עו"ד שכיב עלי: "פצוע ולא הרוג"

בג"צ נמנע מביטול החוק תוך שנתן לו פרשנות מרחיבה באופן השומרת על זכויות המיעוטים.

אלא שהפרשנות עלולה להשתנות ממקרה לאחר והיא לא הרמטית שעה שהיא נתונה לשיקול הדעת של מקבלי ההחלטות וכל אחד עלול לפרש את הפרשנות בצורה הנוחה לו.

אולם אין ספק כי הפרשנות היא בבחינת "הרע במיעוטו" . כלומר לפי הפתגם הערבי "פצוע ולא הרוג".

פסק הדין הציב בפני הממשלה ומוסדותיה השונים רמזור אדום מהבהב 24 שעות ביממה והמזהיר אותם מפני כל פגיעה במיעוטים.

עיקרון השוויון הוא שריר וקיים וחוק הלאום לא גרע ממנו דבר כך שהחוק  לא מעניק אכסנייה לממשלה לפגוע במיעוטים ובזכויותיהם שהוכרו על ידי בג"צ  קודם לחקיקת החוק.

כל החלטה מנהלית של מוסדות המדינה או תקנה הפוגעת בשוויון, לא יהיה להן גיבוי בחוק הלאום ודינן להיפסל אלא אם אותה הוראה מיועדת לתכלית ראויה ואינה מוגזמת כמו למשל חוק ועדות קבלה המאפשר הקמת ישובים יהודים בעלי מרקם חברתי מסויים המתאים להשקפת היסוד של היישוב.

בפסק הדין מצא  בג"צ להדגיש את הדברים הבאים 
 
1. באשר לעיקרון השוויון -  חוק הלאום לא בא לשנות את עקרונות היסוד של המדינה מיום היווסדה. בית המשפט פירש את החוק באופן העולה בקנה אחד עם מגילת העצמאות ועם ערך השוויון כפי שבא לידי ביטוי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והתקדימים השונים של בית המשפט העליון.

העובדה שחוק הלאום לא כלל את ערך השוויון אינה מלמדת כי  החוק רצה לשלול את השוויון מכלל המיעוטים בישראל.  גם השוויון וגם הערכים הדמוקרטים שרירים וקיימים ומוסדות המדינה מחוייבים לנהוג על פיהם.
 
נשיאת העליון השופטת חיות קבעה באופן מפורש כי "חוק הלאום  אינו משקף העדפה של הזהות היהודית של מדינת ישראל על פני זו הדמוקרטית; הוא אינו גורע ממעמדו של עקרון השוויון בשיטת המשפט שלנו.. בהינתן כל האמור לעיל, ואף שמוטב היה אילו נמצא לו לעקרון השוויון עיגון מפורש בחוק היסוד, אני סבורה כי העובדה שלא כך נעשה אינה גורעת ממעמדו החוקתי של עקרון השוויון." 
 
יחד עם זאת קבע בג"צ כי טוב היה עושה המחוקק אילו היה כולל בחוק הלאום גם הצהרה בדבר ערך השוויון בהיותו חוק מרכזי ויסודי שהולך לפתוח את החוקה של ישראל בעתיד .
 
2. באשר לטענה כי הגדרת המדינה כמדינה יהודית בלבד תוך התעלמות מהמיעוט הערבי קבע בג"צ כי עצם יהדות המדינה היא עובדה שאין עליה עוררין והיא למעשה הנחת היסוד שעל בסיסה הוקמה מדינת ישראל בהתאם לעקרונות שנקבעו בהכרזת העצמאות. אין בעצם הקביעה כי ישראל היא מדינת העם היהודי משום סתירה לעצם היותה מדינה דמוקרטית או משום העדפה גורפת של אופייה היהודי על זה הדמוקרטי.  
 
עוד נקבע כי החוק לא שולל מקבוצות מיעוט את זכותן להגדרה עצמית תרבותית במישור שאינו לאומי. החוק לא גורע מזכותן של קבוצות מיעוט לא יהודיות בהיבטים תרבותיים והוא אינו מונע מקבוצות המיעוט לאמץ בעתיד הסדרים נוספים המכירים ביחודיות הקבוצתית של המיעוטים.
 
