לא עוד הסכמים על גב המיעוטים

 

בעוד ישראל מנהלת שיחות עם הנשיא הזמני של סוריה, גולאני, כדי להחיות את הסכם ההפרדה שנחתם ב־1974, מוביל השגריר האמריקאי טום בארק קו מסוכן. במקום להציב את זכויות האדם במרכז, הוא מתמקד בגבולות ובמנגנוני פיקוח צבאיים. התוצאה: הדרוזים בדרום סוריה, הנוצרים והכורדים נותרים חסרי הגנה וחשופים לאיומים מתמשכים.

 

הדרוזים בסווידא סובלים מסגר חונק. אין להם מזון בסיסי, אין דלק, אין תרופות, ובתי חולים קורסים. מעשי טבח כבר התרחשו נגדם, ומקומות תפילה נפגעו. גם הנוצרים נתונים ללחצים כבדים, והכורדים בצפון סוריה סובלים מהתקפות חוזרות. למרות זאת, בארק והממשל האמריקאי אינם מתנים את ההסכם בהגנה על המיעוטים.

 

ביקורת על בארק והממשל האמריקאי

בארק מעדיף יציבות מדומה על פני ערכים מוסריים. הממשל האמריקאי, שאינו מנחה אותו להציב את הסוגיה בראש סדר היום, נותן בפועל לגיטימציה להסכם חד־צדדי. אם ייחתם במתכונתו הנוכחית, ההסכם ייחשב כהסכם שנבנה על גבם של הדרוזים, הנוצרים והכורדים.

 

הדרישה הישראלית – תנאים להסכם

ישראל אינה יכולה להישאר אדישה. עליה להבהיר:

• פרוזדור הומניטרי מאובטח לסווידא ולמרחבי המיעוטים, כדי לשבור את הסגר.
• פיקוח בינלאומי של או״ם ו־UNDOF גם במרחבים דרוזיים, נוצריים וכורדיים.
• נספח הגנת מיעוטים: סעיף מחייב שיאסור טבח נוסף ויבטיח שמירה על מקומות תפילה.
• שיתוף נציגי המיעוטים במנגנוני הפיקוח, כדי שקולם לא יושתק.

 

הדרישה מגולאני

גולאני חייב להפסיק לדבר בשתי שפות. עליו להתנער בפומבי מהפאנטים שטובחים במיעוטים ומחריבים מקומות קדושים. עליו להתחייב בכתב כחלק מההסכם כי המשטר יגן על המיעוטים. בנוסף, עליו לנאום בעצרת רשמית – באו״ם או בפרלמנט – ולהצהיר חד־משמעית: אין פגיעה במיעוטים, אין כפייה דתית, אין פגיעה במקומות קדושים.

 

ואם לא – אוטונומיות מוגנות

אם דרישות אלה לא יתממשו, ישראל חייבת לדרוש יחד עם הקהילה הבינלאומית הקמת אוטונומיות אזוריות לכל מיעוט ומיעוט:

• אוטונומיה דרוזית בדרום סוריה עם הסדר ביטחוני ייחודי.
• אוטונומיה נוצרית במרכזים בהם הם מרוכזים, עם חופש פולחן מובטח.
• אוטונומיה כורדית בצפון סוריה, עם כוח הגנה מקומי מוכר ומפוקח בינלאומית.

בכל אזור יופעל מנגנון ביטחוני מפוקח שיבטיח כי הקהילות יישארו מוגנות ולא יופקרו.

 

“אין הסכם בלי הגנת המיעוטים – ואם לא, ישראל תדרוש אוטונומיות מוגנות לכל מיעוט ומיעוט.”

 

מסקנה

העולם חייב להבין: יציבות מדינית לא תושג אם הדרוזים, הנוצרים והכורדים יוותרו מופקרים. אם גולאני לא יתחייב בפומבי להפסיק את הרדיפה, ואם בארק והממשל האמריקאי ימשיכו להתעלם – ההסכם לא ייחתם. האלטרנטיבה ברורה: אוטונומיות מוגנות לכל מיעוט בסוריה.

זהו קו אדום שישראל חייבת להציב – בשם המוסר, בשם הביטחון ובשם עתיד המזרח התיכון.

 

 

הכותב: בהיג' מנסור, ראש מועצת עוספיה לשעבר, מילא תפקידים בשירות הציבורי, היה שגריר במדינות שונות, חבר המשלחת הישראלית באומות המאוחדות וראש המחלקה הבין-דתית במשרד החוץ.