הכנס הזה היה אמור להיראות אחרת. היינו אמורים להתכנס לאירוע חגיגי לכבוד פתיחת שנת המשפט, כמיטב המסורת של לשכת עורכי הדין. היינו אמורים לשמוע היום נאומים וברכות, ולהאזין לפאנלים על התפתחויות בדין הישראלי. עורכי ועורכות הדין היו אמורים לנצל את ההזדמנות למפגש חברי ול"נטוורקינג" מקצועי.

 

אך יש רגעים שבהם המציאות עוצרת את התכנונים, ומחייבת אותנו לשנות את סדרי העדיפויות של השיח.

 

אחד הרגעים הללו התרחש לפני כחודש ימים, עם הפרסום על הירצחו של עורך הדין ארבל פלדמן ז"ל.

 

הפרשה הכאובה הזו הובילה לשינוי אופיו של הכנס היום, ואני מבקש להביע מעל במה זו את הערכתי ללשכת עורכי הדין על השמעת קול ברור נגד האלימות. אני מבקש גם לשלוח תנחומים מעומק הלב למשפחתו של עו"ד פלדמן זכרונו לברכה.

 

לצערי דומה שפרשה זו היא חלק מתופעה רחבה יותר בתקופה האחרונה, שבה אנו עדים לאלימות מילולית ואף פיזית שמופנית כלפי עורכי דין וכלפי משפטנים, אך ורק בשל ביצוע תפקידם.

 

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר ז"ל, כתב פעם כי "אלימות היא ההיפך מכיבוד האדם", וכי היא "צומחת במקום שאין בו סובלנות, אין דו-שיח".  ואכן, אין צורך להרחיב על הסכנות בהתפשטות של מגמות אלימוֹת בקרב החברה. אך אלימוּת כלפי נושאי משרה משפטית טומנת בחובה מימד ייחודי של חומרה ונזק קולקטיבי.

 

לעורכי הדין יש מקום מרכזי בחברה ובמערכת המשפט: הם מאפשרים לכל אדם לקבל את יומו בבית המשפט, לממש את זכויותיו, ולהתגונן מפני פגיעה בזכויותיו.

 

הם משמשים כקציני בית המשפט, וכחוליה מקשרת בין האזרח ובין הדין ומוסדות המדינה. משכך, הפגיעה בעורכי דין אינה רק עניין פרטי שבין אדם לחברו; מדובר בפגיעה באחד מרֵכיבי היסוד של מערכת המשפט במדינה.

 

מציאות שבה עורך דין או בני משפחתו חשופים להטרדות, לאיומים ואף לאלימות ממש – היא מציאות מסוכנת. אם נשלים עמה, התופעה עלולה להרתיע עורכי דין מלקבל על עצמם תיקים מורכבים או בלתי פופולריים, ולפגוע ביכולתם לייצג את לקוחותיהם בנאמנות ובעצמאות.

 

כאשר עורכי דין חוששים למלא את תפקידם, או חושבים פעמיים לפני שהם לוקחים תיק חדש או נפגשים עם לקוח ביחידות, נפגעת האפשרות של כל תושב לקבל ייצוג אפקטיבי. בראייה מצטברת, נפגעת ההגנה על זכויות הפרט במדינה, ונפגעת היכולת של בית המשפט למלא את תפקידו בשירות האזרח.

 

אירועי אלימוּת מעין אלו הם סימפטום קשה במיוחד של תופעה רחבה יותר. כפי שאתם, עורכות ועורכי הדין, ודאי מרגישים היטב על בשרכם, בתקופה האחרונה ניכרת אווירת הקצנה והתלהטות סביב מערכת המשפט בכלל, וסביב בעלי התפקיד שפועלים במסגרתה. 

 

בדבריי בכנס לשכת עורכי הדין באילת ב-1 ביוני האחרון, עמדתי על סכנות הנרמול של השיח התוקפני והאלים כלפי מערכת המשפט. הדגשתי שם, ואני מצטט, כי "הנירמול הוא חומר מאלחש: מה שנראה אתמול כחריגה בלתי-מתקבלת על הדעת, הופך היום למקרה גבולי, ומחר למציאות שגורה. וכך משתרש מעגל מסוכן: להסכין לתופעות כאלה, להתרגל, להזדעזע מחדש כאשר עוד קו אדום נחצה, ואז לעבור לסדר היום ולהזדעזע שוב כל פעם קצת פחות כאשר הקו האדום הבא, הנמוך יותר, נֶחצָה אף הוא".

 

באותו מעמד ציינתי גם כי "לאחרונה אנו עדים להשתלחויות גם כלפי חברי המשנה לנשיא, השופט נֹעם סולברג". והנה, בחלוף יומיים בלבד מאותו הכנס נרשם אירוע חסר תקדים בחומרתו, בהפגנה פרועה מחוץ לביתו של המשנה לנשיא, שבה שברו הפורעים חלונות ועציצים וגרמו נזק לביתו ולרכבו. כל זאת כשהמשנה לנשיא, רעייתו, בּתו ונכדיו נמצאים בבית ועדים להתפרעויות.

 

בכך נחצה הגבול שבין מחאה, חריפה ככל שתהיה, ובין ניסיון לפגוע בביטחון ובתחושת הביטחון של שופט ושל בני משפחתו, ולהרתיעו ממילוי תפקידו. כפי שהדגשתי כבר בסמוך לאירוע, מדובר בחציית קו אדום.

 

לצערי דומה כי השתלחות תקשורתית בשופטים בשל פסקי דין שנתנו, הופכת לדבר שבשגרה. לאחרונה היינו עדים גם להשתלחויות כנגד סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אורן סילברמן, וכנגד סגנית נשיא בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת, השופטת רות שפילברג-כהן, אך בשל מילוי תפקידם השיפוטי והכרעות שנתנו בהליכים מסוימים.

