רגע לפני מצעד הדגלים
נאיל זועבי "ערבי בשביל ישראל": רגע לפני מצעד הדגלים שעשוי להבעיר את המזרח התיכון, הספר החדש "ערבי בשביל ישראל" הקול של הישראלי הנדיר ערבי ומוסלמי מציע דרך אמיתית לדו קיום מעבר לפוליטיקה.
נאיל זועבי, איש חינוך מזה 30 שנה, מתוכם 16 שנים כמנהל בית ספר, קיבל מקום של כבוד כנואם על הבמה בבנייני האומה בירושלים, בכנס השמרנות, מקום להשמיע קול, קול ברור וחד משמעי ככל האפשר.
קול שלדעתו, מהווה את קולו הרוב הדומם והמכריע של ערבי ישראל, הקול שקורא לחיבור, לבניית קשרים וגשרים עם ובתוך החברה הישראלית.
נאיל גדל בבית בכפר ניין, ליד נצרת, כערבי מוסלמי שרואה בעצמו אזרח ישראלי, מחובר לחברה ולמדינה, ומאמין שאין לו ארץ אחרת, מדינה אחרת, או דגל אחר.
נאיל הוציא לאור ספר ביוגרפי חדש על חייו, "ערבי בשביל ישראל", בו הוא מתאר את החוויות שלו בתוך מציאות קוטבית ומורכבת. זועבי – מחנך, פובליציסט, אוהב אדם ושוחר שלום, מציג פנים שונות עם אמונה בשותפות מתוך כבוד ושמירות הייחודיות המאפיינת כל לאום.
בספר הוא שוטח את משנתו הלאומית, פוליטית, מדינית, ערכית וחברתית שהוא מקווה יום אחד ליישם בכנסת ישראל. ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, הפך אותו למוסלמי הראשון שמשוריין ברשימת הליכוד לכנסת בהיסטוריה של המפלגה.
בנאום המרגש שלו בכנס, שהציג אנשי רוח ומובילי דעה מהחשובים בארץ, זועבי הצהיר כי: "היותי ערבי אינה סותרת היותי ישראלי!
היותי ישראלי בכל נימי נפשו אינה סותרת היותי ערבי, היותי מוסלמי, גם אינה סותרת ואינה נוגדת את היחס המקודש שלי לדתות האחרות ולספרי הקודש, נהפוך הוא – איני יכול להיות מוסלמי, אלא אם אני מאמין באלוהים, בספרי הקודש ובכל הנביאים. וזה על פי פסוק ברור בקוראן.
היותי יליד הארץ, בן של יליד הארץ, בן למשפחה ששורשיה בארץ כ-300 שנה, אינו מתנגש וסותר את הזיקה בין היהדות לבין ארץ ישראל. עם עובדות אי אפשר להתפשר ולהתווכח – היהדות חיפשה בית לאומי בארץ ישראל ולא במקום אחר בעולם.
אני, מחפש להיות אזרח בארץ ישראל, במדינת ישראל, ולא במקום אחר בעולם. אני מחפש להיות אזרח מלא זכויות במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.
איני מחפש להיות אזרח באף מדינה אחרת בעולם, איני מחפש להיות אזרח לא בארה"ב, לא ברוסיה, לא במצרים או סעודיה, וכמובן לא בלוב או בלבנון.
אני יודע שהקול הזה שאני משמיע הערב נגנב ונשדד על ידי המנהיגות הפוליטית הערבית בישראל.
מנהיגות שלא פסחה על כל הזדמנות להתנגח, להתנגש, עם החברה היהודית ועם הממסד הישראלי.
הם בחרו להתעסק עם כל בעיות העולם ואשתו, בחרו לייחס חשיבות לכל בעיות המזרח התיכון, וכמובן לבעיה הפלסטינית. בעיה שהיא חשובה בעיני, אבל רחוקה מלהיות החשובה ביותר.
