פרשת מסעי

 

לכל שבט הוקצו ערים בנחלתם רק לשבט לוי שיועד לעבודת הקודש נקבע שלא ירש נחלה משלו בארץ.

 

צווי נוסף הוא הפרשת שש "ערי מקלט" בשני צידי עבר הירדן, ערים שאליהן  יוכל להימלט רוצח בשגגה, בברחו מפני גואל דם שרוצה להרגו.

 

נקודות התייחסותי מהפרשה

 

יצוייו, אינני מייצג את הפרשנות המסורתיית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

משה חוזר על כל נקודות המסעות (כל 42 הנקודות) שעברו ישראל  במדבר. היו מסעות , כשישראל היו ממורמרים ואמרו: "נתנה ראש, ונשובה  מצרימה".

 

והמסעות בהם הכל היה נינוח. מאידך כדברי השיר "אם זה טוב ואם זה רע  אין כבר דרך חזרה"

 

בהתייחס לאקטואליה בת בימינו, מן הראוי לזכור שבחיינו יש  זמנים קשים ויש זמנים של  'הארת פנים'-יש זמני אבל  וזמני שמחה. גם כשאנ חווים 'ירידה' נקבע לעצמנו שאין זה  אלא "ירידה לצורך עליה".

 

פרק לד שבפרשנו שבספר במדבר מהווה סימון דרך שיש  הטוענים שממנו נובעת הפוליטיקה הישראלית והיהודית מאז ועד היום, שאפילו מושג עתיק יומין של התרחשות שקורה בימינו – התנחלויות, מתנחלים ונחלות נטבע אז: "אלה אשר צווה  ה' לנחל את בני  ישראל בארץ כנען : (במדבר לד, כט.)

 

 בפרשתנו מסופר  על מות אהרון הכהן: וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר......."

 

אהרון  נפטר בראש  חודש  אב של השנה  ארבעים ליציאת  בני ישראל  ממצרים, כנאמר:" בחודש  החמישי באחד  לחודש" בחודש   שנחרב  בית המקדש השני     בעוון שנאת  חינם שרווח  בעם ישראל.

 

על אהרן הכהן נאמר שהיה: "אוהב שלום ורודף שלום  אוהב  את הבריות........."

 

עלינו ללמוד במיוחד בימים אלו של בחירות חוזרת  ונישנות לכנסת ישראל; להרבות  סובלנות  וסבלנות  ואהבה  ולהימנע   מתחרות  של  שנאה; בכדי שנשמור על המולדת המדינה.