כרמל נכנס לעובי הקורה בסוגיית סונול כנען

ראש מועצת דליה כרמל נסראלדין בתגובה ראשונית למשפט סונול כנען, "עננת סונול השחורה תתנקה מעל דלית אל כרמל בקרוב, בימים אלה אני בודק את הדבר עם היועצים המשפטיים ובקרוב יוחלט על דרכי הפעולה".

"בתחילת השבוע הבא אקיים מסיבת עיתונאים להסביר את כל הדבר בשקיפות מליאה".

תזכורת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א / 831203
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
מועצה מקומית דלית אל כרמל
נ ג ד
המשיבה:
סונול ישראל בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום
2.2.1 . בת"א 7515 ... שניתן על ידי כבוד השופט א' רזי
תאריך הישיבה:
). ט"ו באייר תשע"א
).. 9252
בשם המערערת:
עו"ד א' פיש
בשם המשיבה:
עו"ד ז' כמאל
פסק- די ן
השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה )הש' א' רזי( בת"א 1217/05שניתן ביום 1.2.2010 במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה.

רקע עובדתי

1 במהלך השנים 2004-2003 מסרה המערערת למשיבה, באמצעות חברת סונול כנען בע"מ )להלן: סונול כנען(, 19 הוראות תשלום בלתי חוזרות חתומות כדין לתשלום סכום כולל של 9,437,139 ש"ח מחשבונה של המערערת בבנק אוצר השלטון המקומי בע"מ להלן: הבנק בכל הוראות התשלום צויין שהן למוטב בלבד, כל אחת מהן מופנית לבנק, בכותרתה מתנוסס שמה של המערערת ומספר חשבונה וכן מופיע הכיתוב הבא: "בהתאם לתנאים שבינינו נבקשכם להעביר מחשבוננו הנ"ל אצלכם את הסכום דלקמן. הוראה זו בלתי חוזרת, לא ניתנת להסבה ותבוצע לזכות המוטב בלבד".

תחת פירוט שמו של המוטב )המשיבה( ופרטיו, סכום ההוראה וחתימות מורשיה של המערערת נרשם כהאי לישנה:"הוראה זו הינה בלתי חוזרת, לא ניתנת להסבה ותבוצע לזכות המוטב בלבד. ידוע לנו כי על-פי התנאים שבינינו בצוע ההעברה כפוף, בין השאר, לסייגים הנקובים מעבר לדף". בנוסף, בהוראות התשלום פורטו סייגים שונים בלשון זו: "אנו מסכימים כי ביצוע ההעברה ייעשה מתוך יתרות זכות שלנו בחשבון הנ"ל אצלכם באוצר השלטון המקומי בע"מ להלן: "אוצר השלטון", בכפוף לסייגים הבאים:

1. קיומם של חובות כלשהם שלנו למשרד ממשלתי כלשהו.
2. קיומו של חוב כלשהו שלנו כלפי אוצר השלטון.
3. קיומם של חובות שלנו לבנקים על פי הסדר פריסת חובות והמחאות זכות של הרשויות המקומיות.
4. קיומם של פסקי דין ו/או צווי עיקול ו/או צווים אחרים של רשות שיפוטית כלשהי ו/או של לשכת ההוצאה לפועל ו/או של רשות מוסמכת כלשהי ו/או מניעה אחרת על פי דין לביצוע ההעברה.

5. קיומן של המחאות זכות ו/או פקודות סילוקין ו/או הוראות בלתי חוזרות שלנו, קודמות בזמן.
6. אם עפ"י שיקול דעתכם הבלעדי לא תהיה יתרת זכות מספיקה בחשבוננו, לביצוע הוראת התשלום ביום המיועד
לביצועה". פרט להוראות תשלום בגין סכום כולל של 120,000 ש"ח, כל הוראות התשלום נמסרו למשיבה לפי הוראת מנהלי חברת כרמים בעמק בע"מ )להלן: כרמים בעמק אשר ביצעה עבודות שונות עבור המערערת. הוראות התשלום שהופקדו בבנק לא כובדו וגם לא הוחזרו למשיבה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי
.2 המשיבה הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המערערת ולכתב התביעה צורפו העתקים של הוראות התשלום. ביום 5.3.2006 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכם פשרה שהושג בין הצדדים. לפי הסכם זה, המערערת חויבה לשלם למשיבה סכום של 3,420,000 ש"ח, מבלי שהדבר ייחשב כוויתור על כל טענה שתועלה במהלך

3 הדיון בתביעה, לרבות באשר למהותן של הוראות התשלום. בנוסף, המערערת שילמה את הסך האמור של 120,000 ש"ח המתייחס להוראות תשלום שלא נמסרו למשיבה לפי הוראת מנהלי כרמים בעמק, ואף הוא הופחת מסכום התביעה. באשר ליתרת סכום התביעה הגישה המערערת בקשת רשות להתגונן וטענה שהוראות תשלום בסכום כולל של 5,212,996 ש"ח הוצאו מהבנק והוחזרו אליה. כמו כן, בתצהירה של גזברית המערערת מתייחסת האחרונה גם לשלוש הוראות תשלום שסכומן הכולל 683,143 ש"ח. לטענת המערערת, אף שהוראות אלה אינן מופקדות בבנק ומסמכיהן המקוריים לא נמצאו, לא קיים הסבר אחר זולת שגם הן הושבו לידיה. בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית של המשיבה הורחבה חזית המחלוקת, שכן המשיבה טענה כי בבדיקה שנערכה על ידה התגלה שחמש הוראות תשלום בסכום כולל של 2.5 מליון ש"ח הוצאו מהבנק על סמך מכתב מזויף מיום 21.6.2005 )להלן: המכתב( הנחזה להעיד שדגנית פלטי,

מנהלת הכספים של המשיבה )להלן: פלטי(, מבקשת מהבנק למשוך את הוראות התשלום האמורות ולמוסרן לידיו של עלי מקלדה, מנהלה של כרמים בעמק )להלן: מקלדה.טענה דומה באשר להחזרת הוראות תשלום למערערת הועלתה גם לגבי ארבע הוראות תשלום בסכום כולל של 3,397,139 ש"ח. לטענת המשיבה, הוראות אלה נמסרו
למקלדה לשם הפקדתן בבנק, אך הוא מעל באמון שניתן בו ובמקום להפקידן החזיר
אותן למערערת.

