פרשת השבוע בחוקותי
בחוקותי זו הפרשה האחרונה בספר ויקרא. שם הפרשה מעיד על עיקרי תוכנה משפטים, עדות, וחוקים שלמעשה כוללים את כל המצוות, בתחילת הפרשה ה' מבטיח שפע ברכות לעם ישראל, שיתקיימו אם ישמעו בקולו אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.
ְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתנה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כ"ו, ג'-ד') " ונתתי שלום בארץ."
באם לא יקויימו מצוות ה' הוא יביא על העם קללות קשות כגון בצורת, תבוסה במלחמה, חורבן. בסופה של הפרשה מדובר בדינים שקשורים בנדירות נדרים, הקדשה וחרם כאשר אדם חפץ להקדיש משהו לה'.
נקודות התייחסותי מהפרשה מלכתחילה אציין , אינני מיצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
הפרשה פותחת אמנם בברכה, אך זו ׳מחזיקה׳ 13 פסוקים בלבד. ואילו הקללה שתגיע מיד אחריה, תימשך על פני עשרים ושישה פסוקים ארוכים, המתארים לאורך הפסוקים בפרטי פרטים את כל המכות המזעזעות שיבואו עלינו אם לא נשמע ולא נעשה את כל המצוות האלה.
מי בשחפת, מי בקדחת ועוד כיו"ב. בתוך אוסף הקללות, מסתתרת בפסוקים ל"ו-ל"ז שבפרק כ״ו קללה ה: "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; ורדף אותם, קול עלה נדף, ונפלו, ואחן רודף, וכשלו איש – באחיו כמפני חרב, ורודף אין".
המילה מֹרֶךְ מופיעה פה כפעם יחידה בתנ"ך. מרך לב אינו סתם ביטוי של פחדנות או רפיסות אלא מצב תודעתי עמוק של נרדף תמידי הנמצא במנוסה גם כאשר
לא רודפים אותו; עד כדי כך שהוא פוגע בעצמו מעצם פעולת הבריחה. בפרשתנו, אדם או עם הנמצאים במצב של מרך לב נבהלים ובורחים אפילו מקול עלה
המצב הזה מביא את האדם להתרכז בהישרדות, בצרכים היומיומיים של הקיום, לאדם כזה אין בדרך כלל יכולת יכולת להרים את הראש, ו לשאוף לערכים נעלים של מוסר ונתינה לזולת.
למדנו מפרשתנו שאין כמו האיום התמידי על מנת לוודא ש"בחוקותי תלכו" ,ושנהיה מאולפים וצייתנים. מאידך בשנת ה74 לתקומתנו כעם חופשי בארצנו
כיום שאיפותינו בארצנו לא לחיות תחת הקללה אלא לצמוח מתוך החופש של הברכה שבעצמאות ובביטחון. ולעמול יחד, בעמל ישרים, על פיתוח הארץ
לטובת כל תושביה; כך שנחיה כאן בברכה הנובעת מיסודות החירות, הצדק והשלום – לאור חזונם של נביאי ישראל
לנאמר "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כ"ו, ג'-ד')
מפרש רש"י: "אם בחקתי תלכו - שתהיו עמלים בתורה":פשט הדברים הוא, שנהיה עמלים בתורה, בלימוד . מאידך יצוין כי האדם צריך לעמול בתורה להתייגע בפועל
בלימוד גם כאשר הוא טרוד בעסקיו, עליו לקבוע עיתים לתורה גם אם זה מתנגש בעמל יומו. מחובתו לקבוע בכל יום עיתים לתורה. לכן התורה מביעה זאת בלשון "בחוקותי", מלשון חוק, לומר לך כי קביעת העיתים לתורה צריכה להיות בדרך של קבלת עול.
