעזוע כדי להשתלט באופן כוחני על השלטון עכשיו שמשתדל לא להתנגש חזיתית עם המשטר והצבא ושיש לו מערך ארגוני יעיל, מאיץ עכשיו את ההכנות במצרים לקראת מערכת הבחירות בעצם השורה התחתונה היא שהטלטלה משחקת בעיקר לידי מחנות ההתנגדות

מוקאוומה חיזבאללה וחמאס בעיקר במזרח התיכון, בגלל הזעזועים שפוקדים את המחנה הנתון ובעיקר את מצרים.

מול כל אלה יש בישראל מקום לדאגה, יש לזכור שקיים חשש גם בקרב גורמי ההתנגדות, שגל המחאה בסוריה יתפשט, שתנועת המחאה באיראן תשוב ותלבה את האש, מצד שני, קיים סיכוי שהתסיסה ההמונית בלבנון נגד חיזבאללה תגבר וכי טורקיה תתרחק מסוריה ואולי גם מאיראן, לנו בישראל יש סיבות טובות מאוד לעקוב בדאגה גוברת אחר התפתחויות הללו.

מלבד זאת הזירה הפלסטינית הולכת ומסתאבת נוכח רצונה של הרשות לפנות לאו"ם ב-20 בספטמבר בדרישה להכרה במדינה פלסטינית, אותם אלו שעומדים ב-20 בחודש לפנות לעצרת הכללית ובתחילת אוקטובר לזכות במדינה פלסטינית עצמאית, חשים שתחושת המצוקה האסטרטגית הולכת וגוברת לאור העובדה שבן בריתם הגדול באזור, חוסני מובארק נפל ולאור הספקות לגיבוי ארה"ב, כמי שמהווים לה ידידים מגמות אלו בזירה הפלסטינית משחקות לידי החמאס, אולם כנראה שלפני שיהיה טוב יותר במזרח התיכון קיים חשש שיהיה יותר גרוע במדינת ישראל.

המזרח התיכון הופך לבלתי יציב עוד יותר עד שנראה דמוקרטיה בעולם הערבי, יחלוף זמן רב, אם בכלל יהיה משטר דמוקרטי עד אז חוסר היציבות יגבר, אבל מלחמות לא תהיינה בעתיד הנראה לעין.

אנשים בעולם הערבי לא רואים תקווה, הדמוגרפיה והריבוי העצמי בעולם הערבי מהווה איום רציני על הכלכלה ברוב מדינות ערב.

מדינות צפון אפריקה גדלו פי 4 ולפעמים אף פי 5 מבחינה דמוגרפית מאז 1950. באמירות קטאר זינקה האוכלוסייה מ-25,000 ל-1.5 מיליון תושבים במהלך 60 שנה. במצרים הוכפלה כמעט פי 4 האוכלוסיה מ- 21.5 מיליון  נפש  ב,1945ל-82 מיליון, ועל פי ההערכות בשנת 2020 תאוכלס מצרים ע"י לא פחות מ-98 מיליון תושבים. הנתונים עוד תופחים ב-2030 ל-110 מיליון נפש במצרים לבדה. "במצב כזה",אנשים לא רואים תקווה וזו כבר לא הדמוקרטיה שקובעת".

מהפכות רבות קמו הודות למצוקה כלכלית נוקפת. מדינות ערב שונות זו מזו באופן ניכר בעושרן הכלכלי וכך נקבעות הבעיות הכלכליות המטרידות את שלוותן: מצד אחד המדינות העשירות סובלות מעודף זרים בכוח העבודה בשוק, ומאידך המדינות העניות סובלות מאבטלה ומקשיים לצאת ממעגל העוני החונק.

 באיחוד האמירויות הערביות, מדינת מדבר עשירה לעייפה בנפט, מגיע אחוז הזרים בשוק העבודה ל-85%. 5.5 מליון זרים עובדים בסעודיה בצורה שוטפת. בתוך כך, בעולם הערבי מגיעים אחוזי האבטלה של הצעירים המקומיים לכדי 30%, כמעט פי שניים מאשר במדינות המערב. "ישנן תקוות נמוכות בנוגע לעתיד במדינות העניות, עתיד עגום שמתחדד נוכח הבעיות השבטיות".

