הסכנה שבתסמונת רינאווי זועבי

בעצם מדובר בגניבת דעת לכל דבר.

התופעה החלה כאשר אורלי לוי אבוקסיס גנבה את קולות מצביעי העבודה ומרץ ומנעה הקמת ממשלה חליפית לנתניהו.

לאחר מכן הגיע תורם של יועץ  הנדל וחברו צבי האווזר להפנות גב לבני גנץ וממש לבגוד בבוגי יעלון ולמנוע מגנץ להרכיב ממשלה לאחר שנכנסו לכנסת בזכות גנץ שאם היו מתמודדים באופן עצמאי, אולי היו מקבלים ביחד כמה מאות קולות.

בהמשך הגיע תורם של שיקלי ועידית סילמן ובימים האחרונים רינאווי זועבי, אשר הפנו גב למפלגותיהם לאחר שנכנסו לכנסת בזכות יושבי ראש מפלגותיהם בו בזמןן שלא היו נבחרים לתפקיד ראש ועד שכונתי כל אחד בשכונה שלו .

והשאלה הנשאלת מדוע התופעה מתרחבת באופן מדאיג, התופעה פוגעת פגיעה קשה ביותר באימון הציבור במערכת הפוליטית , כי העריקות הינם חדות ומצביע ימין יכול לקום בבוקר ולגלות שהצביע שמאל ולהיפך.

התופעה בעצם מעוררת שאלה מאוד מהותית ולא אגזים אם אומר שאלה מוסרית ואולי פילוסופית, והיא למי חב חבר הכנסת את חובת הנאמנות שלו, האם למצע מפלגתו, האם לעקרונותיו והשקפותיו הוא, והאם ליו"ר מפלגתו שבעצם מינה אותו, ובלעדיו לה היה חולם לצפת בערוץ הכנסת.

והאם הבעיה נעוצה בכך שלאחרונה נפוצה התופעה שיו"ר המפלגות מצניחים מועמדים שאין מאחוריהם עשיה מוכחת ופעילות שטח אמיתית, ומעולם לא פקדו חבר למפלגה כלשהיא, וכל יתרונם הוא, או שנראים טוב.

 ואו יוצאי תוכניות ריאלטי. ואו דגמנו בעבר, ואו הומלצו בשיטת חבר מביא חבר, ופתאום החברים האלה מסתנוורים וחושבים שהם כל כך מוכשרים שביכולתם להוביל ציבורים וחשים שלהם הזכות להפוך לעצמאיים ,עד כדי חציית קווים.

התופעה מעוררת גם שאלה מאג'ורית, איפה הגבול בין שימוש לגיטימי במשחק הפוליטי, ולבין סחטנות פוליטית.

סביר ואף רצוי לפעול במסגרת הכלים הפוליטיים העומדים לרשות חבר הכנסת, אולם יש למתוח את הקו בין שימוש ראוי בכללי המשחק הפוליטיים ולבין סחטנות פוליטית בלתי ראויה ולעמיתים אף גובלת בשוחד פוליטי.

המסקנה שאנחנו צריכים חברי כנסת אמיתיים שצמחו מהשטח. ולהם ניסיון בעשיה הציבורים ומחוברים לציבור ובאו לפעול למענו על ידי כך שהם נבחרו באופן דמוקרטי, ולא בשיטת ההצנחות וסידור הג'ובים הנהוגה כיום, מה שמוביל לקלנטריזם , ולעמיתים להכרזת עצמאות ,ולבסוף פגיעה קשה באימון הציבור.