התייחסות לפרשת תרומה
פרשת תרומה השבוע אנו מגיעים אל אחד מרגעי השיא של התורה כולה: בניית ה"משכן", הבית בו יגור ה' בעולם הזה' לאורך חמש הפרשיות הבאות, עד סוף ספר שמות, התורה מצווה על בניית המשכן ויורדת לפרטי פרטים כדי לתאר את המרכיבים, החומרים, המידות והצבעים בהם ייבנה הבית של ה'.
נקודות התייחסותי מהפרשה, מלכתחילה אבהיר- אינני מייצג בהכרח את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
קדמה לפרשת תרומה פרשת משפטים, כך שיש פה יותר מרמז כי מוטל עלינו לעשות למען ביתנו ולצבור את רכושנו על פי חוק ומשפט ראשית "משפטים" אחר כך "תרומה".
בפרשתנו נאמר כי לצורך בניית משכן האלוהים ,יש לקבל תרומות "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי שמות כה,ב' נשאלת השאלה מדוע נאמר ש"יקחו" תרומה ולא ש"יתנו" תרומה, הרי התורם נותן תרומה ולא לוקח תרומה? מפרשים זאת שהנותן זוכה לקיים מצוות הצדקה' יתירה מכך כפי שיורם טהרלב ז"ל ציין לגבי פרשת תרומה באומרו "ועוד פן אחד לתרומה.
אמרו חכמים:"אפשר לקחת ממך את כל מה שיש לך: את הכסף, את הבית, את המשפחה שלך ואפילו את חייך. דבר אחד לא יוכלו לקחת ממך: את מה שנתת".
למה ה' מבקש שיבנו לו בית? כאן עולה שאלה גדולה ,למה שיקבע מיקום שיצוין בו כאן גר האלוקים? אין פרשן מכובד במהלך הדורות שלא עוסק בשאלה זו.
האם לא מדובר באוקסימורון?! דהיינו האם אין זה שני הפכים גמורים?! מדוע האלוקים רוצה להצטמצם לתוך בית גשמי? הרי האמונה הבסיסית היא שהקב"ה אינו גוף ואינו דמות הגוף,
מפרשים רבים מסבירים זאת לפי גישה שהמשכן נועד עבורנו ולא עבור ה'. האלוקים אינו צריך בית, בני האדם צריכים מוקד רוחני. המשכן נועד להיות חוויה של ניתוק מהשגרה והתעלות לעולם קדוש יותר.
אחת הבעיות הגדולות של החיים היא השיגרה השוחקת. אנו עובדים, רצים, מתעייפים ומאבדים את הכוח. הפתרון הוא ליצור אווירה מרגשת שמשיבה את האהבה הישנה, כמו בני זוג שמרגישים שחיקה בקשר ביניהם והם מחליטים לצאת לחופש אל שפת הים או לטיול בטבע, האווירה הפסטורלית מעוררת את הלבבות שעייפו במרוץ החיים מפיחה חיים חדשים בקשר ביניהם. להבדיל , הציווי לבנות משכן הוא קריאה לצאת מהבית אל מקום קדוש. האדם אינו יכול לעבוד את ה' בסתם אחר צהרים בביתו. הוא מוצף בהסחת דעת שמפריעות לו. עליו להתנתק מהסביבה המוכרת ולגלות "מקום לתורה", ללכת למקום נעלה שמעורר את הנפש.
המשכן נבנה על אדני התרומות, על בסיס נדיבות הלב. אפשר להעמיד אותו כמקדש של פילנתרופיה, של שביעות רצון של אנשים מעושרם והישגיהם. אבל אפשר להעמיד אותו כמקדש לכוח הרצון, לתשוקה הבוערת המניעה את האדם להישגים מעל ומעבר לרף היכולת שלו.
לפי מרטין בובר, ביחסי אני אתה יש יחסים של קרבה, עומק, שיתוף. במערכת יחסים כזו, כאשר נדע מה לבקש, נוכל לקבל את הדבר האמיתי ביותר שהצד השני יכול לתת. יחדיו ניצור את המיקדש לאלוהים.
פרופ' ישעיהו ליבוביץ הצביע על המשמעות של המשכן משכן האלוהים, שהוא ביטוי אקטיבי של עבודת האל; שאיננו בא בדרך נס משמיים, אלא הוא הכלי המדיום שבאמצעות ניתן לבצע את עבודת השם בעולם הזה.
לעניות דעתי כיום אנו חיים אחרת, יש שינו, כך למשל המשפחה האינטימית חשופה לעולם כולו באמצעות רשתות התקשורת ויש לזה השלכות פסיכולוגיות, יותר לחץ, לא בטוח שמה שאנחנו 'משתפים' הוא האמת לאנשים יש "זהות וירטואלית" שלא תמיד קשורה אליהם ולעתים 'שיתוף יתר' לא מעיד על קשר אלא להיפך.
