ההגנה על חושפי שחיתות

 

בשנת 2024 הסתיים הטיפול ב- 51 תלונות (חלקן התקבלו לפני 2024):

 

לגבי 2 תלונות, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור הכריע כי הן מוצדקות ונתן לכל אחד מהמתלוננים צו הגנה קבוע שבו נפסקו פיצויים מיוחדים בגין ההתנכלות והחזר הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין.

 

ב-2 מתלונות אלה נתן מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור תוקף של החלטה להסכמות בין המתלוננים ובין מעסיקיהם.

 

לגבי 7 תלונות, בירורן הסתיים בעקבות התערבות נציבות תלונות הציבור או לבקשת המתלונן, משום שעניינן תוקן. לרבות ב- 2 התלונות האמורות בהן נתן מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור תוקף של החלטה להסכמות כאמור.

 

לגבי 9 תלונות, בירורן לא החל או שהופסק, משום שהמתלונן ביטל את תלונתו או לא השיב על פניות נציבות תלונות הציבור.

 

לגבי 6 תלונות, בירורן לא החל או שהופסק, משום שעניינן תלוי ועומד בבית המשפט או בבית דין.

 

לגבי 3 תלונות, בירורן לא החל או שהופסק, משום שמגיש התלונה לא היה עובד של הגוף הנילון או שהתלונה הוגשה על גוף שאינו נילון.

 

לגבי 9 תלונות, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור הכריע כי הן אינן מוצדקות.

 

לגבי יתר התלונות (15), הטיפול בהן לא החל או שהסתיים מסיבות אחרות.

 

כמו כן, בשנת 2024 נתן מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור צו הגנה זמני אחד, ובו קבע כי עד למועד שקצב או עד מתן כל החלטה אחרת על ידו לא יבצע המעסיק הליך משמעת לעובד ולא יפגע במעמדו, וזה ימשיך לבצע את תפקידו בארגון.

 

כ-67% מהתלונות (28) הוגשו על ידי גברים, וכ-33% מהתלונות (14) הוגשו על ידי נשים.

 

כ-43% מהתלונות (18) הוגשו על משרדי ממשלה (כולל יחידות סמך); כ-31% מהתלונות (13) הוגשו על רשויות מקומיות (כולל תאגידים עירוניים); כ-12% מהתלונות (5) הוגשו על תאגידים סטטוטוריים וחברות ממשלתיות; כ-14% מהתלונות (6) הוגשו על גופים ציבוריים אחרים.

 

כך, למשל, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מתניהו אנגלמן נתן צו הגנה לעובד המרכז הרפואי שמיר שהתריע על התנהלות לא תקינה מול חברה קבלנית המספקת שירותי תחזוקה לבית החולים, ולאחר שסירב לאשר דרישת תשלום של החברה הקבלנית אשר כללו תשלומים שלא תאמו את המכרז שבו זכתה ואת העבודה שעשתה בפועל. מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור קבע כי התמלאו התנאים שנקבעו בחוק מבקר המדינה למתן צו הגנה למתלונן.

 

המתלונן הודיע בתום לב ועל פי נהלים תקינים על פגיעה חמורה במינהל התקין. לא נמצא ביסוס לטענות בית החולים כי האירוע לא היה חריג, וכי המתלונן היה מודע בזמן אמת לדחיפות הפרויקט ולקיומו של הסדר לתמחור מיוחד שלו. נמצא שבזמן אמת המתלונן סבר בתום לב, ולא באופן נטול בסיס, שהחברה דרשה תעריפים גבוהים מאלה שסוכמו במכרז ובאופן שאינו משקף את העבודה שבוצעה בפועל, ולפיכך סירב לאשרם.

 

עוד קבע מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור אנגלמן כי הוכח קשר סיבתי בין התרעותיו של המתלונן ובין הכוונה לשקול את סיום העסקתו. השגותיו של המתלונן בדבר דרישת התשלום של החברה היו ידועות לממונה הישיר, זאת עוד לפני שזומן לפגישת הבירור. כן נמצאה סמיכות זמנים בין סירובו לאשר את דרישת התשלום ובין המועד שבו החלה להתגבש הכוונה לסיים את העסקתו, בפרט כשכמה חודשים קודם לכן היה בית החולים שבע רצון מתפקודו.

 

במהלך תקופה קצרה ניתנו לו הערכות עובד סותרות, ללא נימוק הגיוני ומשכנע לגבי הפער הניכר ביניהן, ובלי שיהיו מסמכים כלשהם שניתן ללמוד מהם על אירועים משמעותיים שבגינם הייתה אי-שביעות מהתנהלותו, והדבר מעלה את הסברה שהפער בין ההערכה הראשונה, המבטאת שביעות רצון מתפקודו, להערכה השנייה, שבעקבותיה הומלץ לסיים את העסקתו, נעוץ בהתרעתו על הליקויים בדרישת התשלום של חברה הקבלנית. נוסף על כך, מטרת זימונו לפגישת הבירור לא הוצגה לפניו, וחרף בקשותיו החוזרות ונשנות לא ניתנה לו הזדמנות ראויה להתכונן אליה כנדרש.

 

מבקר המדינה אנגלמן קבע שאם בית החולים יסיים את העסקת המתלונן, ישולם לו, נוסף על כל זכות המגיעה לו בגין פיטוריו, פיצוי בסך 200,000 ש"ח, ובכלל זה 50,000 ש"ח שישולמו כפיצוי בגין נזק לא ממוני. נוסף על כך ישלם בית החולים למתלונן החזר הוצאות שכר טרחה ששילם לבא כוחו בסכום של 14,000 ש"ח.