ציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים
בכנס ויצו לקראת יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים הוצגו ממצאי סקר: 81% מהציבור סבורים שאלימות במשפחה אינה עניין פרטי ו-87% מצהירים שיפעלו אם יחשדו שאישה בסביבתם חווה אלימות.
רבקה נוימן, מרסל אסולין, טיבי רבינוביץ', אניטה פרידמן, צילום ויצו
כנס ויצו לציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים: מחצית מהישראלים מעריכים שהאלימות במשפחה התגברה מאז 7 באוקטובר.
מנכ"לית ויצו העולמית, מרסל אסולין: "אלימות נגד נשים היא מגפה, וכמו בכל מגפה, גם כאן נדרשת התגייסות לאומית, עם מדיניות ממשלתית ברורה, יעדים ותקציבים".
בכנס הוצג גם מחקר של אוניברסיטת בר אילן על תוכנית "צומחות יחד" של ויצו לנשים שיצאו ממעגל האלימות וילדיהן: 93% מהמשתתפות ימליצו לנשים במצב דומה להצטרף לתוכנית, וכ-90% דיווחו על ביטחון גבוה יותר בהתמודדות.
לקראת יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, שיצוין ב-25 בנובמבר, קיימה (שלישי, 10 בנובמבר) ויצו כנס מקצועי שעסק בהתפתחויות בשדה המניעה, ההגנה והשיקום של נשים נפגעות אלימות וילדיהן. הכנס התקיים במסגרת קמפיין חודש המאבק של ויצו, תחת המסר "תעמדו בצד שלה", הקורא לציבור לא לעמוד מנגד ולפעול לסיוע לנשים המתמודדות עם אלימות.
הכנס נפתח על רקע נתונים קשים של 20 נשים שנרצחו מתחילת השנה. במרכזו עמדו השינויים שחלו בשנים האחרונות בתפיסת המאבק באלימות במשפחה, השפעות המלחמה על מערכות יחסים ומשפחות, תפקידם של מקומות העבודה בזיהוי מצוקה, עתיד ההגנה על נשים והצורך בליווי ארוך טווח של נשים וילדיהן לאחר היציאה ממעגל האלימות.
בכנס הוצגו ממצאי סקר שערך מכון רושניק עבור ויצו, ולפיהם מחצית מהציבור הישראלי (50%) מעריכים כי מאז 7 באוקטובר התרבו מקרי האלימות במשפחה. 81% סבורים שאלימות במשפחה אינה עניין פרטי שעל הסביבה להימנע מלהתערב בו. 87% מהנשאלים מצהירים כי יפעלו אם יחשדו שאישה בסביבתם חווה אלימות מצד בן זוגה, ושיעור זה עולה ל-91% כאשר מדובר בידיעה ודאית. עוד עולה מהסקר כי 32% מהציבור בחרו בתוכנית לאומית למיגור האלימות נגד נשים כאחד המהלכים החשובים ביותר לקידום מוגנות נשים, ו-29% ציינו תוכניות למניעת אלימות בזוגיות בקרב בני נוער וצעירים.
אניטה פרידמן, יו"ר ויצו העולמית, אמרה: "קשת האלימות היא רחבה, ולא מסתכמת רק במקרי הקיצון שמגיעים לתקשורת. גם כשהיא לא מגיעה באריזה המוכרת של אלימות פיזית, אלא בצורות 'מתונות' יותר - מטרתה להפחיד, לדכא, להשפיל, ולשעבד אשה לרצונו של מישהו, רק בשל כוחו הפיזי העדיף. לאלימות כלפי נשים, על כל צורותיה - אין מקום בחברה האנושית!
אותה אשה שעומדת לבדה מול מפלצת האלימות, היא בתו, אחותו או אמו של מישהו. היא נפש רגישה, בגוף בשר ודם, ואין אדם בריא בנפשו שיוכל לקבל את העובדה שהיא מותקפת בתוך ביתה. הצדק האנושי הבסיסי מחייב: אין לאף אחד את הפריבילגיה 'לשבת על הגדר', להיות 'ראש קטן', להגיד 'זו לא בעיה שלי'... כולם-כולם חייבים לקחת צד. הצד שלה! וזאת גם כותרת הארוע של היום. לקחת צד, את הצד הנכון, ולעמוד באומץ ובנחישות מול פני האלימות".
