האם בני הנוער בישראל מתחזקים ?

השיח הציבורי בשנים האחרונות, כמו גם דיווחים רבים על הנחת תפילין בבתי ספר ממלכתיים, תפילות המוניות, אמירת תהילים, לבישת ציצית והתחזקות באמונה, יצרו אצל רבים רושם של שינוי עמוק בקרב הדור הצעיר.

 

לקראת החגים וחודש אלול מחקר חדש של JPPI (המכון למדיניות העם היהודי) בדק האם מדובר בתחושה בלבד, או שיש לדברים תוקף בנתונים.

 

המחקר מבוסס על סקר שבו השתתפו כ-270 בני נוער יהודים בני 15–18, שאינם מגדירים עצמם דתיים, ואשר גויסו באמצעות שלושה פאנלים שונים. נוער שהגדיר עצמו דתי או חרדי, הוצא מהניתוח.

 

על אף שמשתתפי המחקר לא מהווים מדגם שלם של כלל בני הנוער בישראל, המחקר מאפשר לזהות מגמות עקביות החוזרות גם בקרב אוכלוסיות אחרות שנבדקו במחקרים קודמים, כגון צעירים בני 18 – 25 ומבוגרים.

 

הממצאים מלמדים כי אכן קיימת עלייה מסוימת בביטויי מסורת בקרב חלק מבני הנוער הלא-דתיים עם יותר תפילות, יותר תהילים ויותר נראות של סממנים יהודיים, אולם עלייה שונה בקרב תתי-קבוצות בקרב קבוצה זו.

 

למעשה, היא מאפיינת כמעט רק בני נוער שגדלו בבתים בעלי זיקה כלשהי למסורת, בעוד שבקרב בני נוער המגדירים את עצמם "חילונים לחלוטין" ניכרת דווקא מגמה של התרחקות מהמסורת היהודית.

 

"החברים מסורתיים יותר, לא אני", אחד הממצאים המסקרנים ביותר במחקר נוגע לפער שבין תפיסת הסביבה לבין ההתנהגות האישית.

 

כמעט מחצית מבני הנוער (46%) שהשתתפו בסקר אומרים כי חבריהם מקיימים כיום יותר מנהגים יהודיים מאשר בעבר, בעוד שפחות מעשירית סבורים שחבריהם מקיימים פחות מסורת.

 

במילים אחרות, התחושה הרווחת במערכת החינוך ובמרחב החברתי היא שהמסורת היהודית נוכחת כיום הרבה יותר מבעבר.

 

אלא שכאשר בני הנוער נשאלים על עצמם מתקבלת תמונה שונה לגמרי: כמחצית מהם אומרים שלא חל אצלם כל שינוי. מעבר לכך, שיעור המדווחים שהם מקיימים כיום יותר מסורת גבוה רק במעט משיעור המדווחים שהם דווקא מקיימים פחות מסורת.

 

ייתכן שהסיבה לפער הזה היא שמנהגים מסורתיים שנעשים בפומבי כמו תפילין, ציצית או תפילות - בולטים הרבה יותר לעין, ולכן יוצרים תחושה ציבורית של שינוי רחב בהרבה מהיקפו בפועל.

 

לעומת זאת, ירידה במסורת כמעט שאינה נראית לעין. איש אינו מבחין במי שכבר אינו מגיע לבית הכנסת או הפסיק להדליק נרות שבת.

 

מתפללים יותר, כאשר בוחנים אילו מנהגים השתנו בפועל, עולה כי התפילה היא הביטוי הבולט ביותר של ההתחזקות.

22% מבני הנוער אומרים שהם מתפללים יותר מבעבר.

14% אומרים שהם קוראים יותר תהילים או תנ"ך.

18% מהבנות מדווחות שהן מדליקות יותר נרות שבת.

 

לעומת זאת, רק 7% מהבנים אומרים שהם מניחים יותר תפילין, ורק 2% מהבנים מדווחים שהם לובשים יותר ציצית.

 

הממצאים מלמדים כי למרות הנראות הציבורית הגבוהה של תפילין וציצית, העלייה המשמעותית ביותר מתרחשת דווקא במנהגים אישיים ושקטים יותר - תפילה, אמירת תהילים והדלקת נרות שבת.

 

כמעט כל מי שמדווחים שהם מתפללים יותר מאשר בעבר - 89% מהם - מאמינים שתפילה יכולה לשנות את המציאות. כלומר, התפילה אינה רק מנהג חברתי אלא גם ביטוי לתפיסת עולם דתית או רוחנית.

 

יצויין כי גם בקרב מי שאינם מתפללים יותר מבעבר, עדיין יש שליש שמאמינים שתפילה יכולה לשנות את המציאות.

 

באופן כללי – 43% מבני הנוער הלא-דתיים שהשתתפו בסקר מאמינים (תוצאה משוקללת) שתפילות יכולות לעזור בשינוי המציאות, ו-35% לא מאמינים בכך.

 

תפילין, בשנים האחרונות הפכה סוגיית התפילין בבתי הספר הממלכתיים לאחד הנושאים המדוברים ביותר בשיח הציבורי, אלא שהנתונים מצביעים על כך שהתופעה כנראה קטנה בהרבה מהרושם הציבורי שנוצר.

 

כאמור, רק 7% מבני הנוער הלא-דתיים שהשתתפו בסקר אומרים שהם עצמם מניחים יותר תפילין.

 

לעומת זאת, כרבע מהם אומרים שחבריהם מניחים יותר תפילין זהו בדיוק ההבדל שבין התנהגות אישית לבין נראות ציבורית (כמו אחד החברים שמניח תפילין, סרטונים שמופצים, או סיקור בחדשות, וכו'), שיכולה ליצור תחושה רחבה של שינוי חברתי, הרבה מעבר לשינוי בפועל.