אובדנות בקרב ילדים סימני האזהרה שכל הורה חייב להכיר

אובדנות בגיל הילדות (עד גיל 12) היא תופעה נדירה, אבל היא בהחלט קיימת. בשנים האחרונות, בישראל ובעולם, אנחנו רואים יותר ויותר ילדים שחווים מחשבות על מוות, מנסים לפגוע בעצמם, ולעיתים, לצערנו, גם מסיימים את חייהם. המחשבה שילד יכול להגיע למצוקה כזו קשה לעיכול, אבל היא מציאות שמחייבת אותנו - כהורים, אנשי חינוך, אנשי מקצוע וכל מי שמקיף את הילד - להיות ערניים, להבין את הסימנים, ולדעת איך לפעול.

 

איך ייתכן שילד יחשוב על להתאבד?

למבוגרים קשה לעיתים לדמיין שילד, שנראה תמים וחסר דאגות, עלול לחשוב על סיום חייו. עם זאת, כבר בגיל בית הספר היסודי ילדים יכולים להבין שהמוות הוא סופי, ובמצבים של מצוקה קשה הם עלולים לראות בו דרך להפסיק את הכאב שהם חווים.

בגיל זה ילדים עדיין מתקשים לחשוב על ההשלכות לטווח ארוך, ולעיתים מגיבים למצוקה באופן מהיר וללא מחשבה מספקת. קשיים רגשיים, חוויות פוגעניות והיעדר תמיכה מהסביבה עלולים לגרום להם להרגיש חסרי אונים ולעורר מחשבות אובדניות.

חשוב להבין שלעיתים הילד אינו רוצה למות, אלא מחפש דרך להפסיק את הכאב הנפשי שהוא מרגיש. כאשר הוא אינו רואה פתרון אחר למצוקתו, הוא עלול לחשוב גם על התאבדות.

לכן חשוב לחזק את הביטחון העצמי ואת תחושת הערך של ילדים, ללמד אותם לבקש עזרה כשהם מתקשים, ולוודא שיש בסביבתם מבוגר זמין, קשוב ותומך שאליו יוכלו לפנות בכל עת.

 

למה זה קורה? - גורמי סיכון

אובדנות והתאבדות בילדים היא תמיד תוצאה של שילוב גורמים - רגשיים, סביבתיים, משפחתיים ולעיתים גם ביולוגיים:

• מצוקה נפשית - דיכאון, חרדה, קושי בויסות רגשי, הפרעת קשב ואימפולסיביות. חשוב לדעת שדיכאון אצל ילדים עשוי להופיע בצורה שונה מזו שאנו מכירים אצל מבוגרים: לצד עצב וקושי להנות מפעילויות שבעבר הסבו הנאה, דיכאון עשוי להתבטא גם בעצבנות, התפרצויות כעס, הסתגרות, ירידה בלימודים או בפעילות החברתית, ואף בתלונות גופניות חוזרות ללא סיבה רפואית.
• חוויות קשות - טראומה, פגיעה מינית, אלימות במשפחה, אובדן של אדם אהוב.
• קושי חברתי - חרם, בידוד חברתי, בריונות ברשת.
• גיל הילד - בגיל צעיר הסיכון לאובדנות נמוך יחסית, אך הוא עולה ככל שהילד גדל ומתקרב לגיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות מתרחשים שינויים הורמונליים, חברתיים ורגשיים משמעותיים, שיכולים להעצים מצבי רוח, להקשות על ויסות רגשי ולהגביר את תחושת הלחץ והבדידות.
• קשיים במשפחה - מריבות ומתחים במשפחה, חוסר תמיכה מצד בני המשפחה או הסביבה, ומקרים קודמים של אובדנות במשפחה.
• נגישות לאמצעים מסוכנים - נשק, תרופות או חומרים רעילים הנמצאים בבית ונגישים לילד ללא אמצעי הגנה מתאימים.