אל"מ (מיל') מרסל אסולין, מנכ"לית ויצו העולמית, אמרה בכנס: "ממצאי הסקר מעידים שהציבור הישראלי מבין שאלימות במשפחה אינה עניין פרטי, ושגם לו יש תפקיד משמעותי במאבק. אבל בין הנכונות להתערב לבין היכולת לזהות מצוקה ולסייע נכון יש עוד דרך. שלוש שנים של מלחמה ממושכת הביאו להסלמה במצב האלימות כלפי נשים. ביום השבעת הכנסת, חשוב לי לחדד כי המאבק באלימות נגד נשים אינו יכול להישען רק על ערנות הציבור או על פעילותם של ארגוני החברה האזרחית. אלימות נגד נשים היא מגפה, וכמו בכל מגפה, גם כאן נדרשת התגייסות לאומית, עם מדיניות ממשלתית ברורה, יעדים ותקציבים. ביטחונן של מאות אלפי נשים וילדים חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות, בכל יום בשנה, ולא רק אחרי הרצח הבא".
ממניעה הממוקדת בנשים לאחריות חברתית רחבה, יסמין רובין קופר, מנהלת יוזמת "קווים אדומים" מבית שיתופים, הציגה את השינוי שחל בשנים האחרונות בתפיסת המאבק באלימות בזוגיות. לדבריה, לצד ההכרה הגוברת באלימות שאינה פיזית, ובה דפוסים של שליטה, דיכוי ואלימות כלכלית ורגשית, מתרחבת גם ההבנה שלסביבה הקרובה תפקיד מכריע במניעה.
"השינוי המשמעותי ביותר הוא המעבר מתפיסה שלפיה האלימות היא עניין פרטי של בני הזוג, להבנה שמדובר באחריות חברתית רחבה. לכן הסביבה היא גורם חיוני במניעה. אנחנו צריכים להפסיק לפנות רק לאישה ולקרוא לה לזהות את האלימות ולצאת ממנה, ולהתחיל לפנות גם למשפחה, לחברים, לשכנים, לעמיתים לעבודה ולגברים כשותפים מרכזיים לפתרון".
מקום העבודה כמרחב לזיהוי ולמניעת אלימות, ד"ר שלומית קמינקא, מייסדת ומנכ"לית עמותת משאבי אנוש ישראל, הציגה את שיתוף הפעולה עם ויצו להכשרת ממונות וממונים בארגונים לזיהוי עובדים ועובדות המתמודדים עם אלימות במשפחה ולהפנייתם לגורמי סיוע. לדבריה, עד כה הוכשרו כ-370 ממונות וממונים במסגרת 12 מחזורי הכשרה, לצד הדרכות פנים-ארגוניות.
"נשים שחוות אלימות מגיעות בכל בוקר לעבודה. לעיתים דווקא במקום העבודה אפשר לזהות שינויים בהתנהגות, מצוקה או סימנים שלא נראים במקומות אחרים. לכן לאנשי משאבי האנוש יש תפקיד משמעותי בזיהוי מוקדם ובהושטת יד. המטרה אינה להפוך אותם למטפלים, אלא להכשיר אותם לזהות, לשאול, להקשיב ולהפנות לגורמי המקצוע המתאימים".
המלחמה שינתה את צורכי המשפחות ואת תפיסת המניעה, עו"ס טלי וייסמן-גנץ, מנהלת תחום המניעה באגף לקידום מעמד האישה בויצו, הציגה את השינויים שחלו בתוכניות המניעה בעקבות המלחמה, ובהם הרחבת המענים לגברים, להורים ולילדים. בין המענים שהוצגו: קו הסיוע לגברים בצל המלחמה, תוכנית "אב נולד" לחיזוק האבהות והזוגיות בתקופות של שינוי ומשבר, ותוכניות נוספות לחיזוק הקשר בין הורים לילדים ולבניית חוסן משפחתי.
"מציאות המלחמה הביאה לפתחנו מצוקות חדשות ומשפחות שלא פגשנו בעבר במערכות הסיוע. הבנו שעלינו להרחיב את נקודת המבט, לעסוק לא רק באישה או בגבר בנפרד, אלא במערכת המשפחתית כולה. המלחמה לא מסתיימת כשהאזעקה נפסקת. היא ממשיכה להתקיים בתוך הבית, ביחסים בין בני הזוג ובקשר בין הורים לילדיהם. המטרה היא לאפשר לילדים להרגיש מובנים ובטוחים, ולסייע להורים להיות עבורם עוגן של יציבות, ביטחון ותמיכה".
