מלכודת תוקידידס במזרח התיכון

מי שנשמע במבט ראשון כאזכור אקדמי מנומס של היסטוריון יווני מהמאה ה-5 לפני הספירה, התברר במהרה כאולטימטום האסטרטגי החריף ביותר של המאה ה-21.

זהו אינו שיעור פסיבי בהיסטוריה, אלא ניתוח פוליטי קר ומחושב שמסביר את מאבקי הכוח בין סין לארה"ב, ואת הדרך שבה הגלים של המאבק הזה מכים ישירות בחופי המזרח התיכון ובביטחונה הלאומי של מדינת ישראל.

 

השורשים ההיסטוריים: האמירה ששינתה את תורת הלחימה

כדי להבין את עומק האיום של שי ג'ינפינג, יש לחזור לשורשיה ההיסטוריים של האמירה. המונח נולד מתוך כתביו של תוקידידס, מצביא והיסטוריון אתונאי בן המאה ה-5 לפנה"ס, שנחשב לאבי הריאליזם הפוליטי. בספרו המונומנטלי "תולדות המלחמה הפלופונסית", תיעד תוקידידס את העימות המדמם שקרע את יוון העתיקה לגזרים.

 

תוקידידס הותיר לאנושות תובנה אלמותית שמהווה את בסיס המלכודת: "הייתה זו צמיחתה של אתונה, והפחד שהדבר עורר בספרטה, שהפכו את המלחמה לבלתי נמנעת".

 

באותה תקופה, ספרטה הייתה המעצמה השלטת, השמרנית והצבאית היציבה. אתונה הייתה המעצמה העולה – דמוקרטית, מסחרית, חדשנית ודינמית. הטרגדיה ההיסטורית, כפי שתיעד תוקידידס, הייתה שאף אחד מהצדדים לא באמת רצה במלחמה כוללת בתחילת הדרך. אולם, ככל שאתונה התעצמה, ספרטה פירשה כל צעד הגנתי או מסחרי שלה כאיום קיומי. הפחד ההדדי והחשדנות הובילו לשרשרת של טעויות, בריתות הגנה נוקשות וסכסוכי גבול קטנים, שדרדרו את שתי המעצמות למלחמה הרסנית בת 27 שנים, אשר החריבה את תור הזהב של יוון.

 

במאה ה-21, מדען המדינה האמריקאי גרהאם אליסון זיקק את האמירה ההיסטורית הזו לכדי מונח מודרני ביחסים בינלאומיים. אליסון בחן 16 מקרים היסטוריים ב-500 השנים האחרונות שבהם מעצמה עולה קראה תיגר על מעצמה קיימת (כמו צמיחתה של גרמניה הקיסרית מול בריטניה ערב מלחמת העולם הראשונה). הממצאים היו מבהילים: 12 מתוך המקרים הסתיימו במלחמות עולם הרסניות, ורק 4 נפתרו בדרכי שלום ודיפלומטיה.

 

המהלך המתוחכם של שי ג'ינפינג: מדוע המונח נשלף מול טראמפ?

השימוש של שי ג'ינפינג בציטוט ההיסטורי הזה מול דונלד טראמפ לא היה פילוסופי, אלא מהלך פוליטי מחושב שנועד להשיג שלוש מטרות מיידיות:

אילוץ טראמפ "ליישר קו" במדיניותו הנוכחית: שי מכיר את הפסיכולוגיה של טראמפ כ"עושה דילים" (Dealmaker). הוא הציב בפניו את המראה ההיסטורית ובחר עבורו תפקיד: המשך במלחמת המכסים האגרסיבית והסיוע הצבאי המסיבי לטאיוואן (כמו עסקאות הנשק הגדולות), ותיזכר בהיסטוריה כמנהיג שגרר את העולם למלחמת עולם שלישית (כמו ספרטה קדימה); או שתתפשר איתי על "מודל יחסים חדש" ותיזכר כמי שמנע אותה.

יצירת לגיטימציה בינלאומית להסלמה צבאית: שי משתמש במלכודת כדי להסיר אחריות מסין מראש. המסר לעולם הוא: אם תפרוץ מלחמה, היא לא תנבע מתוקפנות סינית, אלא כתוצאה מ"חוק טבע היסטורי מבני" שנכפה על העולם בשל הפחד האמריקאי המוגזם מצמיחתנו.

הצבת אולטימטום בנושא טאיוואן: שי הבהיר כי חציית קווים אדומים בטאיוואן תהיה הטריגר שיפיל את המעצמות לתוך המלכודת, ובכך דרש מארה"ב לסגת ממדיניות העמימות האסטרטגית שלה.

 

זירת הלחימה המשנית: כיצד המלכודת מבעירה את המזרח התיכון?