יצויין, כי המערערת הגישה הודעות צד ג' למנהלי כרמים בעמק ולבנק, אולם כבר בשלב המקדמי של הדיון ביקשה למוחקן. כמו כן, המערערת בחרה לא להגיש תצהירים מטעם עובדיה ואף לא להזמין עדים אחרים, שכן לטענתה במצב המתואר, כאשר המשיבה לא הוכיחה את מקור זכותה, אין כל צורך בהבאת ראיות נגדיות. 3 בית המשפט המחוזי ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הוראות התשלום אינן שטרות וכן אוזכרו ארבעה פסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים בשאלת מהותן של הוראות התשלום. צויין כי המערערת הולכת בנתיב שהותווה בתא"ק )חי' 1138/06 סונול כנען בע"מ נ' עיריית כרמל )להלן: עניין כרמל(, בו הגיע השופט מ'רניאל למסקנה כי על פי עובדות המקרה הנדון לפניו לא הוכח שמדובר בהמחאת זכות.

בעניין כרמל נקבע שאפשר לפרש את הוראות התשלום כהסכמה לביצוע חיוב על ידי אחר לפי סעיף 40 לחוק החוזים )חלק כללי(, התשל"ג 1973- )להלן: חוק החוזים( וכי בנסיבות העניין לא הוכח שמדובר בהתחייבות עצמאית. בית המשפט המחוזי קבע כי לפי הספרות המקצועית קיימת אבחנה בין הוראת תשלום כהמחאת חיוב לבין הוראת תשלום כביצוע על ידי אחר, לפיו אין מניעה שחיוב יקוים בידי אדם שאיננו החייב
מבלי שהסכמתו לעשות כן תתפרש כהתחייבות כלפי הנושה. נקבע כי שאלת שיוכה של

4 הוראת תשלום למשבצת משפטית זו או אחרת הינה שאלה של פרשנות הסכם, אשר תוכרע לפי נוסח הוראת התשלום ובהתחשב בכלל הנסיבות שבהן ניתנה. עוד צויין כי לפי הספרות המקצועית, בדרך כלל כאשר נאמר כי הוראת התשלום הינה בלתי חוזרת, היא ככל הנראה לא נעשתה לנוחותו של הנושה בלבד, אלא לטובתו של צד שלישי ובדרך של המחאה. בנוסף, צויין כי המחאת זכות יכולה להיעשות בכל לשון ובכל צורה, אף בעל פה ובהתנהגות ובלבד שהכוונה להעברה מיידית של הקניין תעלה ממנה בצורה ברורה. זאת ועוד, צויין כי לפי הפסיקה ההמחאה איננה פורעת או מבטלת את הזכות המקורית, אלא גורמת לחילוף נושים, ובהעדר צורך לקבל את הסכמת החייב, הממחה יוצא ידי חובתו במסירת הודעה לחייב לפיה זכות הנשייה הועברה לצד שלישי. נוסף על כך, צויין כי נוכח מהותה של זכות הנושה להורות לחייב לפרוע את החוב לצד שלישי, אין צורך שיתקיים קשר עסקי או אחר בין החייב לבין הצד השלישי, אשר זכותו נובעת מכוח ההמחאה בלבד.

.4 באשר למקרה דנן נקבע כי המערערת אינה חולקת על העובדה שהיא מסרה למקלדה את הוראות התשלום כדי שיעבירן למשיבה לפירעון חובותיה של כרמים בעמק לחברת סונול כנען, וברור שהדבר נעשה על דעת המשיבה ובתיאום עמה באמצעות מקלדה. עוד אין מחלוקת על כך שכרמים בעמק ביצעה עבודות עבור המערערת והדעת נותנת שהמערערת לא מסרה למנהלה של כרמים בעמק הוראות תשלום סתם כך, ודאי שלא בהיקף כה ניכר. כמו כן, נקבע כי טענת המערערת לפיה בשלב בו מקלדה השיב לידיה חלק מהוראות התשלום היא כבר שילמה לכרמים בעמק את מלוא התמורה בהתאם לסכום הנקוב בהוראות תשלום אלה, מעידה על קיומו של חוב לכרמים בעמק והוראות התשלום מעידות על שיעורו. בית המשפט המחוזי קבע כי במצב הדברים המתואר לא ניתן לקבל את טענות המערערת לפיהן המשיבה כשלה בהבאת ראיות על כך שכרמים בעמק ביצעה עבודות עבורה ועל התמורה שהגיעה לכרמים בעמק בגינן. עוד נקבע כי המערערת לא טענה בסיכומיה כי המשיבה כשלה בהוכחת העובדה שכרמים בעמק הייתה חייבת כספים לסונול כנען, אשר מסרה למשיבה את הוראות התשלום, וכי עדות נציגי המשיבה בקשר לנסיבות שעמדו בבסיס מסירת הוראות התשלום לידיה לא נסתרה. כמו כן, נקבע כי יש לאמץ את מרבית הנימוקים שעליהם מושתת פסק הדין בפר"ק )חי'( 498/06 מפרק חברת כרמים בעמק נ'
סונול ישראל בע"מ ואח', שם קבעה הנשיאה ב' גילאור שהוראות התשלום הינן בגדר התחייבות עצמאית שיוצרת זיקה ישירה ונפרדת בין הרשויות המקומיות לבין המשיבה.