בעיה שעל גבה הם – הפוליטיקאים הערבים בישראל - חיים.
הם בחרו כל הזמן לייצג את הרשות הפלסטינית, את עזה, ואותי אף פעם לא ראו נכון לייצג.
גם היום שהחברה הערבית מתבוססת בביצת הדם והרצח, בשנה שעברה הגענו ליותר מ-240 נרצחים בחברה הערבית, החברה הערבית מדממת!
גם בזמנים קשים כאלה לחברה הערבית, חברי הכנסת 'שלנו' בוחרים לדחוף, לקלל, להרים דגל של מדינה אחרת, לקרוא למדינה שהם מכהנים בה כחברי כנסת מדינת אפרטהייד. ואף בחרו לקרוא לשוטר הערבי להניח את הנשק ולמרוד במשטרה!
פשוט לא יעלה על הדעת.
איני יודע מנהיגות זו מה היא רוצה, ואיני יודע לאן היא חותרת, ואיני יודע מה יהיה הסוף.
אבל אני יודע דבר אחד:
שלא נפקיר להם את השטח, ולא נמשיך לשרת אותם.
האזרח הערבי חפץ במי שיעבוד איתו ולמענו, למען הסוגיות האמיתיות שנוגעות לליבו, שהן בעיות של כל אזרח נורמטיבי בכדור הארץ: מחייה, פרנסה, דיור וכלכלה.
אנחנו בני אדם, כמו כל בני האדם, יש לנו את הבעיות והצרכים שלנו.
מאסנו בהצגות, מאסנו בצעקות, מאסנו שהמנהיגות הערבית במדינת ישראל ממליכה את עצמה מזה עשרות שנים ולא משתנה!
המנהיגות הערבית במדינת ישראל אמורה לייצג את האינטרסים של ערבי ישראל! ולראות באינטרס זה דבר קדוש ונעלה.
מי שירצה לייצג באמת אינטרס זה עליו להתנהל ולהתנהג כאזרח ישראלי.
צריך להוות דוגמא אישית, לבניית קשרים עם הממסד ובניית גשרים עם בני העם היהודי.
הרי כל מי שמוחו בראשו יודע שאף אחד לא הולך לשום מקום, נמשיך להיות כאן יחד לעד. ואין לנו ברירה אחרת.
בעצם, יש ברירה אחרת לדעתי, לחיות כיהודים וערבים אחד ליד השני, שהמשותף ביננו הוא שאנו אזרחים במדינת ישראל! כאשר הדאגה לעתיד מבטיח למדינה הוא אינטרס משותף לכולנו.
אני רואה בטיב היחסים בין הערבים והיהודים במדינת ישראל דבר קדוש שאין כמותו.
אני רואה בטיב היחסים עם מדינת ישראל – גולת הכותרת ואבן הראשה.
אני רואה בהנצחת מדינת ישראל וחיזוק המשילות, דבר שיש לעסוק בו היום ובמיידי.
אזרחי ישראל הערבים הם הערבים היחידים בעולם שחיים במשטר דמוקרטי! כאמור, עם עובדות אי אפשר להתווכח ולהתפשר.
לכן, אני רואה מחובתי כאזרח ערבי, שדאגת אחיי ואחיותיי הערבים נר לרגליי, כמוהו כחיזוק והעלאת קרנה של המדינה הישראלית.
לכן אני רואה מחובתי למצות את החופש הדמוקרטי הזה בצורה לגיטימית וראויה למען האזרח הערבי במדינת ישראל ולמען מדינת ישראל ככל, כשאר טובת המדינה היא טובתי.
אני מחויב ומתחייב לפעול כאדם שאין לו מקום אחר ומדינה אחרת.
מחויב לפעול כאזרח שאין לו ארץ אחרת, מדינה אחרת ודגל אחר.
מתחייב לפעול למען אזרחי ערבי ישראל בפרט וכל אזרחי מדינת ישראל, מקווה שגם אתם."
