ויצו מנציחה את זכרם של ששת הנופלים הדרוזים

 

אורה כורזים יו"ר ויצו ישראל, יחד עם גאדה כמאל, יו"ר ויצו דאלית אל כרמל, והנהלת ויצו, ביקשו לקיים טקס הוקרה וזיכרון לחללי העדה הדרוזית במלחמת חרבות ברזל ולהוקיר את המשפחות השכולות.

 

האירוע התקיים בסניף ויצו דלית אל כרמל הפועל מזה שנים רבות ומסמל את השותפות בין העמים והערבות ההדדית.

 

בתחילת טקס ההנצחה כל המשתתפים עמדו דקת דומיה לזכר הגיבורים האמיצים שחרפו את נפשם ונפלו בקרבות למען שלומנו ובטחוננו בישראל. השייח' המחנך חסן פרו נשא תפילת "אל-פאתחה" לעילוי נשמת הגיבורים שנפלו.

 

 

באירוע השתתפו נציגי המשפחות של הנופלים: סא"ל סלמאן חבקה, סא"ל עלים סעד, רס"ל ג'ואד עאמר, סמ"ר דניאל ראשד, סמ"ר עדי מאלכ חרב, ורס"ן ג'מאל עבאס, וחברות מועדון ויצו דאלית אל כרמל, כמו כן, נציגות הוועד המנהל של ויצו העולמית, הנהלת ויצו העולמית, הנהלת ויצו ישראל,  ויו"ריות הסניפים של ויצו ישראל.

 

 

המשורר ראדי משילח הקריא שיר שכתב לזכר החללים הדרוזים.

 

חללי מלחמת חרבות ברזל:  סא"ל עלים סעד, סמח"ט חטיבה 300, אשר נפל ב 9.10 בקרב מול מחבלים אשר חדרו מגבול הצפון. הוא היה הראשון לזנק לקרב, לוחם עז רוח, אשר בגופו מנע טבח בישובים אדמית ועראמשה.

 

סא"ל סלמאן חבקה, אשר בלט באומץ ליבו בקרבות בבארי ב 7.10, שם הסתער וחיסל מספר גדול של מחבלים ובכך מנע אסון כבד עוד יותר. סא"ל חבקה נכנס לרצועת עזה ונפל בקרב בצפון הרצועה. הוא היה סמל של נתינה ואומץ, מפקד שהאמין בצדקת הדרך.

 

רס"ל ג'ואד עאמר, בן 23 מחורפיש, אשר הסתער גם הוא ראשון  לקרב ונהרג יחד עם מפקדו עלים ז"ל בגבול הצפון.

 

סמ"ר דניאל ראשד בן 19 משפרעם, לוחם אמיץ בגדוד 13 של גולני, אשר נפל בשבת השחורה. הוא התעקש להתגייס לגולני כמו רוב בני משפחתו אשר שירתו בחטיבה.

 

סמ"ר עדי מאלכ חרב מבית ג'אן, לוחם בסיירת נח"ל אשר נפל בקרב עזה, חמישה ימים לפני יום הולדתו ה- 20. חרב היה בוגר "הכפר הירוק" וחיכה מאד להיכנס לעזה אחרי 7 באוקטובר. הוא הרגיש שכל מה שהוא עשה והתאמן בצבא עד לרגע הזה, היה ההכנה להצלת המדינה.

 

רס"ן ג'מאל עבאס, בן 23 מפקיעין. מ"פ בגדוד 101 של הצנחנים. דור שלישי למשפחת לוחמים בני העדה הדרוזית. למד בפנימייה צבאית בחיפה. סבא שלו, אל"מ במיל' גדעון עבאס, אבא שלו ענן אל"מ במילואים ואחיו ג'דעאן סרן במילואים. שושלת מפוארת של לוחמים אמיצים. רס"ן ג'מאל עבאס היה חוד החנית של הלוחמים בעזה. 

 

סמ"ר סופיאן דגש, ממגאר, לוחם בגדוד ההנדסה 601 שבעוצבת עקבות הברזל 401, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 21 בנופלו. 