עתיד ההגנה על נשים: בין בינה מלאכותית לאחריות אנושית, במושב שעסק בעתיד ההגנה על נשים נפגעות אלימות, שוחחה עו"ס מיכל אוריון שגיא, מנהלת תחום שירותי החירום, הטיפול והשיקום באגף לקידום מעמד האישה בויצו, עם עדי יופה, טרנדולוגית ומומחית לעתידנות עסקית, על השפעת הטכנולוגיה והבינה המלאכותית על מערכות הסיוע בעשור הקרוב.
יופה הצביעה על הפוטנציאל של טכנולוגיות מתקדמות לזהות סימני מצוקה וסיכון, לצד הסכנות הכרוכות בהסתמכות יתר על מערכות אוטומטיות ובשחיקת האמון במידע ובמוסדות.
"הטכנולוגיה הולכת ומפתחת יכולות להכיר אותנו, לזהות שינויים בהתנהגות ובמצב הרגשי, ובמקרים מסוימים אף להתריע על מצוקה. בעתיד היא עשויה לסייע בזיהוי מוקדם של מצבי סיכון ובהפניית אנשים לעזרה. אסור שנגיע למצב שבו מצפים מאישה לזהות בעצמה את הסכנה באמצעות הטכנולוגיה ולדאוג לביטחונה, במקום שהחברה והמדינה יישאו באחריות להגנתה. לכן גם בעידן של טכנולוגיות מתקדמות, הקשר האנושי, האמון והקהילה יישארו מרכיבים חיוניים בהגנה על נשים".
מחקר אוניברסיטת בר אילן בשיתוף ויצו: 93% מהנשים ימליצו על תוכנית "צומחות יחד", אחד המושבים המרכזיים בכנס הוקדש לתוכנית "צומחות יחד" של ויצו, המלווה נשים וילדיהן לאחר היציאה ממעגל האלימות. התוכנית משלבת קהילה תומכת, ליווי רגשי וחברתי, פעילות ייעודית לילדים וסיוע בתעסוקה ובבניית עצמאות כלכלית. בתוכנית פועלות 12 קהילות של ויצו ברחבי הארץ, עבור כ-200 נשים וכ-300 מילדיהן.
פרופ' ענת בן פורת, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, הציגה ממצאי מחקר הערכה שנערך בשיתוף ויצו ובחן את תרומתה של התוכנית להתמודדות הנשים עם השלכות האלימות ולבניית חיים עצמאיים ובטוחים. ממצאיו ממחישים את מורכבות החיים לאחר הפרידה מבן זוג אלים: האלימות אינה מסתיימת בהכרח עם הפרידה, ונשים ממשיכות להתמודד עם אלימות כלכלית, נפשית ומשפטית, לצד קשיים תעסוקתיים, בדידות ואתגרי הורות. לצד הקשיים, המחקר מצביע על תרומתה הנתפסת של הקהילה לתהליך השיקום 93% מהמשתתפות ציינו כי ימליצו לחברה המתמודדת עם בעיה דומה להשתתף בתוכנית, כ-90% דיווחו על ביטחון גבוה יותר בהתמודדות, ויותר מ-80% דיווחו על תקווה לעתיד. גם בתחום ההורות נמצאו עדויות לשינוי חיובי75% מהאימהות דיווחו שילדיהן מסוגלים יותר לבטא רגשות ולהתמודד עם קשיים.
פרופ' ענת בן פורת, ציינה כי יש אשליה שכאשר אישה נפרדת מבן זוג אלים, האלימות מסתיימת והיא יוצאת לדרך חדשה. בפועל, דווקא לאחר הפרידה מתחיל לעיתים אחד השלבים המורכבים ביותר. האלימות לא בהכרח נפסקת, ולעיתים אף מסלימה. נשים מתמודדות עם ירידה בהכנסה, בדידות, קשיים הוריים, הליכים משפטיים ובירוקרטיים וצורך לבנות מחדש את חייהן. דווקא בשלב הזה קיים פער משמעותי במערך השירותים, שממוקד פעמים רבות בהגעה לרגע הפרידה ולא בחיים שאחריו.