מה עוזר להגן על ילדים?  - גורמי הגנה וחוסן

לצד הסיכונים, יש גם גורמים שמקטינים משמעותית את הסיכוי שילד יפגע בעצמו:

• קשר קרוב, חם ופתוח עם הורה או מבוגר משמעותי.
• בית ספר ששומר על אווירה בטוחה, מזהה ומטפל במצוקה רגשית בקרב תלמידים.
• מעטפת חברתית - חברים, חוגים, פעילויות קהילתיות.
• מיומנויות התמודדות עם לחץ ופתרון בעיות.
• נגישות לשירותי בריאות נפש ואנשי מקצוע.
• שמירה על סביבה בטוחה בבית - אחסון נשק ותרופות במקום נעול ומוגן.

 

השפעת העולם הדיגיטלי על ילדינו

האינטרנט והרשתות החברתיות הם חלק בלתי נפרד מחיי הילדים. הם יכולים להיות מקור לתמיכה ולעזרה, אך גם לחשוף ילדים לסיכונים. פגיעות והצקות ברשת, השוואה מתמדת לאחרים שמציגים חיים "מושלמים" ברשתות החברתיות, או חשיפה לתכנים המעודדים פגיעה עצמית, עלולים להחמיר מצוקה נפשית אצל ילדים.

לצד הסיכונים, קיימות ברשת גם קבוצות תמיכה ומקורות מידע שיכולים לעזור לילדים להרגיש שייכים, מובנים ופחות לבד.

כדי לשמור על בטיחות הילדים ברשת, חשוב לשוחח איתם בפתיחות על התכנים שהם רואים ועל החוויות שלהם באינטרנט, להקשיב להם ללא שיפוטיות וללמד אותם כיצד להשתמש ברשת בצורה בטוחה ואחראית.

סימנים שדורשים תשומת לב

חשוב לדעת שילדים רבים מבטאים את המצוקה שלהם באמצעות מילים או שינויים בהתנהגות. לכן חשוב להיות ערניים לסימנים הבאים:

• דיבור על מוות או על רצון "לא להיות".
• שינויים חדים במצב הרוח - עצבות, זעם, חרדה או רגיעה מפתיעה אחרי תקופה קשה.
• הסתגרות, ירידה חדה בלימודים, אובדן עניין בתחביבים.
• מסירת חפצים יקרים או צעצועים אהובים לצד מחוות פרידה.
• עיסוק מוגבר בתכנים הקשורים במוות או באלימות.
• שינויים בשינה או באכילה, תלונות גופניות חוזרות בלי סיבה רפואית.

 

איך לדבר עם ילד על כאב ומצוקה?

כשילד נמצא במצוקה, הצעד הראשון בפנייה אליו הוא לייצר איתו חיבור וביטחון - להיות עבורו כתובת המספקת תחושת מוגנות ותמיכה. השיחה על מצוקה ואובדנות צריכה להיות פשוטה, ישירה ללא שיפוטיות, עם הרבה הקשבה, הכרה בחוויה שלו ואמפתיה. 

 

הנה כמה עקרונות שיעזרו לכם לנהל את השיחה:

• שפה פשוטה ובהירה: דברו במשפטים קצרים וברורים, בהתאם לגיל הילד. הימנעו מהרצאות או מהסברים שנועדו לתקן את מה שהוא מרגיש.
• שאלות פתוחות - למשל: "מה הכי קשה לך בימים האחרונים?" או "מה עוזר לך קצת?". השאירו לו זמן לחשוב ולענות.
• הקשבה לפני פתרון: זה לא הזמן למהר להציע פתרונות, אלא לנסות להבין. עדיף לומר "אני רואה כמה זה כואב" מאשר "יהיה בסדר".
• לא להקטין רגשות: הימנעו ממשפטים כמו "זה שטויות" או "יעבור לך". במקום זאת, הכירו בקושי: "אני שומע שאת מרגישה לבד, ואני כאן איתך".
• הצטרפות לחוויה: הימנעו מוויכוח עם תחושות כאב וייאוש. אפשר להזכיר בעדינות שיש עוד אפשרויות, מבלי לבטל את מה שהוא מרגיש.
• סבלנות ועקביות: ייתכן והילד יגיב בכעס או ייסגר. המשיכו להציע לילד לשוחח איתכם, והבהירו לו שאתם תמיד זמינים להקשיב לו, בלי ללחוץ עליו לדבר.
• שאלות ישירות על אובדנות: "כשמרגישים ככה, לפעמים עולות מחשבות על מוות או על לא להיות כאן. קרה שחשבת על זה?".
• לא להסכים לשמור בסוד: אם עולה חשש מיידי, חשוב להסביר לילד בעדינות שמערבים עוד גורמים כדי לשמור עליו.
• הרחקת סכנות מיידית: במקרה של מחשבות אובדניות, מרחיקים נשק, תרופות, חפצים חדים.
• פנייה לעזרה מקצועית: במידת הצורך, פנו לקבלת עזרה מקצועית. הסבירו לילד מדוע חשוב לקבל עזרה, והבהירו לו שתמשיכו להיות לצידו, להקשיב לו ולתמוך בו לאורך כל הדרך.
• שמרו על שגרה: שמירה על שגרת יום פשוטה, כמו ארוחות, שינה ובית ספר יכולה להעניק תחושת יציבות וביטחון.

