"ואז אתה נגעת"

 

אנו בקונטנטו נאו זכינו לראיין את עירית באולפן הטלוויזיה הדיגיטלי שלנו ולשאול אותה על הרגעים המסתוריים, המטלטלים והמסקרנים ביותר שהיא הייתה מוכנה לחלוק עמנו:

 

"למשל, מסופר בספר על מפגש , מערכת יחסים שהייתה לי עם מישהו, שהייתה מאוד רעה עבורי. אני אגיד את זה בהקצנה ,זה גם נאמר בספר, הבנתי למה אנשים רוצים להפסיק לחיות. פשוט רוצים להפסיק לסבול ולא מעניין אותם שום דבר מעבר לזה.
אחרי שחלקתי את זה איתו (אהובה האמיתי, עליו מבוססת הדמות של אורי בספר), יכולתי לכתוב את זה. בעבר לא יכולתי בכלל לדבר על זה, ובוודאי שלא לכתוב. הסבל הוא כל כך נוראי, הוא כל כך כואב, שהדבר היחידי שאתה רוצה זה פשוט להיפטר ממנו, שפשוט ייגמר הסבל. לא מעניין אותך כלום: לא הילדים שלך, לא הנכדים שלך, לא העבודה שלך, לא מי שאתה. אתה לא רואה שום דבר, אתה רואה רק את הסבל, הסבל הוא הציר ואתה רוצה רק לשבור את הציר הזה ושייפסק הסבל. זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי למה אנשים מתאבדים".

 

היא חלקה עמנו בעיניים דומעות את מערכת היחסים הרעילה, כמו גם את תסמונת המתחזה שהרגישה מתחת למעטפת האישה החזקה, היפה, החכמה, והמצליחה. וגם על הפגישה הראשונה עם אהובה שהרגישה לה כמו לבוא הביתה.

 

הספר נוגע בסיפור האנושי והכן של עירית, דרך העיניים של יעל, סבתא בת 67 שהאלוגריתם של פייסבוק מפגיש אותה עם אורי, גבר קנדי שמעביר בישראל את חודשי החורף. היא ניצבת בפני דילמה, האם להגשים איתו פנטזיות ארוטיות שלא העזה להגשים מעולם, ולממש חדוות גוף בלהט נעורים בעשור השביעי לחייה, למרות סכנת ההתרסקות הרגשית הצפויה לה, או לשחק "על בטוח" ולוותר, בידיעה שאולי תתחרט על כך לשארית ימיה.

 

"ואז אתה נגעת" הוא רכבת הרים בלתי נגמרת של אירועים אמיתיים, דמיוניים, וכאלה המשלבים בין שני העולמות. הכתיבה העדינה והעוצמתית מתובלת בשירים, וכך נחשפת בהדרגה הגיבורה יעל ,כדמות עגולה שנעה בין קטבים של תחושות עזות והגיגים פילוסופיים קיומיים.

 

נתנאל סמריק, מו"ל ומנכ"ל קונטנטו נאו מזה כשלושה עשורים, ביקש מעירית לבחור ציטוט אחד שהיא מעוניינת להקריא ולהשמיע בעצמה מתוך הספר, זה הציטוט שהיא בחרה לשתף עמנו כטעימה לקוראים שטרם נחשפו לרומן: "אני אפילו יכולה לדמיין בראשי את הסנריו הבא:

 

אתה חושב, נכון, זו אהבה נפלאה, תחושת הנעורים חזרה, אבל יש לי חיים טובים ונוחים, אני לא זקוק לרעמים וברקים, אולי רק למעט תבלינים.

 

אני טועה? שאלתי אותך.
 

וואו, כן. את מאוד טועה. את ממש לא התבלינים יעל, את מתארת כאן סיפור משבועון לאישה. את יודעת שאנחנו מספרים סיפור שונה לגמרי.
 

ואיזה סיפור אנחנו מספרים? הקשיתי.
 

הסיפור שלנו הוא סיפור אהבה ותשוקה תמידית, סיפור של מגע מופלא ופנטזיות שרוקמים בשנות הנעורים ואנחנו יודעים אותן בשנות ה-70. אנחנו הרצנו אחורה את השנים"

 

על פי עירית, יש מסר עיקרי: לכולנו מגיעה אהבה – בכל גיל, משקל ,ומצב גופני. צריך להיות פרואקטיביים ולחפש אותה.

 

שאלנו את נתנאל סמריק, המראיין והמוציא לאור, לגבי חוויית הריאיון עם עירית בקר והוא השיב לנו: מדובר באישה מעוררת השראה, אופטימית עם לב ענק שיכולה להעצים נשים כמוה שהצליחו להגיע לפסגות אדירות נפשית ומנטלית וגם פיזית ומינית. המשמעות שהקנתה למילה ליבידו בספר ובריאיון היא התבוננות יוצאת דופן, וכך היא גם מראה לאורך כל הרומן".