פרשת השבוע חקת

 

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. זֹאת 'חֻקַּת הַתּוֹרָה' אֲשֶׁר צווה ה' ...." מדוע לא נכתב פשוט 'זאת תורת הפרה'? והתשובה: שמצוות פרה אדומה היא חוק שמלמד על כל חוקי התורה, מפני שבחוקים האחרים ניתן למצוא הגיון מסוים, אבל על פרה אדומה אמר שלמה המלך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני " כלומר אפי' שלמה החכם מכל אדם, שמצא את טעמי החוקים בתורה לא הצליח להבין את מצוות פרה אדומה, ולכן היא נקראת "חוקת התורה "בהיותה סמל לכל החוקים בתורה (קהלת ז כג)

נושאי הפרשה כוללים:  פטירת  מרים הנביאה

 

מסופר על פטירתה של מרים הנביאה, אחות משה. אחרי 40  שנות שהיה במדבר, עם פטירתה, נעלמה הבאר שהייתה קיימת בזכות מרים הצדיקה והעם צמא למים.

 

מכה בסלע (במקום מילה  בסלע)

 

ה' מצווה למשה לקחת את מטהו, להקהיל את העם, ולצוות על הסלע שיוציא מים. משה מכה על הסלע פעמיים במטה, ומים רבים פורצים מן הסלע, להשקות עת כל העדה ואת צאנם.

 

שיחות כושלות עם מלך אדום (כ, יד-כא).

 

משה מוותר, על האפשרות לחציית ארץ אדום בדרך לארץ ישראל  למרות שמשה מבטיח למלך אדום כי העם ילך רק בדרך המלך ולא יגרום כל נזק לשדות ולכרמים. מלך אדום משיב בשלילה ומאיים במלחמה ועם ישראל עוזב את 'קדש 'וממשיך בדרכו.

 

מיתת נשיקה' בהור ההר (כ, כב-כט)

 

בהגיע ישראל אל הור ההר השוכן על גבול ארץ אדום, מודיע ה' כי הגיע זמנו של אהרון להיאסף אל עמיו'. לעבור  ל"מזרח הנצח". . והעם, מתאבל במשך 30 יום.

 

מלחמה עם הכנעני מלך ערד (כא, א-ג)

 

מלך ערד שבנגב, אינו רואה בעין יפה את הגעתם של בני ישראל לאזורו, אך בקרב, בני ישראל מנצחים במלחמתם נגד הכנעני יושב הנגב.

 

מתלוננים, נענשים ונרפאים (כא, ד-ט)

 

בגלל הצורך לעקוף את ארץ אדום. העם מתאוננים אל ה' ואל משה. הקב"ה שולח נחשים ושרפים להעניש את העם. העם מבין כי חטא, ומבקש ממשה כי יתפלל בשבילם. במענה לתפילתו, אומר ה' למשה להכין נחש נחושת ולהציבו על עמוד גבוה. ההבטה למעלה, אל הנחש, מביאה לכוונת הלב כלפי אלוקים שבשמים, וכך באה רפואה למי שננשך.

 

ניסי מלחמה ושירת הודיה (כא, י-כ)

 

בקצרה וברמז מספרת התורה על האמוריים, אל גבולם הגיע ישראל בתום כמה מסעות, שזממו לפגוע בעם, בעוברו סמוך לגבולם. בניסים מופלאים הציל ה' את עמו, והם שרו שיר שבח והודיה בהכרת תודה.

 

מכים את סיחון האמורי ואת עוג מלך הבשן (כא, כא – כב, א)

 

המסע צפונה, לאורך גבולה המזרחי של ארץ ישראל, מביא את ישראל לגבול האמורי. שוב שולח משה שליחים, הפעם אל סיחון המלך, ומבקש לעבור בארצו. סיחון, כמלך אדום, משיב אף הוא בשלילה, ויוצא למלחמה בישראל.

 

בני ישראל משיבים מלחמה שערה, כובשים את ארץ האמורי וחונים על גבול הבשן, הנתון למלכותו של עוג הענק. עוג אוסף את צבאו ויוצא להלחם בישראל. ה' מבטיח למשה כי אין לו לפחד מפני עוג, והוא יכריע אף אותו. בני ישראל אכן מכים את עוג ובניו וכל צבאם מכה ניצחת, וכובשים את ארצם. עם ישראל ממשיך במסע צפונה, וחונה בערבות מואב אל מול יריחו.

נקודות התייחסות מהפרשה.

 

יצוין , אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

כמעט בבת אחת, יורד המסך על שלושה מנהיגים  דגולים מות מרים ואהרון שגם מבשרת את מיתתו של משה, שנגזר עליו להסתלק מן העולם לעבור ל"מזרח הנצח" מבלי להיכנס לארץ ישראל.

 

משה  מכה  בסלע  בכדי להוציא מים מן הסלע והכה בו פעמיים וייצאו מים, " ויאמר  ה', אל משה ואל אהרן, יען לא האמנתם בי, ולא דיברתם  אל הסלע , לא תביאו  את בני ישראל  אל ארץ ישראל.

 

מעשה זה  מעיד על  הדילמה  של 'מראית עין' יש המפרשים שמשה ידע  שאינו מציית לקב"ה . משה  חשש שאם ידבר אל הסלע העם יחשוב שזו אחיזת עיניים, אבל  מכה ששוברת סלע את זה יכלו להבין.

 

נשאלת השאלה האם חוסר הציות הרגעי  מצדיק את העונש?

 

למעשה מוצגת לפנינו דילמה נצחית בין פעולותיו של האדם בעבר לצרכיו של דור העתיד, ניתן לאמור ולהבין , מדוע הפרשה נקראת חוקת, היות וזו חוקת האנושות של 'ישן מפני חדש תוציאו'.

 

לאחר פטירת מרים הנביאה וביטולה של באר המים , מצווה אלוהים את משה:"והוצאת להם מים מן הסלע, והשקית את העדה( האנשים) ואת בעירם ( ואחר כך ישתו אף בהמתם). 

חז"ל קבעו ש"אסור לאדם לאכול קודם שייתן מאכל לבהמתו" מאידך בשתיה בשונה ממזון קודם האדם לבהמתו כפי שנאמר בפסוק זה, נזכור שלפי סדר זה השקתה רבקה אימנו את אליעזר תחילה ורק אחרי כן את גמליו.

 

לאחר פטירת אהרן כל ישראל התאבלו על לכתו מעמם ככתוב: "ויבבו את אהרן שלושים יום  כל בית ישראל היות שהיה רודף שלום, פישר בין בעלי מריבה , גישר בין בני זוג וכיו"ב והוריש לנו את החשיבות של להיות אוהבי ורודפי שלום!.

 

הרעיון שאני הקדוש ברוך הוא אני מכה אני מרפא העם מתלונן ונענש מתחרט ונרפא:"וידבר העם באלוהים ובמשה  למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל: וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל.".

 

העם כאמור התחרט ולפי מצוות ה' "ויעש משה נחש נחושת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את האיש והביט אל נחש הנחושת וחי " כלומר שעבוד הלב, חזרה כנה בתשובה מביאים מרפא.

 

דהיינו, הנחש הוא גם החטא, גם העונש וגם המרפא הנחש משמש גם בימינו לסמל הריפוי (הנחשים והמטה של סמל הרפואה) הוא מייצג את העיקרון של ריפוי בדומה.