רס"ן אנואר ח'נג'ר מג'וליס נכה צה"ל 100%

הלוחם שלא נכנע  סגירת מעגל של גבורה, רעות וניצחון הרוח בכפר ג'וליס, 36  שנה של מאבק על החיים, גבורה עילאית וניצחון הרוח: ביקור מרגש של ראש אכ"א בביתו של רס"ן אנואר ח'נג'ר מג'וליס.

 

רס"ן אנואר ח'נג'ר, מגיבורי השטח הנועזים של צה"ל. ראש אכ"א, אלוף דדו בר כליפא יחד עם קציני מערך הנפגעים של חטיבת גבעתי ויו"ר ארגון נכי צה"ל מחוז חיפה, אל"ם במיל' איתן מטמון שהיה מפקדו של אנואר לפני הפציעה הגיעו להצדיע למפקד שלא נכנע מעולם.

 

מפקד שמוביל תמיד מלפנים דרכו הצבאית תמיד התאפיינה בנחישות ללא פשרות ובבחירה להוביל מלפנים.

 

רס"ן אנואר ח'נג'ר התגייס בנובמבר 1980 ליחידת המיעוטים, וסיים כחניך מצטיין בבה"ד 1 על אף ששבר את ידו במהלך הקורס, כקצין צעיר בגדוד 299 לחם ופקד במלחמת לבנון הראשונה (1982) ונכח באסון צור הראשון.

 

בהמשך, כסגן מפקד סיירת 244, הוזעק ב-10 ביולי 1986 להיתקלות פנים-אל-פנים מול חוליית מחבלים סמוך לראש הנקרה. במהלך הקרב נפגע מקליע בראשו. למרות פציעת הראש הקשה סירב להתפנות, המשיך לנהל אש ממרחק של מטרים ספורים תחת מטר רימונים, והוביל לחיסול המחבלים.

 

באפריל 1988 קיבל את הפיקוד על סיירת 244. במהלך תרגיל בהר דב שהפך לאירוע אמת, נתקלו אבא ולוחמיו במחבלים שהסתערו לעברם. הכוח נאלץ לתפוס מחסה במערה, כשהמחבלים מכתרים אותם לאורך כל הלילה תחת אש כבדה. ברגעי השיא של המצור, חיזק אבא את רוח פקודיו ואמר להם: 'תתפללו שיעלה עלינו השחר'. עם אור ראשון הצליחו לשרוד את הקרב ולחלץ את הכוח. בעקבות הלחימה העיקשת וקור הרוח שהפגין, העניק לו אלוף פיקוד הצפון את הזכות להעניק ליחידה שם חדש - וכך בנה והפך אותה ל'פלס"ר שחר.

 

רס"ן אנואר ח'נג'ר הוביל את הלוחמים בפעילות מבצעית אינטנסיבית לאורך גבול הצפון וזכה להערכה עמוקה ממפקדי הגזרה. לאחר מכן המשיך לשירות משמעותי כסמג"ד בחטיבת גבעתי.

 

את הפציעה האנושה ששינתה את חייו וחיי משפחתיו ב-4 בדצמבר 1990 בהיותו בן 28 בלבד, רס"ן אנואר ח'נג'ר לא ספג בפעילות שגרתית, אלא מתוך תמצית ערך הרעות והאחריות של מפקד לחייליו: בצומת בית קמה הבחין ברכב של חייליו שהתהפך במהלך מסע כומתה. ללא היסוס עצר לסייע לפצועים, העניק טיפול ראשוני והזעיק אמבולנסים. בעודו ממתין לצד הדרך להגעת צוותי הרפואה, רכב חולף דרס ופגע בו בעוצמה אדירה והעיף אותו באוויר, האמבולנס שהוא הזעיק לקח אותו בסוף הרופאים בסורוקה לא נתנו לו סיכוי לחיות.

 

אך כנגד כל תחזית רפואית, בכוח הרצון של לוחם ובזכות טיפול מסור, עוטף ואוהב של אמא ושל המשפחה בבית, אבא איתנו כבר 36 שנה - נושם, חי ומלמד אותנו יום-יום מהו ניצחון הרוח.

 

מילותיו המרגשות של בנו ו' קצין בשירות הקבע במערך התקשוב והסייבר , מהנדס תוכנה ורש"צ DS, "עבורנו, אבא הוא לא רק אבא - הוא סמל חי ומופת למנהיגות קרבית, לרעות לוחמים ולרוח גבורה שאינה נכנעת לעולם.

 

הניצחון הגדול ביותר שלו הוא ההמשכיות: שלושה ילדים שהמשיכו בדרכו לתרומה ולמצוינות בנים קצינים ומהנדסים מובילים במערכות הביטחון ובהייטק, ובת שנולדה ימים ספורים לפני שנפצע, שהיא היום מורה לחינוך מיוחד ואמא מדהימה.

 

"הביקור היווה עבורנו סגירת מעגל מרגשת עד דמעות. לראות את שדרת הפיקוד של צה"ל עומדת לצד מיטתו ומצדיעה לו הוכיח לנו שוב: צה"ל לא שוכח את לוחמיו, והברית והרעות הצבאית חזקות מכל זמן שחולף. תודה מעומק הלב על החיבוק החם וההוקרה".