ניתן לזהות את מצב הרוח על פי כתב היד

"יש קושי רב למדוד רגשות במדדים אובייקטיביים, שלא תלויים כלל במה שהנבדק אומר לנו. היכולת שלנו לזהות בקלות וללא בדיקה פולשנית את הרגשות של הנבדק יכולה להביא לפריצת דרך בתחום המחקר והטיפול הרגשי", אמרה קלרה ריספלר, מעורכות המחקר.

על פי התיאוריה הקוגניטיבית, מכיוון שלמוח אין משאבים בלתי מוגבלים, כאשר הוא מבצע מספר פעולות במקביל, המטלות המשניות – גם כאלה שהן אוטומטיות – נפגעות. על סמך תיאוריה זו, פיתחה פרופ' שרה רוזנבלום מהחוג לריפוי בעיסוק מערכת ממוחשבת שיכולה למדוד שינויים מזעריים בכתב היד, כמו הרווח בין האותיות, רמת הלחץ שאנחנו מפעילים כשאנחנו כותבים וכד'. בעזרת מערכת זו היא כבר גילתה בעבר שניתן לזהות על פי שינויים בכתב היד מתי אנחנו משקרים – בעל פה ובכתב – וגם האם אדם נמצא בשלבים מוקדמים של מחלת הפרקינסון.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים, פרופ' גיל לוריא, ד"ר אלון כהנא והדוקטורנטית קלרה ריספלר מהחוג לשירותי אנוש באוניברסיטת חיפה יחד עם פרופ' רוזנבלום, לבדוק האם ניתן לזהות מצבי רוח שונים על פי שינויים בכתב היד. המחקר כלל 62 נבדקים שחולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות, כשכל קבוצה עברה הפעלה  ש"הכניסה" את המשתתפים למצב רוח אחר - חיובי, שלילי וניטרלי - דרך צפייה בסרטים מתאימים. לאחר מכן, כל קבוצת נבדקים התבקשה לכתוב על הערכה הממוחשבת פסקה בעברית אשר הכילה את כל האותיות העבריות.

מהמחקר עולה כי הקבוצות השונות נפרדו זו מזו במדדים שונים של הכתיבה. כלומר, הנבדקים בכל קבוצה היו במצב רוח אחר, וניתן היה למדוד את ההבדלים הללו באופן אמפירי. כך למשל, גובה כתב היד של אנשים עם מצב הרוח השלילי, היה נמוך באופן משמעותי מאשר האנשים עם מצב רוח חיובי ואנשים עם מצב רוח ניטרלי. עוד נמצא כי זמני הכתיבה קצרים יותר ורוחב האותיות צר יותר אצל אנשים במצב רוח שלילי לעומת אנשים במצב רוח חיובי וניטרלי. לדברי החוקרים, ככל הנראה מצב הרוח השלילי הוא זה שגורם לעומס קוגניטיבי על המוח, שמביא בתורו לשיניים בכתב היד.

לדבריהם, כיום רוב הדרכים למדידת מצב רוח מתבססים על דיווח עצמי של הנבדק או תצפיות של גורם חיצוני ואילו בדיקות פיזיולוגיות הן מורכבות ויקרות מאוד, ובדרך כלל מפריעות לתפקוד שוטף. בנוסף, ישנם מקרים שבהם אנשים – מסיבות שונות ומגוונות – יכולים להיות לא מודעים למצב הרוח שלהם או לדווח על מצב רוח שהוא שונה לחלוטין מזה שהם באמת נמצאים בו. לכן, ליכולת לפתח מדד אובייקטיבי, פשוט ושאינו מפריע כלל לתפקוד הרגיל, יש חשיבות רבה הן בתחום המחקרי והן בתחום הטיפולי.

"ממצאי המחקר יכולים לסייע למטפלים לזהות את מצבו האמתי של המטופל שלהם, דבר שהוא כמובן בעל משמעות רבה לתהליך הטיפולי. לא פחות חשוב מכך, אנחנו המטפלים נוכל לדעת האם הטיפול שלנו משפר את תחושתו של המטופל או שלכל הפחות, גורם לתהליך משמעותי למטופל – לטוב או לרע. בעתיד ננסה לבדוק אם אנחנו יכולים גם למדוד את הרמה של מצב הרוח, כלומר עד כמה אדם שמח או עצוב", סיכמה פרופ' רוזנבלום.