"על מדינות ערב להתעמת עם האיסלם הרדיקלי"
מול גל המהפכות האזורי נראה כי מדינת ישראל עומדת על מפתן תקופה לא פשוטה בכל זאת מרגיש כי "יש הרבה הזדמנויות שמחובתנו לנצל. מתהווה כאן לפני קברניטי מדינתנו  מרקם רחב, בין מה לעשות ,,לבין מה שאנחנו חושבים שיקרה".

"הקרע הענק בין הסונה לשיעה, שהוא חלק מהמהפכות וחלק מההתפתחויות, מחייב שינוי מוחלט", "אם ראינו באיום השיעי שמתחיל בטהרן ועובר דרך השיעים בעיראק, השלטון הרעוע בסוריה והחיזבאללה בלבנון, נוגע בג'יהאד האיסלמי וחשבנו שהחמאס ייפול בציר השיעי ויהיה איום ונורא: אני רואה  שהציר הזה הולך ומאבד מחשיבתו". זאבי-אנחנו עדים להתפתחותו של ציר סוני קיצוני "שאת התחזקותו ראינו בסוריה ונראה אותו גם במצרים. סוריה הסונית לא תהיה מתונה יותר", "האחים המוסלמים הכי מאורגנים שם. מתי זה יקרה? לא יודע ,,אבל זה יקרה. האיסלאם הסוני המקומי צובר כוח בסוריה ובמצרים - שתי מעצמות אזוריות".

מזיד עבאסמלבד זאת, אנחנו עדים לשינוי במפה האזורית של המזרח התיכון." יש סיכוי שכמו באירופה, נגדל ל-30 מדינות במזרח התיכון. יותר מכל, ההתרחשויות סביבנו חייבות להכניס לפרופורציה נכונה את הסכסוך הישראלי פלסטיני. שנים בבואנו לדבר ולנתח את הסוגיה הזו גם מול חברינו בעולם, תמיד הואשמנו בכך שאם לא נפתור את הסכסוך הזה, לא יבוא שלום על העולם כולו".

מחשבה זו, שגויה. "אני חושב שהיום זה ברור שזה לא כך. ככל שהמצב במצרים ובמקומות אחרים יחריף, והמתח הזה בין השלטון לבין העם יימשך, אלה ירצו לשמור על הכיסא, והאחרים יאבקו להשיגם. כשנסתכל על תמונה זו, הסכסוך יקבל פרופורציה חדשה ולדעתי יוקטן". אבל למרות הכול, קברניטינו  לא צריכים להיות אדישים בתחום המדיני.

"על מדינות ערב להתעמת עם האיסלם הרדיקלי בתוך עצמן. אני מאמין שהפתרון הזה יבוא ע"י מלחמות בתוך האיסלם ואז לא צריכים להתערב". "לא האירופאים, לא ארה"ב ולא בישראל. (כל דבר כזה קל יהיה להפנות לכיוונה של ישראל). לכן עלינו להיות רגישים למגמות. זה מגה תהליך, שקורה בעולם הערבי סביבנו".

איום הטילים נגד ישראל היה כבר בעבר, וקיים גם היום, אך איננו רואים מלחמה אזורית בזמן הקרוב, בשל מצב שלא היה קיים בעבר: "כיום שליט ערבי שיוציא את הצבא מרחובות הערים, יאבד את השלטון. הצבא בסוריה משמר את כיסאו של בשאר אסד, וזה מוריד את הכוננות שלו, למצב מלחמה עם ישראל.

"איראן תנצל את המצב הזה ואני לא רואה מישהו שמסוגל להתעמת מול איראן ולעצור אותה בדרכה לפצצת אטום. מה כן יכול לעצור אותם? הקרע באליטה השלטת באיראן. לא בין התנועה הירוקה באיראן לשלטונות... שם מטריד את האיראנים הקרע העמוק בין אחמדינג'אד לבין חמינאי. וזה מחזיר אותנו לנקודה הראשונה. בואו נסתכל בעיניים  הרבה יותר זהירות לתחייה של האסלאם הסוני הקיצוני".

תגובות

1. ان البلاد לפני 10 שנים
الى كاتب المقال

מומלצים