3. באשר לשפה הערבית  קבע בג"צ כי מעמד השפה נשמר והחוק לא פוגע בו. אך הוסיף וקבע כי חוק הלאום דווקא מבסס את מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית בישראל יחד עם השפה העברית.. הנשיאה קבעה - " לפיכך, ניתן וראוי לפרש את סעיף 4 לחוק יסוד: הלאום כך שלצד היותה של השפה העברית שפתה העיקרית של המדינה, לשתי השפות – העברית והערבית – מעמד רשמי. "
במילים אחרות – פסק הדין חיזק את מעמדה של השפה הערבית והפעם הבהיר כי הערבית היא שפה רשמית בישראל.

4. באשר לטענה כי חוק הלאום מעדיף את ההתיישבות היהודית  על חשבון ערך השוויון וזכויות המיעוטים קבע בג"צ כי העדפת ההתיישבות היהודית כפופה לעיקרון השוויון. במילים אחרות אין להעדיף התיישבות יהודית על פני התיישבות של המיעוטים וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע מגבלות על העדפה שכזו ככל שתהיה . המשמעות היא שחוק הלאום לא יאפשר למדינה להתרווח ולהתרחב על חשבון הפגיעה בעיקרון השוויון וכל פעולה ממשלתית תמשיך להיות כפופה לעיקרון המידתיות.

5. לסיכום הבהירה כב' הנשיאה כי "חוק הלאום מהווה פרק אחד בחוקתנו המתגבשת והוא אינו שולל את אופייה של ישראל כמדינה דמוקרטית."
 
השופט  ג'ורג' קרא הערבי היחידי שישב בדיון קבע בדעת מיעוט שיש להוציא צו על תנאי נוכח הפגיעה הקשה בציבור הערבי.

למעשה הוא קיבל את הטיעונים שלנו בעיקר משום שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו עליו הסתמכו שופטי הרוב הוא חוק לא משוריין וניתן לבטלו ברוב רגיל. ואלה היו דבריו: "המיעוט (הערבי והדרוזי) בישראל, מיעוט ילידי, שאינו גר תושב או זר, הרואה במדינת ישראל את מולדתו בה מבקש הוא לחיות את חייו כשווה בין שווים, מתקומם על הדרתו ועל שלילת היותה של מדינת ישראל גם מדינתו. יוזמי החקיקה ומוביליה, מעצם היותם קבוצת הרוב במדינה, אינם חשים "על בשרם" את הפגיעה הקשה שהם גורמים למיעוטים במדינה. כמאמר הפתגם הערבי הידוע: "אין דומה מי שידו במים למי שידו באש".

בשפת המקור: " اللى ايده فى الميه مش زى اللى ايده فى النار."
 
לדעתי ועל אף הפרשנות שבג"צ נתן לחוק, עדיין מדובר בחוק העליונות היהודית והוא מהווה תעודת עניות למדינת ישראל ולעם היהודי שנרדף בצורה האכזרית ביותר.

כל השופטים "בכו ועיניהם דמעו" על כך שעיקרון השוויון לא נכלל בחוק, ובכל זאת העדיפו לתת לו פרשנות מטיבה עם המיעוטים במקום להורות לכנסת לתקן את החוק ולעגן בו את ערך השוויון.. בעיקר משום שהחוק נותן עדיפות עליונה להקמת ישובים יהודים מבלי להתייחס לשני מיליון ערבים שמאז קום המדינה לא הוקם עבורם ולו רבע ישוב. זה מצד אחד ומצד השני הגבירה הממשלה את טבעת החנק על הישובים הערבים.. ואלה שברחו לערים היהודיות מצאו את עצמם נלחמים עם התושבים היהודים שרבים מהם מתנגדים למגורי ערבים בעריהם...

אני חושש כי תלמידי בתי הספר היהודים יתחילו להפנים את העליונות שלהם דבר שעלול לאלץ את הערבים להתיישר עם ואותה עליונות תוך פגיעה קשה בכבודם של כלל המיעוטים... 

והצרה היותר צרורה הם אותם חוכמולוגים  ממשלתיים ומוסדיים שעלולים לפרש את פרשנות השופטים לחוק בצורה מפלה ופוגענית...

ימים יגידו.

עורך דין שכיב עלי