פעילות גופנית עשויה לשפר יכולת תפקודית בחולי סוכרת מסוג 2

במאמר שפורסם בכתב העת Sports Medicine – Open מדווחים חוקרים מברזיל על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תכנית פעילות גופנית מובנית עשויה לשפר את היכולת התפקודית של חולים עם סוכרת מסוג 2 , למעט חוזק שרירי גפה עליונה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השכיחות של סוכרת מסוג 2 עולה עם הגיל ובחולים עם סוכרת מסוג 2 יריה משמעותית יותר ביכולת התפקודית. למרות שהתערבויות פעילות גופנית הן מומלצות לחולי סוכרת, חשוב לבחון את ההשפעות של שיטות אימון שונות על התוצאות התפקודיות. לאור זאת, הם ביקשו לבחון באופן שיטתי את ההשפעה של גישות פעילות גופנית שונות בחולים עם סוכרת מסוג 2 בגיל ממוצע של 45 שנים ומעלה על מדדי יכולת תפקודית.

החוקרים השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים מבוקרים, כאשר חיפוש בשבעה מאגרי נתונים הוביל לזיהוי 29 מאמרים שפורסמו בין ינואר 1987 ועד דצמבר 2021. כל המחקרים ארכו לפחות שמונה שבועות וכללו השוואה בין אימון גופני מובנה ובין ביקורת שלא כלל פעילות גופנית להערכת ההשפעה על אחד מבין שישה תוצאי יכולת תפקודית (מבחן Timed Up and Go, עמידה מכיסא, יכולת הליכה, כוח שרירי גפה עליונה, כוח שרירי גפה תחתונה, מדדי כושר גופני) בחולים עם סוכרת מסוג 2, בגילאי 45 שנים ומעלה.

מבין 29 המאמרים שנכללו בסקירה, 13 כללו הערכה של אימון אירובי, 6 מחקרים בחנו אימונים משולבים, 4 מחקרים בחנו את תוצאות אימון תנגודת, שלושה מחקרים כללו זרוע  של התערבויות מרובות ושלושה מחקרים בחנו סוגים אחרים של אימונים גופניים.

מהנתונים עלה קשר בין אימון גופני ובין עליה ביכולת תפקודית, כפי שבא לידי ביטוי בשינויים במרחק הליכה בשש דקות (51.6 מטרי), דחיקת רגליים מקסימאלית עם חזרה יחידה (18 ק"ג) וצריכת חמצן מקסימאלית (2.4 מ"ל/ק"ג*דקה) בהשוואה לקבוצות הביקורת.

מטה-רגרסיה לא הצביעה על קשר בין ריכוז המוגלובין מסוכרר ובין צריכת חמצן מקסימאלית.

ממצאי המחקר תומכים בתועלת האפשרית של תכניות פעילות גופנית לשיפור היכולת התפקודית של חולים עם סוכרת מסוג 2.