פרשת דברים

 

חטא בעל פעור, על המן אשר טענו: "ונפשנו קצה בלחם הקלקול", מחלוקת קורח, 'עגל הזהב' ועוד.

 

מוצג  מינוי הדיינים: . משה מנחה את הדיינים כיצד הם אמורים לנהוג, ומצווה אותם לעשות משפט צדק. ומשיך להוכיח את בני ישראל על חטא המרגלים: עם ישראל מגיע לגבולות הארץ, ונשלחים מרגלים לבדוק אותה.

 

המרגלים שנשלחו מספרים שאכן הארץ טובה אבל אח"כ דיברו רעות עליה, מלבד שני אנשים יהושע בן נון וכלב בן יפונה. אי לכך העם חשש להיכנס למלחמת כיבוש בטענה: "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמור עם גדול ורם ממנו ערים גדולות ובצורות בשמים וגם בני ענקים ראינו שם" (דברים א, כח). ולמעשה העם סרב לכבוש את הארץ.

 

בנוסף טענו: "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו" (דברים א, כז), משה הרגיע אותם ואמר להם שהם לא צריכים לחשוש מכניסתם לארץ: "ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם." (דברים א, ל). בעקבות כך, ה' קוצף עליהם והענישם בכך שלא יזכו להיכנס לארץ המובטחת, מלבד הדור החדש. גם יהושע וכלב, אשר דיברו טובות על הארץ, יזכו להיכנס אליה.

 

בהמשך מסופר על חטא המעפילים: חלק מבני ישראל התחרטו על שנפלו בחטא המרגלים, והחליטו לעלות להילחם ביושבי הארץ. משה אומר לעם שזה לא הזמן: "ויאמר ה' אלי אמור

 

הם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם" (דברים א, מב). הם מסרבים לשמוע לה', מחליטים לצאת למלחמה, וכתוצאה מכך הם מפסידים בקרב.בהמשך הפרשה העם מצטווה שלא להתגרות בבני עשו, מואב ועמון. לאחר מכן מתוארת מלחמת סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן -בשתי המלחמות העם מנצח,

 

בסיום הפרשה מובאים דברי חיזוק ועידוד ליהושע וישראל במלחמתם.

 

נקודות התייחסותי  מהפרשה

 

יצויין, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית , מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה
 

 משה הוכיח את בני ישראל על חטא המרגלים: באומרו לעם שהם ביקשו  שישלח מרגלים לחפור את הארץ: " ותאמרו נשלח אנשים  לפנינו ויחפרו  לנו את הארץ...."( דברים א כב).

 

מסתבר כי תיאור זה לא מתיישב עם האמת ההיסטורית, מי שהורה למשה לשלוח את המרגלים היה הקב"ה בעצמו ":וידבר ה' אל משה לאמר: שלח לך אנשים, ויתורו את ארץ כנען, אשר אני נותן לבני ישראל". (במדבר יג ב) יש האומרים ש'שקר לבן' זה מטרתו הייתה להסיר את מפח הנפש של פרשת המרגלים של משה ואהרן, היות והמרגלים שנשלחו, סיפרו שאכן הארץ טובה, אבל אח"כ דיברו רעות עליה, מלבד שני אנשים יהושע בן נון וכלב בן יפונה. אי לכך העם חשש להיכנס למלחמת כיבוש. 

 

השקר ההיסטורי הנ"ל נועד לכאורה לשמור על שלום בית  בין העם למנהיגיו, ואולי לשמירת מעמדו של משה רבנו כלפי העם.

 

כזכור משה היה מגמגם , מאידך הציג  את  דברי הקדוש ברוך הוא במישור האנושי והמובן, הוכיח את העם, אבל דיבר בלשון עדינה ,באומרו " לא אוכל  לבדי שאת  אתכם..." (דברים א׳:ט׳. ).

 

חשוב שדיבורנו יהיה דיבור טוב לאומרו ( ויפה  לעולם! )
 

כשמשה הנחה את הדיינים כיצד הם אמורים לנהוג, וצווה אותם לעשות משפט צדק. הוא צווה להם ,בין היתר: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק"(דברים א טז).דהיינו : "שמועי על הדיינים להתמיד בשמיעת טענות בעלי הדיו, אפילו אם מרבים בטיעונים שלהם עד כדי הטרדה.מהביטוי "בין אחיכם": ניתן ללמוד שעל הדיין לגלות יחס שווה לבעלי הדין- דהיינו שתהייה שמיעה  שווה  ביניהם ולא יישא פנים חלילה  לאחד  על פני חברו.

 

כבר בדברי בפרשה אציין שספר דברים הוא ספר המוסר של משה רבנו כלומר;זכרו מה קרה ואל תחזרו על השגיאות, בספר זה משה רבנו מדבר לכל הדורות.