"טורקיה לשמר ערוצי תקשורת עם ישראל"

הדו"ח, שהוכן על ידי האקדמיה הלאומית למודיעין ופורסם ב-20 במאי 2026, מנתח את הסכסוך שהחל ב-28 בפברואר 2026, ואת השלכותיו על לוחמה מודרנית, שינויים באיזונים האזוריים וסדרי העדיפויות האסטרטגיים ארוכי הטווח של טורקיה.

 

המלצותיו העיקריות כוללות הגנה אווירית וטילים חזקה יותר, הגנה על תשתיות קריטיות, ביטחון משופר לבכירים והמשך דיאלוג עם ישראל על רקע מתחים גיאופוליטיים גוברים.

 

המסמך מציג את המלחמה כראיה לכך שסכסוכים עתידיים יוגדרו לא רק על ידי חומרה צבאית אלא גם על ידי כושר ייצור, רשתות נתונים, בינה מלאכותית, חוסן תשתיות ויכולתן של מדינות לקיים פעולות תחת לחץ ממושך.

 

בין מסקנותיו המרכזיות נכללת העובדה שטורקיה צריכה לחזק את הייצור הביטחוני-תעשייתי בר-קיימא, להרחיב את ארכיטקטורת ההגנה האווירית וההגנה מפני טילים שלה, לחזק את אבטחת התשתיות האסטרטגיות, לשפר את החוסן מפני לוחמת מידע ולהגביר את המוכנות החברתית לתנאי משבר.

 

הדו"ח טוען כי סכסוכים אחרונים הדגימו את הפגיעות של מבנים צבאיים מרכזיים ומתקנים קבועים. הוא ממליץ על דגש רב יותר על מערכות פיקוד ובקרה מבוזרות, רשתות יתירות ומבנים מבצעיים גמישים המסוגלים לתפקד גם כאשר חלקים מהמערכת פגועים או ממוקדים.

 

נושא מרכזי העובר במסמך הוא אופייה המשתנה של ההרתעה הצבאית. הדו"ח קובע כי סכסוכים מודרניים מכוונים יותר ויותר לא רק לכוחות צבאיים אלא גם לתשתיות המאפשרות פעולות צבאיות. מתקני אנרגיה, רשתות תקשורת, מרכזי לוגיסטיקה, מערכות מכ"ם ומרכזי נתונים צצו כיעדים עיקריים במהלך המלחמה, על פי המחקר.

 

עבור טורקיה, משמעות הדבר היא שתכנון הגנה אינו יכול עוד להתמקד אך ורק בנכסים צבאיים קונבנציונליים. הדו"ח קורא לגישה ביטחונית מקיפה המשלבת ממדים צבאיים, סייבר, אלקטרוניים, מודיעיניים ופסיכולוגיים.

 

אחד הסעיפים הבולטים ביותר עוסק בביטחון של אנשים בתפקידי סמכות. הדו"ח קובע כי לוחמה מודרנית התפתחה למערכת שנועדה לא רק להשמיד נכסים פיזיים אלא גם לשבש את יכולת קבלת ההחלטות. הדו"ח מציין כי קציני צבא בכירים, מנהיגים פוליטיים, מומחים טכניים וביורוקרטים היו מטרות ישירות במהלך הסכסוך, בעוד שהתקדמות בבינה מלאכותית, מודיעין קוד פתוח וטכנולוגיות מעקב הגבירה את הנראות והפגיעות של אנשי מפתח.

 

כתוצאה מכך, האקדמיה טוענת כי יש להעריך מחדש את נושא הביטחון האישי בסביבת המלחמה החדשה.
הדו"ח קובע כי לא ניתן עוד להתייחס לביטחון אישי כעניין של הגנה פיזית בלבד. במקום זאת, הוא ממליץ לשלב אבטחת מידע, אבטחת תקשורת, ניהול תנועה, בקרות נראות דיגיטליות ואמצעי מודיעין נגדי במסגרת מאוחדת.

 

הדו"ח מזהיר כי טכנולוגיות זיהוי פנים, מערכות מעקב מיקום, כלי מיקוד בסיוע בינה מלאכותית והזמינות הגוברת של נתונים נגישים לציבור מוחקות את ההבחנה המסורתית בין אבטחה פיזית לדיגיטלית.

 

המסמך מדגיש גם את הצורך להגן על המשכיות תפקודי המדינה במהלך משברים. מערכות מבוזרות, יכולות גיבוי ומודלי פעולה חלופיים מתוארים כחיוניים לשמירה על יעילות מבצעית אם מבני פיקוד או מתקנים קריטיים מותקפים.

 

הערכת הדו"ח את ישראל היא בין הסעיפים הנבחנים ביותר בו. הוא טוען כי התנהגותה הצבאית והפוליטית של ישראל לאחר המלחמה עלולה ליצור אזורי תחרות חדשים עם טורקיה, במיוחד בסוריה, במזרח הים התיכון ובהסדרי ביטחון אזוריים רחבים יותר. הוא מציע כי ישראל עשויה לשאוף להרחיב את טביעת הרגל המבצעית שלה בסוריה ובלבנון תוך המשך מאמצים לעצב את הדינמיקה הביטחונית האזורית לטובתה.