.5 בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח התשתית העובדתית שהוכחה לפניו ובהתחשב בנסיבות שאפפו את מערכת היחסים בין שלושת הצדדים מתבקשת המסקנה כי מדובר במקרה מובהק של המחאת זכות, במסגרתו כרמים בעמק )הנושה/הממחה(הורתה למערערת )החייבת( לפרוע את חובה ישירות למשיבה )הנמחה(. עוד התקבלה עמדתה של הנשיאה גילאור כי שלב הביצוע של המחאת הזכות קיבל ביטוי במתן הוראות תשלום בלתי חוזרות שהופנו לבנק, תוך שצויין בהן שהמשיבה היא המוטב, כאשר הוראות אלה מבטאות זיקה משפטית ישירה ועצמאית שנוצרה בין המערערת לבין המשיבה, מבלי שהחבות תהיה תלויה בעסקת היסוד. בנוסף, נקבע כי הסייגים שנרשמו על גבי הוראות התשלום נוגעים למערכת היחסים הפנימית בין המערערת לבין הבנק בלבד, כי אין בהם דבר היכול ללמד על כך שהחבות העצמאית תלויה בהתקיימותם וכי כל פרשנות אחרת הופכת את המסמך לדבר העשוי להתברר ביום פקודה כפיסת נייר שלא שווה מאומה.

.6 זאת ועוד, המערערת הצביעה על כך שבמקרים קודמים נהגה המשיבה להחליף הוראות תשלום אשר לא כובדו על ידי הבנק בשיקים של כרמים בעמק. על כן, טענה המערערת כי אף אם נניח שעסקינן בהמחאת זכות, הרי שדפוס ההתנהלות בין המשיבה לבין כרמים בעמק מעיד לכל היותר שמדובר בהמחאת זכות על דרך שעבוד ולא על המחאה שהיא בגדר מכר. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו כי החבות שהמערערת נטלה על עצמה ללא כל קשר לעסקת היסוד מעידה, בין היתר, על סיווגה הקנייני של הזכות שהועברה במסגרת ההמחאה. עוד צויין כי אמנם ככלל הסכם המחאה המאפשר לנמחה לחזור ולהיפרע מן הממחה ייחשב לשעבוד, אולם במקרה דנן
לא הוכח כי הייתה למשיבה זכות חזרה כלפי כרמים בעמק ועל כן מתחזקת המסקנה כי מדובר בהמחאת זכות שהיא בגדר מכר.

.7 קו הגנתה החלופי של המערערת היה שאין עליה לשלם עבור הוראות תשלום שקיבלה חזרה. טענה זו נטענה הן לגבי ארבע הוראות התשלום אשר לטענת המשיבה נמסרו למקלדה לצורך הפקדתן בבנק והן לגבי חמש הוראות התשלום שהוצאו מן הבנק לטענת המשיבה על יסוד המכתב. באשר להוראות התשלום מן הסוג הראשון, העיד איתן טננהאוס, מנהל תחום הגבייה של המשיבה )להלן: טננהאוס(, כי בדיעבד התברר לו שמקלדה מעל באמון שניתן בו ובמקום להפקידן בבנק, הוא החזירן למערערת.

באשר להוראות התשלום מן הסוג השני, העידה פלטי כי לנוכח דיווח שחלק מהוראות התשלום הוחזרו למערערת נערכה בדיקה על מנת לברר כיצד הוראות תשלום בלתי חוזרות הושבו לה מבלי שהמוטב יודע על כך. לפי עדותה של פלטי, בעת ביקורה בבנק

6 הוצג בפניה המכתב ואז גילתה כי חתימתה עליו זויפה. בעקבות זאת, ביום 2.3.2006 הגישה פלטי תלונה במשטרה בגין קבלת דבר במרמה, זיוף בכוונה לקבל דבר ושימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר. להוכחת טענת הזיוף הגישה המשיבה חוות דעת של גרפולוג משפטי מומחה לבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד וחתימות, אשר מסקנותיה הינן כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימה שבמחלוקת לא נכתבה על ידי פלטי וכי במכתב קיים ניסיון לא מוצלח לחקות את חתימתה. בית המשפט המחוזי ציין כי המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו, אולם המערערת לא הצליחה להטיל ספק במומחיותו ובמסקנותיו לעיל. עוד צויין כי המערערת לא הגישה חוות דעת נגדית.

.8 לטענת המערערת, הוראות התשלום שוחררו על ידי המשיבה ונמסרו למנהלה של כרמים בעמק במטרה שיוחזרו אליה, מתוך ציפייה כי כרמים בעמק תפרע את החוב בעצמה, כפי שנעשה במקרים אחרים בעבר במסגרת הסדר עם המשיבה. עוד טענה המערערת כי המכתב הוכן על ידי המשיבה מבעוד מועד כדי לאפשר לה בבוא היום ובשעת הצורך להתנער מתוכנו ולטעון שהוראות התשלום שוחררו במרמה. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי אין חולק כי היו בעבר מקרים בהם כרמים בעמק קיבלה על עצמה את פירעון החוב במקום המערערת, אולם לא מדובר בשיטת עבודה שפעלה גם ביחס להוראות התשלום האמורות. נקבע כי במקרים קודמים המשיבה קיבלה מכרמים בעמק שיקים לפירעון החוב ובתמורה נתנה לבנק הוראה לשחרר הוראות תשלום.

אולם, בחומר הראיות לא נמצאה כל אינדיקציה למקרה בו המשיבה הורתה לעשות כן באופן חד צדדי, מבלי לקבל שיקים בתמורה. בית המשפט המחוזי קבע כי כוחם של הדברים יפה גם בהקשר להוראות התשלום שלטענת טננהאוס נמסרו למקלדה לצורך הפקדתן בבנק וכי גרסתו של הראשון לא נסתרה. נוכח האמור לעיל נקבע כי המערערת כשלה להוכיח את טענתה כי המשיבה מסרה את הוראות התשלום למקלדה במהלך העסקים הרגיל ביניהם.

כמו כן, המערערת טענה כי במשך זמן רב המשיבה לא התעניינה מה עלה בגורלן של הוראות תשלום שהיו מופקדות בבנק וכי הדבר מעיד שהמשיבה ידעה על שחרורן של הוראות התשלום ואף החזירה אותן לכרמים בעמק על בסיס ההנחה שהחוב ייפרע. בית המשפט המחוזי קבע כי טענה זו לא הוכחה וכי אף אם המשיבה לא גילתה התעניינות מיוחדת בקשר להוראות התשלום, אין כל יסוד להסיק שהיא ויתרה על המחאות הזכות או התנהלה כפי שהתנהלה בגלל שההוראות ממילא הוחזרו כביכול לכרמים בעמק, כנטען על ידי המערערת.