המחקר ממחיש את חשיבותה של הקהילה כמרחב תומך ומרפא. נשים המשתתפות בתוכנית מתארות תחושת שייכות, התחזקות הביטחון העצמי, חזרה של תחושת השליטה בחייהן ותקווה לעתיד. הקהילה מאפשרת להן לצאת מהבידוד, לבנות קשרים חברתיים ולהתחבר למשאבים שיסייעו להן ולילדיהן. דווקא בתקופת המלחמה, כאשר הטראומה האישית פוגשת טראומה קולקטיבית, שמירה על רציפות הקשר, התמיכה והליווי היא חיונית במיוחד".
"צומחות יחד": לא רק יציאה מאלימות, אלא בניית חיים חדשים, במושב השתתפו גם שלוש נשים מקהילות "צומחות יחד" של ויצו, ששיתפו בסיפוריהן האישיים ובתהליך השיקום שלהן ושל ילדיהן.
אחת המשתתפות, שהצטרפה לקהילה לפני כשנה וחצי, סיפרה כי הגיעה לתוכנית כשהיא מתמודדת עם בדידות, טראומה וחוסר ביטחון. מאז השלימה מספר קורסים, החלה בליווי תעסוקתי וכיום היא פועלת להקמת עסק בתחום העיצוב הגרפי.
"כשיוצאים ממעגל האלימות, אנשים חושבים שהכול מאחורייך, אבל זה לא עובד ככה. אחד הדברים הקשים ביותר הוא הבדידות והצורך לבנות את עצמך מחדש. בקהילה מצאתי נשים שעברו חוויות דומות לשלי, נשים שאני יכולה לדבר איתן בלי להסביר יותר מדי, להתייעץ, לבכות וגם לשתף בהצלחות. היום אני הרבה יותר מאמינה בעצמי וביכולות שלי, מרשה לעצמי לחלום ולהציב מטרות. אני גם רוצה להיות שם בשביל נשים אחרות, כי אני יודעת כמה משמעותי שיש מישהי שמאמינה בך דווקא כשאת מתקשה להאמין בעצמך".
משתתפת נוספת התייחסה לחשיבות הפעילות המשותפת לאימהות ולילדים: "הילדים שלנו עוברים את התהליך יחד איתנו. הם זקוקים למרחב משלהם, למקום שבו יוכלו להיות ילדים, לשחק, ליצור ולהרגיש בטוחים. כשנותנים מענה גם לאם וגם לילדים, השיקום משמעותי הרבה יותר. זו לא רק אישה שעוברת תהליך שיקום, אלא משפחה שלמה שצומחת".
קהילה כמרחב מרפא: משייכות לתחושת משמעות, ד"ר שמעון אזולאי, פילוסוף, איש חינוך וחוקר קהילות ומשמעות , עסק בהרצאתו בחשיבותה של קהילה המאפשרת לאדם לא רק להשתייך, אלא גם לחוות משמעות ולהשפיע על חייו.
"לא כל קבוצה היא קהילה, ולא כל קהילה היא קהילת משמעות. קהילה משמעותית היא מקום שנותן לאדם הזדמנות אמיתית להיות בעל ערך, להשפיע ולחוות את עצמו כמי שמסוגל ליצור שינוי. תהליך השיקום מחייב מעבר מתחושת חוסר אונים לתחושה של מסוגלות ומשמעות. לכן לקהילה יש תפקיד עמוק הרבה מעבר למפגש חברתי: היא יכולה להיות המקום שבו אדם מתחיל להאמין מחדש ביכולתו לבנות את חייו ולהיות משמעותי עבור אחרים".
הכנס נחתם בהצגת היחיד של אורי סעדה, "אני מכיר רק אחד שמתנהג ככה", העוסקת בהעברה בין-דורית של אלימות וזכתה בפרס בחירת הקהל בפסטיבל התיאטרונטו 2025.
הכנס התקיים במסגרת פעילות ויצו בחודש המאבק באלימות נגד נשים, תחת המסר"תעמדו בצד שלה" הקורא לבני משפחה, חברים, שכנים ועמיתים לעבודה לזהות סימני אזהרה, לא לעמוד מנגד ולסייע לנשים המתמודדות עם אלימות באמצעות הפניה לגורמי מקצוע.













