למה אנחנו כותבים עם האגודל וכיצד זה משפיע על מה שכתבנו?
בשני העשורים האחרונים ובמיוחד מאז התפשטות הסמארטפונים, האצבע שעובדת הכי קשה ביד שלנו בעת כתיבה היא האגודל. מדובר בשינוי משמעותי בהיסטוריה של הכתיבה בכלל ושל ההקלדה בפרט. מחקר חדש בוחן את השינויים שעבר האדם בשימוש באצבעות השונות בכף היד לכתיבה וכיצד זה משפיע על התוכן שאנחנו כותבים.
מחקר חדש טוען כי השינוי משפיע לא רק על הדרך שבה אנחנו כותבים, אלא גם על התוכן עצמו, שנכתב יותר ויותר על ידי האלגוריתמים.
המחקר, שנערך על ידי ד''ר עידו רמתי מהמחלקה לתקשורת ומהתוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית והתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי ''Convergence'', בוחן את ההשתנות ההיסטורית של ממשקי אדם ומכונה בפעולת ההקלדה לכתיבה – מהמצאת המקלדות הראשונות למכונות הכתיבה ושיטות ההקלדה העיוורת שהומצאו יחד איתן, ועד ההקלדה העכשווית בסמארטפונים – ומראה כיצד הקלדה באמצעות אגודלים היא תופעה חדשה ותקדימית בהיסטוריה האנושית.
בעזרת המחקר, ניתן להבין טוב יותר את הקשר שבין בני אדם, תופעות חברתיות שונות והמכשירים שבאמצעותם התנהגויות הללו מתבצעות. לדוגמה, הבחירה באימוג'יז או מילים שלמות באמצעות המקלדת הווירטואלית היא קלה יותר, מאשר הקלדה של מילה אות אחר אות, משום שהמקלדת בעצם לא מותאמת לגודלו של האגודל (האצבע העבה והחזקה ביותר).
השלכה אפשרית לכך, היא שאנחנו משתמשים יותר במה שמציע לנו האלגוריתם – כמו גיפים, אימוג'יז או מילים מתוך המקלדת הווירטואלית, במקום במילים שאנחנו בוחרים בעצמנו. זה אומר שכתיבה כיום אינה תוצר בלעדי לאדם אלא היא שיתופית לבני אדם ומכונות גם יחד.
ככלל, הצורה שבה אנחנו כותבים השתנתה לאורך השנים- בעוד שבתחילת המאה העשרים אנשים שאפו להקליד עם כל עשר האצבעות, המצאת עכבר המחשב הוסיפה לכך גם את הקשר בין העין ליד והתיאום ביניהן. לטענת החוקר, השימוש באגודלים מסדר מחדש את חלוקת העבודה המסורתית בין האצבעות בכף היד. האגודלים, שבאופן היסטורי תמכו באחיזה של כלי כתיבה, משמשים כיום לבדם לכתיבה, ואילו האצבעות האחרות, כגון האצבע המורה, עוברות לראשונה לעמדה התומכת בכתיבה. המאמר קושר בין הטכניקות בהן אנחנו כותבים ובין התוצרים התרבותיים המאפיינים את התקופה – אם עידן של כתיבה בעשר אצבעות התאפיין בסדר וארגון של האותיות על הדף, הרי שהעידן של כתיבה באגודלים מתאפיין בגמישות גבוהה ויצירתיות – לדוגמה בשימוש באימוג'יז, גיפים, סטיקרים ועוד.
ד''ר רמתי מוסיף ואומר כי ''בכל מה שקשור לטכנולוגיה, אין רק גורם אחד שיוצר את השינוי אלא שלל גורמים שמייצרים את הממשק. לראיה, המקלדת - למרות שהיא לא אידיאלית בלשון המעטה, ואפשר היה להמציא לה חלופות, ואף המציאו - עדיין היא איתנו כבר למעלה מ-150 שנה. ייתכן שבעתיד רק נדבר אל מכונות (אופציה שכבר קיימת כיום, גם אם לא עובדת כמו שצריך ומעצבנת לרוב) או נשדר אליהן גלי מחשבות בטלפתיה, אבל בהחלט ייתכן שנמשיך להקליד. המאמר מראה כיצד השינויים הטכנולוגיים אינם רק שאלה של "המצאה" או "שיפור" שדוחקים טכנולוגיה "נחותה" או ישנה, אלא הם תוצר של מארג של מגוון שיקולים, צרכים, לחצים, כוחות, התנהגויות ומוסכמות. לדעתי כך גם ימשיך להתאפיין עתיד הקשר בין בני האדם והטכנולוגיות שלהם.''