עוד נקבע כי אין כל עיגון לתזה שהועלתה על ידי המערערת לפיה המכתב זויף בכוונה על ידי המשיבה. לעניין זה נקבע כי לא הוכח שלפלטי או לטננהאוס היה עניין לאפשר את החזרתן של הוראות תשלום תוך חריגה.

7מהנוהל וכי נוכח התמונה העובדתית אין טעם טוב לפקפק בגרסתה של פלטי כי קיומו של המכתב המזויף הובא לידיעתה בפעם הראשונה לאחר הגשת התביעה.

.9 נוסף על כך, המערערת גרסה שמנהליה של כרמים בעמק פעלו כשליחיה של המשיבה וכי באופן שבו זו התנהלה אין לה להלין אלא על עצמה בכך שהם חרגו מסמכותם. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת התעלמה מן העובדה שהוראות התשלום מגלמות חבות עצמאית כלפי המשיבה ומכך שהיא לא דאגה לפנות אל
המשיבה כדי לוודא כי הוראות התשלום הבלתי חוזרות למוטב בלבד אכן שוחררו בהסכמתה. נקבע כי טענות המערערת באשר להתנהלות המשיבה היו ראויות להתברר בהקשר לאשם תורם שאולי ניתן היה לייחס לה, ככל שהמערערת הייתה מוכיחה שבעקבות הפרשה נגרם לה נזק. עוד צויין, כי המערערת טענה כי כנגד כל הוראת
תשלום שהוחזרה לידיה קיבלה כרמים בעמק את מלוא הסכום הנקוב בה. בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן היה להוכיח טענה זו בקלות, אך המערערת בחרה להימנע מהבאת ראיות להוכחת טענתה זו, ולפיכך, דין טענת הפירעון להידחות מבלי לקיים בה דיון לגופה.

.10 נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי על המערערת לשלם למשיבה סך של 5,897,139 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הפירעון הנקוב בכל אחת מהוראות התשלום ועד לסילוקן המלא בפועל. כמו כן, נקבע כי המערערת תישא באגרת המשפט ששולמה על ידי המשיבה ובהוצאות המשפט שלה בסך 200,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

.11 בעקבות פסק הדין הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצועו לבית משפט זה. ביום 26.4.2010 קבעתי כי עיכוב הביצוע החלקי בגין כל סכום שמעבר לשליש החוב הפסוק, שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.3.2010 , יוותר על כנו עד להכרעה בערעור.

טיעוני המערערת

.12 המערערת טוענת באמצעות בא כוחה, עו"ד א' פיש כי משהוכח כי המשיבה ביססה את תביעתה על עותקים צילומיים של הוראות התשלום ומשהוכח כי הוראות התשלום הוחזרו אליה, הרי שלא ניתן היה לחייבה בגינן. המערערת טוענת כי ברגע שהושבו לה הוראות התשלום, גם אם אלה הושבו תוך מעשה מרמה כלפיה על ידי צד ג', הרי שהיא פטורה מכל חבות לפיהן.

.13 כמו כן, לטענת המערערת שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא דחה את התביעה בגין העדר עילה, שכן לטענתה לכל היותר הייתה יכולה המשיבה לתבוע את הבנק או את כרמים בעמק.

.14 עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הוראות התשלום מהוות המחאת זכות ועל כן היה על המשיבה להוכיח את עסקת היסוד אשר במסגרתה נמסרו לה הוראות התשלום, ולהוכיח כי נכון למועד הגשת התביעה קיים כלפיה חוב בגין עסקת היסוד. לטענת המערערת, למצער היה על המשיבה להוכיח כי לגורם אשר המחה לה את הוראות התשלום קיים חוב כלפי המערערת ומהו גובהו. לחלופין, טוענת המערערת כי אף אם הוראות התשלום מהוות המחאת זכות, הרי שאינן מהוות התחייבות עצמאית לתשלום.

.15 נוסף על כך, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הוכח חובה לכרמים בעמק וכי היה עליה לפנות למשיבה על מנת לוודא שהוראות התשלום הוחזרו אליה בהסכמתה. לטענתה,המשיבה היא שנהגה לקבל ולהחזיר הוראות תשלום על ידי צדדים שלישיים והאשם התורם שלה צריך היה להוביל לדחיית התביעה, שכן
עקב התנהגות המשיבה שילמה המערערת לכרמים בעמק את מלוא הסכומים הנקובים בהוראות התשלום.

.16 עוד טוענת המערערת כי חיובה בהוצאות המשפט של המשיבה הינו בלתי מנומק ובלתי סביר, כאשר לטענתה סכום התביעה אינו מהווה אינדיקציה לסכום ההוצאות. עוד נטען לעניין זה כי בתיק התנהלו ארבע ישיבות קדם משפט ושתי ישיבות הוכחה בלבד וכי המערערת כלל לא העידה עדים מטעמה.

תגובת המשיבה

.17 המשיבה טוענת – באמצעות בא כוחה, עו"ד ז' כמאל כי הוראות התשלום מהוות התחייבות עצמאית, נפרדת, בלתי מותנית ובלתי חוזרת מטעם המערערת לשלם לה את סכומן. עוד נטען כי הוראות התשלום כשלעצמן אינן קשורות לעסקאות שהתבצעו בין המערערת לבין צדדים שלישיים או בין המשיבה לבין צדדים שלישיים, וכי בהתחשב בכך שאותנטיות הוראות התשלום לא הוטלה בספק, הינן תקינות, ניתנו כדין וגם מוחזקות בידי המשיבה כדין. עוד לטענת המשיבה, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי מטענות המערערת עצמה עולה קיומו של החוב וכי שיעורו נלמד מהוראות התשלום.

.18 כמו כן, לטענת המשיבה המערערת לא הציגה ראיות מבוססות להוכחת טענתה כי חובה אכן נפרע לכל צד אחר מלבדה, "כאשר חזקה על המערערת, כי היא בתור רשות מינהלית, מנהלת רישום וספרים כדין לרבות תיעוד התנהלותה הכלכלית בכתב". יתרה מכך, המשיבה טוענת כי אף אם המערערת אכן שילמה את תמורת הוראות התשלום לכרמים בעמק אין הדבר מועיל לה ואינו פוטרה מתשלום תמורת ההוראות לה.

