אזכרה ראשונה לחלל הראשון מרמת הגולן

רס"ל מאהר ח'טאר ז"ל, מחיל ההנדסה הקרבית, ממג'דל שמס בגולן, בן 38 בנופלו, נשוי ליסמין ואבא לשתי בנות, מאהר היה חבר בכיתת הכוננות של הכפר ומעורב בחיי החברה, לאחר הטבח של 12 הילדים ומה שקרה עם טבח הדרוזים בסוריה, מאהר ז"ל הצטרף לחיל ההנדסה כלוחם צמ"ה, הוא נהרג באזור דובב עם חברו מהצפון.

כשביום הזיכרון תרעד הצפירה מעל פסגות החרמון, היא כבר לא תהיה צליל רחוק מהחדשות היא תהיה הצעקה השקטה של סמטאות מג'דל שמס. השקט בחלקה הצבאית הקטנה יישאר עדות אילמת לשינוי שאין ממנו חזרה: סיפורו של מאהר חטאר, אדם שהלב שלו היה גדול מכדי לעמוד מן הצד, וגורלו נשזר לנצח בגורל הארץ הזו.

מאהר, לוחם ההנדסה הנועז שנפל בקרב בלבנון, לא ביקש להיות סמל או תקדים. הוא היה קודם כל אבא שחלם על שקט לבנותיו, ושכן שראה בטרגדיה של ילדי הכפר שלו קריאה אישית לקום ולהגן. בבית המשפחה, הכיסא הריק מספר על האיש שבחר להיות חומה חיה עבור הבית שכל כך אהב. במותו, הוא הפך את אדמת הגולן למקום של ברית דמים כואבת ומקודשת, והשאיר אחריו קהילה שלמה שבוכה על הבן הראשון שלא חזר – הגיבור שלימד אותם מהי הקרבה ללא גבולות.

במקום שבו הערפל עוטף את המטעים, דמותו של מאהר ניצבת כגשר של אומץ. הוא לא רק נלחם למען הווה בטוח, אלא חצב במו ידיו את המחר של כולנו. כעת, כשהוא נח בחיקו של ההר, מורשתו ממשיכה להדהד בין הסמטאות, הוא הלך בדרך הלוחמים אך נשאר בלב הקהילה כמי שסלל, בדם ובדממה, נתיב של שותפות וגבורה שיישאר חקוק בסלע הגולן לעד.

צילום פורטל הכרמל והצפון

צילום פורטל הכרמל והצפון

צילום פורטל הכרמל והצפון