מי שחושב שמדובר בסכסוך רחוק באוקיינוס השקט, טועה לחלוטין. במערכת הבינלאומית הנוכחית, המזרח התיכון הפך לזירת התשה מבנית במסגרת "מלכודת תוקידידס".

שחיקת המשאבים האמריקאית: ארה"ב מוצאת את עצמה מתוחה ומוגבלת משאבים. היא משקיעה מאגרי תחמושת עצומים, טילים מיירטים ומערכות הגנה מתקדמות (כמו THAAD ופטריוט) כדי להגן על בעלות בריתה באזור.

האינטרס הסיני בוואקום האזורי: ככל שארה"ב שוקעת ומכלה את משאביה הצבאיים והכלכליים במזרח התיכון, כך פוחתת יכולת ההרתעה האופרטיבית שלה מול סין בזירת הבית שלה בטאיוואן. לכן, לבייג'ינג יש אינטרס אסטרטגי מובהק שהמזרח התיכון יישאר זירה מדממת ומעסיקה עבור וושינגטון.

 

מאבק הגושים הגלובלי: המזרח התיכון מחולק כיום לשני גושים ברורים: ציר ארה"ב-ישראל-והמדינות הסוניות המבוסס על יציבות ונורמליזציה, מול ציר סין-רוסיה-איראן. סין הפכה למשענת הכלכלית והפוליטית של איראן (דרך רכש נפט מסיבי והטלת וטו באו"ם), כשהיא משתמשת ברפובליקה האסלאמית ככלי "פרוקסי" (שלוח) לאתגור ההגמוניה האמריקאית מבלי לירות כדור אחד בעצמה.

 

האם האיום כולל את ישראל? החזית המשולשת

ישראל אינה צופה מהצד במאבק המעצמות; היא נמצאת עמוק בתוך קווי האש של מלכודת תוקידידס, והאיום עליה מתבטא בשלוש חזיתות מעשיות ומדאיגות:

תום עידן האיזון הסיני ואימוץ ציר הרשע: במשך שנים ניהלה סין מדיניות מופרדת – בנתה נמלים ותשתיות בישראל, ובמקביל קנתה נפט מאיראן. המאבק המבני מול ארה"ב אילץ אותה לבחור צד באופן סופי. כיום, סין מתייצבת באופן בוטה נגד ישראל במוסדות הבינלאומיים, מגבה את הרטוריקה של חמאס ואיראן, ומגדירה את תוקפנות הציר האיראני כ"הגנה עצמית". ישראל נתפסת בבייג'ינג כלבנת בניין של ההגמוניה האמריקאית שיש להחליש כדי לפגוע בוושינגטון.

אמברגו כלכלי וטכנולוגי שקט: כחלק מהלוחמה הכלכלית הגלובלית, חברות ספנות ממשלתיות סיניות צמצמו או הפסיקו עגינה בנמלי ישראל בשל החלטות פוליטיות. במקביל, בייג'ינג מפעילה "אמברגו סמוי" על ייצוא של רכיבים אלקטרוניים, חומרי גלם וטכנולוגיות דו-שימושיות (אזרחיות וצבאיות) לחברות ישראליות, מה שפוחת ומקשה ישירות על תעשיית הייטק והביטחון המקומית.

 

תרחיש הבלהות: הפקרת הזירה המזרח-תיכונית

הסיכון האסטרטגי הגדול ביותר עבור ירושלים הוא נפילה מלאה של המעצמות לתוך המלכודת. אם יפרוץ עימות צבאי ישיר ופתאומי בטאיוואן, תשומת הלב, נושאות המטוסים, והסיוע הצבאי והכלכלי של ארה"ב יופנו באופן מיידי ומלא למזרח אסיה. במצב כזה, ישראל עלולה למצוא את עצמה לבדה מול מתקפה רב-זירתית של ציר הרשע האזורי, כאשר המשענת המעצמתית היחידה שלה עסוקה במלחמת קיום משלה בחצי השני של הגלובוס.

 

אמירתו ההיסטורית של שי ג'ינפינג לדונלד טראמפ אינה מוגבלת לגבולות סין ואמריקה, והיא רחוקה מלהיות תיאוריה אקדמית מיושנת. היא משמשת תמרור אזהרה גלובלי המבהיר כי כל החוטים הגיאופוליטיים בעולם הנוכחי קשורים זה בזה. הניסיון הסיני לאלץ את ארה"ב ליישר קו במדיניותה, משפיע ישירות על עוצמת התמיכה האמריקאית בישראל, על התעצמותה של איראן, ועל הסיכוי לפריצתה של מלחמת מעצמות כוללת – שאת מחירה הכבד ביותר עלול לשלם דווקא המזרח התיכון.