בהקשר זה מציינת המשיבה כי המערערת זנחה כאמור את ההליך של הודעת צד ג' כנגד כרמים בעמק, אשר קיבלה ממנה לטענתה את תמורתן של הוראות התשלום.

.19 זאת ועוד, לטענת המשיבה השבת הוראות התשלום למערערת לא הייתה תקינה ונעשתה שלא כדין, כפי שמעידות הגשת התלונה למשטרה וחוות דעת המומחה, אשר לא עלה בידי המערערת לסתור את ממצאיה ומסקנותיה. נוסף על כך, המשיבה טוענת כי לא הוכחה טענת המערערת כי המכתב הינו תוצאה של זיוף מכוון שאותו יזמה, המשיבה.

.20 המשיבה מוסיפה וטוענת כי מרבית הפסיקה מובילה למסקנה כי הוראות תשלום מגבשות חיוב עצמאי ומקימות לה עילת תביעה עצמאית כנגד המערערת. לטענתה, נוכח היותן של הוראות התשלום הבלתי חוזרות בבחינת התחייבות עצמאית אין ולא היה מקום לזקוף לחובתה את אי הגשת התביעה נגד מקלדה, כפי שאף קבע בית המשפט המחוזי. כמו כן, לטענת המשיבה תאריכי הפירעון של הוראות התשלום נפרשו על ציר הזמן בין השנים 2004-. 2003 והתביעה הוגשה על ידה בשנת 2005 בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא מתקבלת על הדעת המסקנה כי המשיבה ויתרה במובן כלשהו על זכויותיה.

.21 לטענת המשיבה, דין הערעור להידחות נוכח האמור לעיל, נוכח העובדה כי מדובר בערעור על עובדות שנקבעו על סמך ראיות ועדים ללא כל ראיה סותרת מטעם המערערת ונוכח הפן המשפטי המבוסס של פסק הדין.
בקשה להוספת ראיות

.22 המערערת מבקשת להתיר לה לצרף ראיות חדשות בערעור מהן עולה כי היא שילמה לכרמים בעמק את הסכומים הנקובים בהוראות התשלום כנגד קבלתן לידיה, וכי סך של 1.4 מיליון ש"ח מתוך הסכום בו חויבה בפסק הדין מהווה חיוב כפול, וזאת בגין הוראות תשלום שהיו אמורות להיות מוחזרות לה אך לא הוחזרו. לטענת המערערת,ראיות אלה לא הוגשו לערכאה הדיונית עקב איחוד המועצות דלית אל כרמל ועוספיא זמן קצר עובר להגשת התביעה אשר גרם לאנדרלמוסיה בכל הקשור למסמכי הנהלת חשבונותיה ועקב מותו של גזבר המועצה אשר הקשה על מציאת המסמכים האמורים. המערערת טוענת כי מאחר שהציבור הוא שיינזק הלכה למעשה
כתוצאה מהמחדל בהצגת הראיות, הרי שהצדק מחייב להיענות לבקשתה.

דיון והכרעה

.23 בטרם אדון בטענות הצדדים לגופן, אכריע בבקשת המערערת להוספת ראיות בערעור. ככלל, אין בעלי הדין זכאים להביא ראיות נוספות בשלב הערעור. עם זאת, על פי תקנה 457 )א( לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984- , ערכאת הערעור רשאית לאפשר הגשה של ראיות נוספות אם הערכאה הדיונית סירבה שלא כדין לקבל ראיה כלשהי, כאשר יש צורך בקבלתה על מנת לאפשר מתן פסק דין או מכל "סיבה חשובה אחרת". מעבר לכך, על המבקש להוכיח כי בקשתו להגשת ראיות נוספות בערעור מוגשת בתום לב וכי לא הגיש את הראיות האמורות לערכאה הדיונית עקב סיבות שאינן תלויות בו. יתרה מכך, כאשר מדובר בראיות המתייחסות להוכחת עובדה שאירעה לפני מתן פסק הדין על המבקש להוסיף ולהוכיח כי לא ידע על קיומן של אלה ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה ]ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 666-664 )מהדורה עשירית, 2009.24 לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי לדחותה מן הטעמים שלהלן. במקרה דנן, המערערת העלתה את טענת פירעונן של חלק מהוראות התשלום עוד בבית המשפט המחוזי ואין היא טוענת כי עצם קיומן של ראיות המעידות על כך התגלה לה רק לאחר מתן פסק הדין על ידי הערכאה הדיונית.מעבר לכך, איני סבור כי נימוקיה של המערערת לאי הגשתן של הראיות האמורות בשעתו לערכאה הדיונית מצדיקים היעתרות לבקשתה כעת בשלב הערעור. כפי שטוענת המשיבה, סבורני כי אילו הייתה המערערת פועלת בשקידה ראויה ובמאמץ סביר לאיתור הראיות אלה היו נמצאות במועד, ואין לקבל את טענת המערערת כי עקב איחוד המועצות ופטירתו של גזברה "הנבירה במסמכים ואיתורם הייתה בלתי אפשרית".

זאת ועוד, יש לבחון את הבקשה האמורה לנוכח התנהלות המערערת כמכלול. במסגרת הדיון שנערך בערכאה הדיונית בחרה המערערת שלא להגיש תצהירים מטעם עובדיה, לא לזמן עדים אחרים, לא להגיש חוות דעת מומחה נגדית והיא ביקשה למחוק את הודעות צד ג' שאותן הגישה כבר בשלב מקדמי של הדיון. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, נראה כי התנהלות זו אפיינה את קו ההגנה בו נקטה המערערת. משכך, לא מן הנמנע כי הבקשה האמורה להגשת ראיות מהווה ניסיון מאוחר של המערערת לשנות את קו ההגנה בו נקטה מלכתחילה. אולם, הדיון בערכאת הערעור אינו מהווה מעין מקצה שיפורים לדי ון שנערך בערכאה הדיונית ובנסיבות העניין אין למערערת אלא