 

המחקר קובע כי השיח הפוליטי והצבאי בישראל מציג יותר ויותר את טורקיה כאתגר אסטרטגי. הוא מזהיר כי היחסים בין שתי המדינות עלולים להתאפיין בתחרות מבוקרת ותקופות של מתח מוגבר.

 

אך למרות חששות אלה, האקדמיה מייעצת במפורש מפני ניתוק התקשורת עם ישראל. במקום זאת, היא ממליצה על מה שהיא מתארת כאסטרטגיה רב-שכבתית המשלבת דיפלומטיה עם הרתעה.

 

במקום לאמץ גישה המנתקת ערוצי תקשורת עם ישראל, טורקיה צריכה לשמר בסיס רציונלי לדיאלוג, ובמקביל לשמור על ההרתעה הצבאית שלה ויכולת התיאום האזורית ברמה הגבוהה ביותר, נכתב בדו"ח.

 

המלצה זו בולטת כאחד ממרשמי המדיניות הברורים ביותר במסמך. היא מציעה כי אנקרה צריכה בו זמנית לשמר קשר דיפלומטי, לחזק את המוכנות הצבאית ולהעמיק את שיתוף הפעולה עם שותפים אזוריים.

 

הדו"ח מזהה גם איזון אזורי כיעד טורקי מרכזי. הוא טוען כי יכולותיה הצבאיות של טורקיה, בסיס התעשייה-ביטחונית, גמישותה הדיפלומטית והישג ידה האזורי מציבים אותה בעמדה שבה היא יכולה למלא תפקיד מייצב בסביבה ביטחונית המשתנה במהירות.

 

במקביל, הוא מזהיר כי כוח צבאי לבדו לא יספיק. המחקר מדגיש שוב ושוב את חשיבות כושר הייצור והקיימות. הוא מציג את מה שהוא מכנה גישת "עומק תלת-ממדית" לתכנון תעשיית הביטחון, המשלבת טכנולוגיה מתקדמת, יכולת ייצור בקנה מידה גדול ואבטחת אספקה לטווח ארוך.

 

הדו"ח טוען כי מלחמות אחרונות הוכיחו כי מלאי, כושר ייצור ושרשראות אספקה מאובטחות יכולים להיות חשובים לא פחות מתחכום טכנולוגי. הוא מציין כי סכסוכים ממושכים מפעילים לחץ יוצא דופן על ייצור תחמושת, מערכות לוגיסטיקה ותשתיות תעשייתיות.

 

המלצה נוספת מתמקדת בחיזוק מערכות הגנה אוויריות וטילים. הדו"ח מסכם כי אין מגן הגנה שאינו בלתי חדיר וטוען כי ארכיטקטורות ביטחון עתידיות חייבות לשלב יכולות התקפיות, כלי סייבר, מערכות לוחמה אלקטרונית וקבלת החלטות הנתמכות על ידי בינה מלאכותית.

 

הדו"ח קורא גם להגנה חזקה יותר על תשתיות אנרגיה, מערכות תקשורת ורשתות תחבורה, ומזהיר כי יריבים עתידיים עשויים לכוון לנכסים אלה בשלב מוקדם של כל סכסוך.

 

מעבר לסוגיות צבאיות, המסמך מקשר את הביטחון הלאומי לחוסן כלכלי ולפרויקטים של קישוריות. הוא טוען כי שיבושים במצרי הורמוז, בים סוף ובנתיבי אנרגיה אזוריים הגבירו את החשיבות האסטרטגית של מסדרונות סחר ותחבורה חלופיים.

 

הדו"ח מדגיש את מעמדה של טורקיה ביוזמות אזוריות אסטרטגיות כמו פרויקט כביש הפיתוח עיראק-טורקיה, המחבר את המפרץ הפרסי לאירופה והמסדרון הטרנס-כספי מזרח-מערב-תיכון, ומתאר אותם כנכסים אסטרטגיים שיכולים לחזק את תפקידה של המדינה ברשתות לוגיסטיקה, אנרגיה וסחר אזוריות.

 

המסקנה הכוללת היא שמלחמת ארה"ב-ישראל-איראן משקפת שינוי רחב יותר שבו גורמים צבאיים, כלכליים, טכנולוגיים וחברתיים שזורים זה בזה יותר ויותר. עבור טורקיה, המסקנה ברורה: הרחבת ייצור הביטחון, חיזוק ההגנה האווירית וההגנה מפני טילים, הגנה על תשתיות קריטיות ואנשי מפתח, בניית חוסן חברתי ושמירה על גמישות דיפלומטית תוך שמירה על ערוצים פתוחים עם ישראל.