שכל השמאל יעבור לגור במדינה הפלסטינית

שיום יבוא וכל ערביי ישראל המזדהים עם אחיהם ברמאללה עזה וקוראים להקמת מדינה פלסטינית שיתקבצו יחד עם אחיהם תחת אותה המדינה.

שיום יבוא וכל השמאל הנאור המזדהה עם סבל אחיו העזתים והרמאללתים וקולו כבר צרוד מרוב צעקות ותחינות בדחילו ורחימו להקמת מדינה פלסטינית לאחיו המדוכאים – שיעבור לגור לצד אחיו במדינה הפלסטינית בשביל לתרום להם מניסיונו מכספו ובעיקר להראות להם את עוז הזדהותו. סוג של חלום.

חלומי הרטוב שיום יבוא וערביי המשולש האמיצים יסבירו אחת ולתמיד את האבסורד הפשוט: בכל הזדמנות יוצאים ומפגינים נגד הכיבוש, זועקים ממעמקי לבם "בדם ואש נפדה את פלסטין", זורקים על הכוחות תבערות ואבנים ונלחמים כתף אל כתף לצד אחיהם שבמרחק יריקה מהם המבקשים עצמאות ומדינה. ובד בבד אותם ערביי המשולש האמיצים זועקים מרה נגד סיפוחם למדינת פלסטין של אחיהם. יש מצב שיסבירו ביום מן הימים את האבסורד הזה ויגשימו את חלומי?

הוא החלום לערביי יפו עזי הנפש השוכנים במרחק יריקה מאבולעפיה. נגיד נגיד יום בהיר אחד חולדאי יקום על רגל שמאל, יחתוך חתיכה מיפו ממנה יעשה גשר לעזה ויבקש לספח אותה לאחיו אהוביו במדינה פלסטין הצעירה שרק קמה. או אז יזדעק הזועק: מדוע אתם ערביי יפו הנועזים זועקים מרה נגד סיפוחכם? ואני אענה למזדעק בחלום: חכה חכה הם תכף יסבירו לנו. חלום מתוק.

וכידוע גם לשמאל הישראלי חלום עסיסי שמכוחו נלחם על עמדותיו ומייצג הלכה למעשה את האני מאמין שלו: להיפרד אחת ולתמיד מהפלסטינים בשטחים הכבושים למען לחיות במדינה יהודית ניטו בלי אף פלסטיני שיפגום באינטימיות שלו עם היהדות. וכאן מתחיל החלום שלי: לראות את השמאל האינטימי היהודי חי באחווה ורעות לצד אחיו היהודי גם זה העומד במרחק יריקה על דוכנו ומציע לו לקשור תפילין. גם זה חלום.

ואם בחלום עסקינן בואו נשחרר את הנצרה ונחלום. שנצפה ביונית לוי על מרקע הטלוויזיה הפלסטינית משדרת בשפה העברית לרגל שחרור פלסטין ולידה דפנה ליאל החייל הגיבור וחברים מפרשנים את גודל הרגע לו חיכו שנים.

אולי לסיום קצת ריאליזם. מדינת ישראל היא חלום. אני נולדתי בסוריה וחוויתי את החלום הזה. מי היה מאמין שבחלום שכזה יופיעו דמויות כדפנה ליאל כאמנון אברמוביץ או כתמר זנדברג.. אנשים מרכזיים בחיינו שמסבירים בעברית קולחת ומעלים על נס את מבקשי רעתנו. מי היה מאמין שהחלום הזה יכלול רדיפת יהודים על-ידי יהודים באשמת יישוב הארץ. מי היה מאמין שהחלום, חלומנו, יהפוך על ידינו במו ידינו לסיוט.

ובעצם למה לא, כל חיינו נלחמנו אחד בשני.