להלין על עצמה על מחדלה. אמנם ייתכן שיש ממש בטענת המערערת בדבר המשקל שיש ליתן לשיקול האינטרס הציבורי לצורך הכרעה בבקשתה, אולם אף אם לוקחים את האינטרס הציבורי בחשבון יש לדחות את הבקשה נוכח חשיבותן המועטה של הראיות האמורות לשם הכרעה בערעור שלפנינו, כפי שיובהר להלן, והעובדה שאין בהן כדי להפוך את הקערה  על פיה ראו: ע"א 105/05 דהאן נ' קסון )לא פורסם, 10.11.2005 (בסעיף 4 .25 באשר לערעור לגופו, לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתגובה לה, בפסק הדין ובראיות שהונחו לפני בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו, אציע לחבריי לדחות את הערעור, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

.26 תחילה יצויין כי המקרה שלפנינו דומה ביותר למקרה אחר שנדון לאחרונה בבית משפט זה – ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ )לא פורסם, 9.5.2011 ( )להלן: עניין סאג'ור(. הדמיון הרב בין המקרים נעוץ בכך ששניהם עוסקים בהוראות תשלום בלתי חוזרות של מועצות מקומיות, בהן צויינה כמוטב המשיבה, אשר נמסרו לאחרונה על ידי חברה קבלנית. כמו כן, בשני המקרים לא נפרסה לפני בתי המשפט המחוזיים תשתית ראיייתית ענפה, ובשניהם בחרו המועצות המקומיות שלא להעיד כל עדים מטעמן ובמקרה שלפנינו אף לא להגיש כל ראיה.

אזכרתי את עניין סאג'ור מאחר שבפסק דין זה נערך ניתוח משפטי באשר למהותן של הוראות תשלום שנוסחן כמעט זהה לנוסחן של הוראות התשלום שלפנינו ומרביתו רלוונטי ובעל נפקות רבה גם לענייננו. במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהוראות התשלום נערכו ונחתמו על ידי המערערת כדין ועל כך שאינן מהוות שטר לפי פקודת השטרות ]נוסח חדש להלן: פקודת השטרות. המחלוקת בין הצדדים נעוצה במהותן של הוראות התשלום
ובשאלה האם יש לראותן כהמחאת זכות המהווה התחייבות עצמאית של המערערת לתשלום הסכום המגולם בהן למשיבה. על מנת ליתן מענה לשאלה זו עלינו לבחון תחילה מהי המחאת זכות ומהו טיבה.

.27 להמחאת זכות שני יסודות מרכזיים: היסוד החוזי והיסוד הקנייני. היסוד החוזי של המחאת הזכות מתמקד בחילוף נושים, במסגרתו הממחה, שהינו הנושה המקורי של החייב, מוחלף בנמחה, אשר הופך להיות נושהו של החייב מכאן ואילך לכל דבר ועניין. היסוד הקנייני של המחאת הזכות בא לידי ביטוי בהעברת בעלות בזכות חוזית של הממחה כלפי החייב לנמחה במהלך חילוף הנושים. לשני יסודות אלו תוצאה כפולה: מחד, הנמחה יכול בעקבות זאת לתבוע מן החייב את קיום הזכות באופן עצמאי ובלתי תלוי בממחה; ומאידך, הממחה יוצא מן התמונה ואין ביכולתו עוד להפטיר את החייב או להגיע עימו להסדרים שונים בקשר לזכות. מעבר לכך, יש לעמוד על מאפייניו של הסכם ההמחאה בין הממחה לבין הנמחה. הסכם זה אינו מותנה בהסכמת החייב ואינו טעון העברת מסמך כלשהו לנמחה. זאת ועוד, העברת הבעלות בזכות החוזית מן הממחה לנמחה מתבצעת על פי כוונת הצדדים להסכם ההמחאה, ואין הכרח ליתן לחייב הודעה על כך על מנת לשכלל את העברת הזכות האמורה. יתר על כן, חוק המחאת חיובים, התשכ"ט 1969- )להלן: חוק המחאת חיובים( אינו מתנה את תוקפו של הסכם ההמחאה במילוי דרישות פורמליות למיניהן. כמו כן, על הסכם ההמחאה חל גם חוק החוזים, ובהתאם לסעיף 23 לחוק זה, הסכם ההמחאה אף יכול להיעשות בעל פה, בכתב, או בצורה אחרת. יתרה מכך, אין צורך כי יצויין במפורש בהסכם ההמחאה כי הוא עוסק בהמחאה, אלא די שתעלה ממנו כוונה ברורה להעברת זכותו של הממחה
לנמחה ראו: שלום לרנר המחאת חיובים 46-124 ,92 , 45 -2002 ( )להלן: ( 152 , 123 לרנר, המחאת חיובים עניין סאג'ור, בסעיף 26 ; ע"א 717/89 בנק איגוד לישראל בע"מ 127 ,114 ) נ' ערן טורס בע"מ )בפירוק(, פ"ד מט) 1 -1995 ( )להלן: עניין ערן ( 129 , 125 ,874 ,870 ) טורס(; ע"א 599/89 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חגי פאר רו"ח, פ"ד מה) 4 1991 ( )להלן: עניין בנק המזרחי([. יצויין, כי הזכות המועברת במסגרת הסכם ( 876 המחאת זכות עשויה להיות, בין היתר, זכות לפירעון חוב. זאת, כאשר קיימים שני חובות: האחד, חובו של החייב כלפי הממחה; והשני, חובו של הממחה כלפי הנמחה.