 

הורים חשוב לדאוג גם לעצמכם

• תנו מקום לרגשות שלכם - דאגה, כעס, בלבול או עייפות הם רגשות טבעיים במצב כזה. חשוב לזהות אותם ולא להתעלם מהם.
• שתפו פעולה עם ההורה השני - פעלו יחד עם ההורה השני או עם מבוגר קרוב ומשמעותי אחר כדי לתמוך בילד.
• הימנעו מהאשמה עצמית - מצוקה נפשית יכולה להופיע בכל משפחה.
• בחרו זמן מתאים לשיחה - נסו לשוחח עם הילד כשאתם רגועים ופנויים להקשיב לו ולהתמודד עם רגשותיו.
• בקשו עזרה - מצוקה של ילד עלולה להשפיע גם על ההורים. אם אתם מרגישים קושי, אל תהססו לפנות לקבלת תמיכה ועזרה מקצועית.

 

מה עושים אם חוששים?

אם נראה שהילד נמצא בסיכון מיידי לפגיעה עצמית או לאובדנות, או אם יש חשש שהסיכון משמעותי מאוד גם אם לא מיידי - חשוב לפעול מיד:

• הישארו קרובים ונוכחים: אל תשאירו את הילד לבד בשום שלב, גם לא לזמן קצר.
• הרחיקו כל אמצעי שעלול לשמש לפגיעה: נשק, תרופות, חפצים חדים, חומרים מסוכנים.
• הזעיקו תמיכה של מבוגר נוסף: בן משפחה, שכן, או חבר קרוב שיכול להגיע מיד.
• צרו קשר עם גורם מקצועי זמין: ער”ן בטלפון 1201 או בצ’אט, יועצת בית הספר, פסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית.
• במצב חירום: פנו מיד לחדר מיון בליווי, או חייגו 101 למד”א או 100 למשטרה.
• דברו ברוגע והמשיכו לתמוך: הדגישו שאתם כאן בשבילו, הימנעו מהאשמות, שיפוטיות או ויכוחים.

איפה אפשר לקבל עזרה?

עזרה ראשונה נפשית - ער״ן: אתר ער"ן באינטרנט  טלפון: 1201.
דואר אלקטרוני - eran1201@eran.org.il. צ'אט (וואטצאפ) או מסרון למספר 0528451201.

 

סה"ר - סיוע והקשבה ברשת:  אתר סה"ר באינטרנט. דואר אלקטרוני - sahar.help@gmail.com

 

המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת: מוקד לאומי לפניות - 105. קו וואטסאפ - 052-1210105.

 

מוקד הסיוע הרגשי ("קול לכולם"): מוקד זה מיועד למתן מענה רגשי ותמיכה במצבי מצוקה, דחייה חברתית וחרם. המוקד מאויש על ידי מומחים מהשירות הפסיכולוגי-ייעוצי ומספק מענה רגיש ומקצועי לתלמידים, הורים ואנשי חינוך. ניתן לפנות למוקד זה בטלפון 6312*.

בחירום - חייגו 100 למשטרה או הגיעו לחדר מיון קרוב.

 

זכרו: אובדנות בילדים היא תופעה שניתן למנוע. ערנות, הקשבה, פעולה מהירה והעברת המסר לילד שהוא אינו לבד - יכולים להציל חיים. האחריות היא של כולנו: הורים, משפחה, חברים, צוותי חינוך ואנשי מקצוע.