רמת החינוך בדלית אל כרמל וקיר הגרפיטי הגדול בכביש הראשי
קשה לפספס את קיר הגרפיטי הגדול עת עוברים בכביש הראשי בדלית אל כרמל באזור הכניסה המזרחית לכפר. קיר זה ייחודי בגודלו ומעוטר בציורים שונים, לרבות ציור של סולטאן באשא אלאטרש בלבוש ערבי מסורתי, ציורים של שיח׳ים דרוזים וציורים של דמויות ידועות מעולם הסרטים המצוירים כמו באגס באני ומיקי מאוס.
תמונה מדף מועצת דאלית אל כרמל
ראש המועצה, רפיק חלבי, התגאה לא אחת בקיר הזה, ואף הצטלם מול קיר זה בכתבות שפורסמו בתקשורת הישראלית שנועדו לשווק את הכפר דלית אל כרמל כ״תל אביב של הדרוזים״, קרי כיישוב מודרני, ״מגניב״, אטרקטיבי שמתקיימים בו חיי תרבות עשירים.
אני מעולם לא אהבתי את הקיר הזה ולא הניסיון של רפיק חלבי לשווק את דלית אל כרמל כתל אביב של הדרוזים.
הסיבה לכך לא נובעת מכך שאני לא אוהב אומנות או גרפיטי ולא מכך שאני לא אוהב את תל אביב או את מה שהיא מסמלת, אלא כיוון שאני רואה בקיר הזה ובכתבות התדמית חלק מתפיסת עולם שגויה והרסנית מיסודה של ראש המועצה שבאה לידי ביטוי בתחומים רבים, ואשר גורמת ותגרום נזק לדורות בדלית אל כרמל לצערי הרב. נחזור לקיר הגרפיטי בכניסה לכפר, קיר זה צויר בידי אומן בשם דודי שובל וסביר להניח שהאומן דודי שובל לא צייר קיר ענק זה בחינם.
על אף זאת, ההשקעה בקיר זה שאולי נחשב לקיר הגרפיטי הגדול בישראל מעלה מספר תהיות ושאלות: ראשית, האם היה גוף מקצועי כלשהו בתחום האומנות או האדריכלות שייעץ לראש המועצה עת קיבל החלטה בנוגע לקיר הזה שמשפיע על הזהות והחזות של היישוב כולו לדורות? האם התקיים דיון ציבורי כלשהו במועצה המקומית או מחוצה לה בנוגע להשקעה במיזם זה או במהותו?.
הכיצד לא הבין רפיק חלבי שציורים של שיח׳ים דרוזים ושל סמל היסטורי ברמתו של סולטאן אלאטרש ז״ל לצד מיקי מאוס ובאגס באני מהווה במקרה הטוב ביותר מפגן של בורות, טעם רע וזלזול בולט בהיסטוריה ובזהות שלנו כדרוזים וכתושבי דלית אל כרמל?.
האם לא חשבו במועצה שיש בכפר אומנים בעלי שם ויכולת שיש לתת ליצירותיהם במה ראויה בכפר שלנו במקום קיר הגרפיטי הזה שאין לו שום קשר למורשת התרבותית והאומנותית שלנו כדרוזים וכבני דלית אל כרמל?.
אגב, סולטאן אלאטרש הוא דמות היסטורית מיתולוגית לא רק אצל הדרוזים.
ספרים רבים ועבודות דוקטורט רבות נכתבו עליו ועל מאבקו נגד הקולוניאליזם במיטב האוניברסיטאות בעולם. די לראות את קיר הגרפיטי הנ״ל על מנת להבין שמי שצייר את קיר הגרפיטי הזה אין לו מושג מי זה סולטאן אלאטרש ומה הוא מסמל.
יש לראות בקיר הגרפיטי הזה חלק מהתנהלותו האופיינית ומתפיסת עולמו של רפיק חלבי שתמיד רצה להשתייך לאליטה הישראלית ה״תל אביבית״ הנאורה בעיני עצמה שהכיר מעבודתו רבת השנים בתקשורת הישראלית העברית ורצה לראות את עצמו חלק ממנה, על אף שאליטה זה הבהירה לא אחת לרפיק חלבי ודומיו שהם לא חלק ממנה ומעולם לא יהיו ממנה.
לאחר שרפיק חלבי הפסיק להיות גורם מרכזי בתקשורת הישראלית לאחר שעזב את רשות השידור ולאחר פרשת ההטרדה המינית שהסתבך בה, רפיק חלבי מיקד את פעילותו במגזר הערבי והדרוזי ועל רקע זה בחר להיכנס לזירה הפוליטית המקומית ולהתמודד על ראשות מועצת דלית אל כרמל.
אך גם כשנבחר לראשות מועצת דלית אל כרמל, הוא מעולם לא שינה את תפיסתו ולא הפסיק את ניסיונותיו להרשים את האליטה הישראלית ״התל אביבית״ הקיימת כיום אולי רק בדמיונם של מספר הולך וקטן של אנשים.
מכאן, קיר הגרפיטי הזה הוא בסך הכול עוד סימפטום של רגשי נחיתות עמוקים והתבטלות בפני תרבות זרה אשר בכוחם להסביר את התנהלות המועצה המקומית של דלית אל כרמל בעידן רפיק חלבי.
ביטוי לרגשי הנחיתות העמוקים ולחוסר האמון ביכולות, בתרבות ובערכים של תושבי דלית אל כרמל אצל רפיק חלבי ניתן למצוא גם בעובדה שרפיק חלבי ראה לנכון למנות מנהלת אגף חינוך שאינה מתושבי הכפר ואשר אין לה קשר לזהות בני המקום ותרבותם, ואשר מינויה לא סייע, וזאת בלשון המעטה, לשיפור משמעותי ברמת החינוך בכפר, אשר מדורג במקומות האחרונים במדינה בשיעור הזכאים לתעודת בגרות איכותית ומצטיינת שבכוחה לפתוח לצעירים את השער למקצועות היוקרתיים.
גם בתחום התכנון והבניה ניתן למצוא רצון תמידי אצל רפיק חלבי לרצות את הממסד ואת רשויות התכנון ולפעול על פי תכתיביהן גם כאשר הדבר עומד בסתירה לאינטרסים ולעקרונות המרכזיים של תושבי הכפר.
על כן, צריך לומר בצורה הכי ברורה שיש, המדיניות של רפיק חלבי במועצה המקומית מאופיינת בכישלונות מהותיים בכל תחום מרכזי לצד יחסי ציבור וניסיונות להרשים ולהציג תמונה שאין לה כל קשר למציאות של יישוב עם רמת סבירה של תשתיות ושירותים ומערכת חינוך מצליחה.
בקיצור, על מנת להיות תל אביב של הדרוזים, דלית אל כרמל צריכה חינוך, דיור, תשתיות ותכנון ברמה של תל אביב ולא קיר גרפיטי ופרסומום יחצ״ניים בתקשורת.