הממחה עשוי להמחות את זכותו לפירעון החוב הראשון לנמחה, אשר יבוא במקומו של הממחה ויהפך לנושהו של החייב, וכך ייפרעו שני החובות ]ראו: לרנר, המחאת חיובים בעמ' 69-.] 68 .28 בבתי המשפט נדונו מקרים שונים בהם נעשה שימוש בהוראות תשלום, במסגרתן הורה נושה לחייבו לשלם סכום כסף לפלוני. לפי הספרות המקצועית והפסיקה, סיווגה של הוראת תשלום כהמחאת זכות ייקבע על פי פרשנות הסכם ההמחאה, בהתחשב בנוסח הוראת התשלום ובנסיבות עריכתה. ככלל, נקבע כי כאשר מנוסחה של הוראת התשלום עולה כי היא בלתי חוזרת, ניתן ללמוד מכך על כוונה להמחות ועל קיומה של המחאה לטובת הנמחה. כך למשל, כאשר היה מדובר בהוראות

.3 תשלום בלתי חוזרות בהן צויין כי הן אינן ניתנות לשינוי ללא הסכמתו של מקבל התשלום, אלה פורשו על ידי בית המשפט כהמחאת זכות ]ראו: לרנר, המחאת חיובים בעמ' 133-131 ; עניין סאג'ור, בסעיף 26; עניין בנק המזרחי, בעמ' 876-874 עניין ערן טורס בעמ' 125-124; ע"א 571/70 המפרקים של ניסן כ"ץ קבלנים כלליים בע"מ70 ,60 ) בפירוק נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כו) 1 -1971 (; ע"א 48/75 בנק המזרחי( 65 380 ,372 ) המאוחד בע"מ נ' גרינשטיין את בריל בע"מ, פ"ד לא) 2 -.])1977( 378 מאפיין נוסף שצויין בפסיקה כמבחין בין הוראת תשלום גרידא לבין המחאת זכות הינו היסוד ההסכמי בין הממחה לנמחה אשר בבסיס ההמחאה. היסוד ההסכמי בא לידי ביטוי בכך שהוראת התשלום נערכה בתיאום עם הנמחה והובאה לידיעתו, דבר המחזק את הסברה כי זו מגלמת המחאת זכות. לעומת זאת, כאשר הוראת התשלום נערכה שלא בידיעת הנמחה וללא תיאום מוקדם עימו, נראה בתשלום על ידי החייב לנמחה כביצוע על ידי אחר בלבד לפי סעיף 40 לחוק החוזים. זאת ועוד, כאמור לעיל,
אין הסכם ההמחאה צריך לעמוד בדרישות פורמליות וצורניות כלשהן ובפסיקה אף נקבע כי ניתן לראות בהוראת תשלום בלתי חוזרת עליה חתום הממחה ובשליחת העתק ממנה לנמחה כהוכחה מספקת לקיומו של הסכם המחאה בין השניים ]ראו: לרנר, המחאת חיובים בעמ' 133 ; עניין סאג'ור, בסעיף 26 ; עניין ערן טורס בעמ' 127; ע"א 471/73 מקבלי נכסים זמניים של אלקטרוג'ניקס)ישראל(בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פ"ד)1974( 126 ,121 ) כט) 1
.29 נוכח קווים מנחים אלו עלינו לבחון את מהותן של הוראות התשלום במקרה דנן.סבורני כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי הוראות התשלום בהן עסקינן מהוות ראייה מכרעת לקיומה של המחאת זכות ומבטאות את התחייבותה העצמאית של המערערת כלפי המשיבה.בבסיס מסקנתי זו עומד נוסחן החד משמעי של הוראות התשלום לפיו כל אחת מן הוראות התשלום הינה "בלתי חוזרת, לא ניתנת להסבה ותבוצע לזכות המוטב בלבד". נוסח זה מחזק את המסקנה כי הוראות התשלום נערכו לטובת המשיבה )הנמחה( וכי הוא משקף את הכוונה להעברת הבעלות בזכות החוזית ושולל את סיווגה של הוראת התשלום כביצוע על ידי אחר. מעבר לכך, האותנטיות של הוראות התשלום, עליהן חתומה המערערת ובהן צויינה המשיבה כמוטב, לא נסתרה ולא הועלתה כל טענה כי אלה נערכו שלא כדין. זאת ועוד, אין חולק על כך שהוראות התשלום נערכו תוך תיאום מוקדם עם המשיבה ועל דעתה, ובכך אף תומכים התצהירים שהוגשו מטעם המשיבה. יתר על כן, התחייבותה העצמאית והישירה של המערערת כלפי המשיבה מתבטאת גם בכך שבנוסחן של הוראות התשלום אין כל אזכור לעסקת היסוד או לכרמים בעמק, הרי היא הממחה. כמו כן, מקובלת עליי מסקנתו של בית

.4 המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין המשיבה עמדה בנטל הראיה המוטל עליה והוכיחה את קיומו של חוב המערערת לכרמים בעמק, בו אף הכירה המערערת במסגרת טענותיה השונות. .30 משנקבע כי הוראות התשלום מהוות ראיה לכך שנעשתה במקרה דנן המחאת זכות וכי הן מגלמות חבות עצמאית של המערערת כלפי המשיבה, עלינו לפנות כעת לבחינת טענתה של המערערת הנוגעת להוראות התשלום שהוחזרו אליה.לטענת המערערת, גם אם הוראות אלה הושבו לה תוך מעשה מרמה על ידי צד ג', עצם החזרתן של הוראות התשלום פוטרת אותה מן החבות לפיהן. לדידי, דין טענה זו להידחות מהטעמים הבאים. ראשית, כפי שצויין לעיל הוראות התשלום במקרה דנן אינן שטר כמובנו בפקודת השטרות. הוראת תשלום עשויה להיות מסווגת כשטר, אם מתמלאים לגביה
התנאים המנויים בסעיף 3)א( לפקודה. לפי סעיף זה שטר חליפין הינו "פקודה ללא תנאי", שכן קיומם של תנאים אינו מתיישב עם מטרת הסיחור אשר נועדה לאפשר רכישה מהירה של מסמכים מסוג זה באפיקי המסחר. במקרה שלפנינו, חרף הדמיון הצורני בין הוראות התשלום לבין שיקים, מנויים בהוראות התשלום מספר תנאים ועל 140, כן לא ניתן לראות בהן כשטר ]ראו: שלום לרנר דיני שטרות 32 -209 , 136 -206 מהדורה שנייה, 2007 . אבחנה זו חשובה לעניינו שכן אחת מתכונותיו העיקריות של מסמך סחיר היא העבירות, לפיה הבעלות בזכות עוברת על ידי מסירת המסמך לנעבר, או על ידי מסירה וחתימת הסב, ללא צורך בפעולה נוספת. מנגד, המחאת זכות חוזית אינה מותנית בהעברת מסמך כלשהו לנמחה, אפילו אם הזכות שהומחתה הועלתה על הכתב.