 

שתי הדוגמאות האלו מהוות ניסיון להפעיל לחץ על שופטים בשל הכרעותיהם, ולערער את יכולתם של כלל השופטים למלא את שליחותם ללא מורא.

 

ביטוי נוסף של תופעת ההקצנה כלפי מערכת המשפט, ניכר בין כתלי אולמות בתי המשפט. היום, לא רק ששופטים נאלצים להעיר מדי יום ביומו על התבטאויות משתלחות שאינן במקומן, לעיתים אנחנו גם נאלצים להוציא מהאולם גורמים שמפריעים למהלך הדיון, לרבות כאלו שמגיעים לבית המשפט בכוונה כדי לעורר מהומות. מחשש להתפרעויות, נאלצנו במקרים מסוימים לסגור את דלתות בית המשפט בפני קהל ולהסתפק בשידור החי.

 

לצערי הרב, במקרים קיצוניים יותר אף נאלצנו להורות למשמר בתי המשפט ללוות בעלי דין ועורכי דין מחוץ לאולם בית המשפט, עד להגעה לרכבם, מחשש לפגיעה בהם בתוך היכל בית המשפט.

 

קשה להפריז בחומרה של תופעה זו, ואסור לנו כחברה להשלים איתה. ההתמודדות עם התופעה מחייבת פעולה מיידית הן באכיפה, הן במניעה. יש למצות את הדין עם מי שנוקטים אלימות או משמיעים איומים כלפי בעלי תפקיד משפטי.

 

אנו ברשות השופטת כבר הבהרנו כי לא נהסס להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו על פי דין כדי להבטיח את שלומם וביטחונם של השופטים, העובדים וכל הבאים בשערי בתי המשפט. אני בטוח שגם לשכת עורכי הדין פועלת ותוסיף לפעול כדי לחזק את תחושת הביטחון של ציבור עורכי הדין. במקביל לכל זאת, גם לגורמי החינוך והתקשורת יש תפקיד חשוב בהוקעת השיח האלים ובהנחלת מסרים של מתינות וסובלנות.

 

האלימות כלפי עורכי דין ושופטים אינה צומחת בחלל ריק; והדרך לאלימות פיזית עוברת תחילה באלימות מילולית. ואם יש את נפשך לדעת את המצע עליו נזרעים זרעי האלימות כלפי מערכת המשפט, לך אל התבטאויות של אנשי ציבור, סור אל הרשתות החברתיות – ושם תמצא את התשובה.

 

השיח המבזה והאלים כלפי שופטים, אינו יכול שלא לחלחל ולהגיע לאולמות בית המשפט ולעורכי הדין. כאשר שופטים או עורכי דין נתונים למתקפות בעלות אופי אישי, ומיוחסים להם מניעים זרים ללא בסיס; כאשר מערכת המשפט מוצגת כפועלת נגד הציבור ולא למענו; וכאשר מחלוקת על הכרעה שיפוטית או עמדה משפטית חורגת מגדרי הביקורת הלגיטימית, והופכת לביזוי פרסונלי ולשלילת הלגיטימיות של השופט או עורך הדין עצמו הדברים משפיעים לצערי על היחס הציבורי כלפי מערכת המשפט.

 

החשיבות של מיתון השיח האלים גוברת בתקופה הנוכחית, כאשר אנו מצויים בעיצומה של מערכת בחירות והרוחות לוהטות מכל קצות הקשת הפוליטית והחברתית. מערכת בחירות היא מטבעה תקופה של מחלוקת, של ביקורת ושל מאבק על רעיונות ועל דרכה של המדינה. אולם דווקא בתקופה כזו מוטלת על כולנו אחריות מוגברת לנהוג במתינות, לבחור את מילותינו בקפידה ולקיים שיח ענייני ומכבד.

 

המאבק באלימות כלפי מערכת המשפט אינו משימה של מערכת אחת ושל יום אחד. זהו מאבק על דמותה של החברה. הוא מחייב הירתמות ושיתוף פעולה של מערכת המשפט, לשכת עורכי הדין, רשויות האכיפה, נבחרי הציבור, התקשורת והציבור כולו.

 

במסגרת המאבק הזה יש לעורכות ולעורכי הדין תפקיד מרכזי. אתם שותפים לעיצוב תרבות הדיון בבתי המשפט. ביכולתכם לשמש דוגמה אישית ולנהוג זה עם זה בכבוד ובאופן קולגיאלי; וביכולתכם להסביר ללקוחות את כללי הדיון, לתאם עמם ציפיות, לסייע בהרגעת הרוחות ולתווך להם את הדין ואת ההחלטות השיפוטיות, והכל בצורה המקצועית והאנושית ביותר. בהקשר זה אביא ממילותיו של השופט מישאל חשין ז"ל:

 

״עורך־דין אינו אך טכנאי־משפט, אדם שמילא את כרסו חוכמה ודעת ויודע הוא להשיב לעניין על שאלות חוק ומשפט שהוא נשאל. מקצוע עריכת־דין טובל כל־כולו בערכים: בנאמנות, בהגינות, בהוגנות, ביושר, באמירת אמת, בנימוס, בכבוד לזולת״.

 

לסיום אומר, כפי שאני שב ואומר בכל הזדמנות, כי יש לי אמון מלא בשופטים ובעורכי הדין בישראל; במסירות שלהם ובשליחותם; וביכולתם למלא את תפקידם נאמנה, באחריות, במקצועיות, בעצמאות וללא מורא. תודה רבה.