כלומר, החזקה פיסית במסמך כלשהו אינה תנאי לביצועה של המחאת זכות, בעוד שכאשר מדובר בשטר האוחז בו הינו בדרך כלל הזכאי על פיו ראו: לרנר, המחאת חיובים בעמ' 93-92. נוכח האמור לעיל, הרי שאין המערערת יכולה לטעון כי עקב אחיזתה בחלק מהוראות התשלום פקעה התחייבותה בגינן כלפי המשיבה. שנית, הסכם המחאה הוא הסכם שנכרת בין הממחה לבין הנמחה כאמור לעיל. הם הצדדים להסכם וביניהם מתקיים היסוד ההסכמי של המחאת זכות. לטענת המערערת, בהשבת הוראות התשלום לרשותה בוטל למעשה הסכם ההמחאה. אמנם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בעבר אכן הושבו הוראות תשלום למערערת, אולם כך נעשה אך ורק כאשר נמסרו בתמורה למשיבה שיקים של כרמים בעמק ואין בחומר הראיות כל אינדיקציה למקרה בו הסתפקה המשיבה בקבלת התחייבות אחרת מסוג כלשהו, זולת שיקים. למעשה, גם אם אניח לשם הדיון כי היה בין הצדדים נוהג של

.5 השבת הוראות תשלום למערערת תמורת שיקים של הממחה, הרי שנוהג זה כלל לא התקיים במקרה דנן, והמערערת כשלה בהוכחת טענתה כי משהוחזרו אליה הוראות התשלום בטלה חבותה לפיהן כלפי המשיבה משלא הציגה כל ראיה לכך שהסכם ההמחאה שנכרת כאמור בין המשיבה לבין כרמים בעמק בוטל. כך למשל, המערערת לא הוכיחה, ואף לא טענה במישרין, כי כרמים בעמק המציאה לה הודעת הפטר מהמשיבה. שלישית, מחוות דעת המומחה עולה כי קיימת סבירות גבוהה ביותר כי המכתב זויף, ואף העדויות מטעם המשיבה תומכות בטענתה כי הוראות התשלום שוחררו מן הבנק במעשה מרמה. לעניין זה יצויין כי המערערת בחרה שלא להגיש חוות דעת נגדית וחוות דעת המומחה לא נסתרה. סבורני, כי אף אם נפלה המערערת קורבן למעשה מרמה וסברה עקב מצג שווא שהתבסס עליו כי הוראות התשלום הושבו לה כדין כתוצאה מביטולו של הסכם ההמחאה, הרי שהסתמכותה על מצג שגוי זה אינה פוטרת אותה מחבותה העצמאית על פי הוראות התשלום. כמו כן, המערערת טוענת, כפי שאף טענה בבית המשפט המחוזי, כי משהושבו אליה הוראות התשלום, היא שילמה את
החוב לכרמים בעמק. עם זאת, המערערת לא הציגה כל ראיה להוכחת טענה זו ואף בחרה שלא להעיד מי מבין עובדיה או לזמן עדים מטעמה של כרמים בעמק על מנת שיעידו על כך. במסגרת הערעור ביקשה המערערת כאמור להציג ראיות לתמיכה בטענת פירעון החוב לכרמים בעמק, אולם כפי שציינתי לעיל גם לו היה נעתר בית
משפט זה לבקשתה, לא היה בכך כדי להועיל למערערת. זאת, מהטעם שבמסגרת המחאת הזכות הועברה הבעלות בה לידי המשיבה )הנמחה(, ומערכת היחסים בין כרמים בעמק )הממחה( לבין המערערת )החייב( אינה רלוונטיות, כך שהממחה אינו יכול עוד להפטיר את החייב מן החיוב. יתרה מכך, אם יפרע החייב את חובו לממחה
לאחר שנודע לו על ההמחאה, יהיה עליו לפרוע את החוב בשנית לנמחה ]ראו: עניין311 . במקרה דנן, טענותיה ,89 , ערן טורס בעמ' 129 ; לרנר, המחאת חיובים בעמ' 52 של המערערת על כפל תשלום היו יכולות להתברר במסגרת הודעות צד ג' כלפי הבנק בגין חלקו בהוצאתן של הוראות התשלום על בסיס המכתב המזויף, כלפי מנהלי כרמים בעמק אם היה ביכולתה להוכיח כי אלו היו מעורבים בקנוניית המרמה הנטענת, או כלפי מי שלטענת המשיבה ביצע את מעשה המרמה. אולם, המערערת בחרה משיקולים השמורים עמה למחוק את הודעות צד ג' ואין לה אלא להלין על עצמה.

.31 לסיום טוענת המערערת כי סכום הוצאות המשפט בו חויבה הינו בלתי סביר בהתחשב בנסיבות המקרה ובאופן התנהלות התיק בבית המשפט המחוזי. הגם שסכום הוצאות המשפט שנפסק לטובת המשיבה אינו נמוך, נראה כי הוא אינו חורג מגדר

.6 הסביר. הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול הדעת לעניין פסיקת הוצאות וכי ערעור על רכיב זה יתקבל רק במקרים חריגים בהם נפל פגם או פסול בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית או כאשר נפלה טעות משפטית בפסיקת ההוצאות ]ראו: ע"א )2005( 395 ,391) 9535/04 סיעת "ביאליק 01 " נ' סיעת "יש עתיד לביאליק",פ"ד ס) 1 1995 איני סבור כי המקרה ( 247 ,233 ) ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פ"ד מט) 2 שלפנינו נופל לגדר מקרים חריגים אלו או כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בפסיקת הוצאות המשפט.

.32 נוכח כל האמור לעיל אמליץ לחבריי לדחות את הערעור שלפנינו ולהורות למערערת לשאת בהוצאות המשיבה בסך 50,000 ש"ח. משכך, עיכוב הביצוע החלקי של פסק הדין שהותר על כנו בהחלטתי מיום 26.4.2010 מבוטל.

ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין:

אני מסכים.
המשנה לנשיאה
השופט נ' הנדל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר המשנה לנשיאה

ניתן היום, כ"ג בשבט תשע"ב ) 16.2.2012