 

 

אניטה פרידמן, יו"ר ויצו העולמית נשאה דברים ואמרה: "מאז קום המדינה, מצאנו שותפים נאמנים - העדה הדרוזית בישראל, שאתה כרתנו ברית. ברית של חיים, של קדושת החיים, של עמים שונים שמייצרים לעצמם סיפור אחד, שנפגש בהרבה מאוד צמתים ומקומות. הסיפור הזה נפגש באופן המרגש והטהור ביותר שלו, כאן בסניף ויצו בדאלית אל כרמל. קשת החברה הישראלית היא צבעונית ועשירה, והצבע שמביאה אליה העדה הדרוזית הוא מהיפים והחשובים שבה.

 

לכם, בני משפחה יקרים, אתם שהצטרפתם למשפחת השכול, הקורבן הנורא שאנחנו משלמים בשדה הקרב, הוא לא לשווא. מותם של הגיבורים הוא זה שמאפשר את חייהם של כלל האזרחים. ויצו מודה לכם היום על שותפותכם, מצדיעה לכם, משתתפת בשברכם הגדול, מחבקת ומחזקת אתכם. פה, בסניף ויצו בדאלית אל כרמל, הדגל תמיד יהיה מונף בראש התורן: דגל של חיים משותפים, דגל של רעות ואחווה, דגל של אחדות, כוח, ושלום".

 

 

אורה כורזים, יו"ר ויצו ישראל אמרה: "השביעי באוקטובר הפך את החיים של כולנו, הכניס אותנו לימים של חירום שבהם השותפות שבשגרה הופכת לברית אחים. בנינו נלחמים כתף אל כתף, והחברה האזרחית, היהודית והדרוזית ביחד, הופכת לאגרוף אחד שמכה בכל מי שמסכן את מה שבנינו פה.

 

בימים האלה יש גם הרבה עצב ומחירים כבדים, שאנחנו משלמים במלחמה על המולדת. זהו אובדן עצום עבור המשפחות, בשביל העדה הדרוזית, בשביל צה"ל ובשביל החברה הישראלית כולה. אנו מצדיעים להם ולכם, מחזקים אתכם, מחבקים אתכם, כואבים אתכם.

 

לסניף ויצו דאלית אל כרמל יש ערך מיוחד בתוך המרקם של ויצו. הוא לא מציין רק עשייה ואחווה נשית, אלא גם שותפות בין עמים ודתות, בין ציבורים שהחליטו לאמץ אחד את השני וליצור את המשותף שעולה על כל מה שאי פעם הפריד. אחיותינו היקרות, אתן מקיימות סניף שוקק בפעילות ובחיים, סניף שהוא גאווה לויצו, לחברה הישראלית, לדאלית אל כרמל ולעדה הדרוזית כולה. השותפות שלנו היא לא רק במלחמות אלא גם בשגרה, גם בעשייה חברתית וגם בבניית קהילה חזקה ובריאה".

 

 

גאדה כאמל, יו"ר סניף ויצו דלית אל כרמל, הפועלת למעלה מ-50 שנים למען העצמת נשים בעדה הדרוזית ובכלל, ציינה: "ימים קשים עוברים על כולנו, כיחידים וכחברה וכמדינה. ימים בהם הצער, העצב, האובדן, השכול והיגון מכים בהרבה בתים ומשפחות במדינת ישראל מכל המגזרים ומכל גווני האוכלוסייה.

 

בימים אלה, רבים מאזרחי ישראל חולקים גם את התקווה, כי מלחמה קשה זו תסתיים בקרוב ורוח השלום, השלווה, הביטחון והשגשוג תחליף במהרה את רוחות המלחמה, ההרס והאבל.
 

העדה הדרוזית בישראל איבדה במלחמה זו קצינים וחיילים רבים מטובי בניה. גיבורים אשר הקריבו את חייהם למען ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל, מולדתם ומדינתם האהובה. גיבורים אלה אשר התחנכו על ערכי אהבת הארץ והמדינה, אהבת האדם ועל ערכיה של ברית החיים והדמים בין העדה הדרוזית למדינת ישראל והעם היהודי.
 

אני גאה להיות חלק מארגון ויצו מזה קרוב לחמישה עשורים, בחרנו לחנוך אירוע מרגש זה, על מנת להצדיע לחללים הדרוזים אשר נפלו במלחמת חרבות ברזל, להוקיר את בני משפחותיהם, ולבטא במעשים ובמילים את איתנות ועומק הברית בין העדה הדרוזית למדינת ישראל והעם היהודי. 
 

משפחות שכולות יקרות, אובדנכם הוא אובדן של כל אחת ואחד מאתנו. אין כוח בעולם אשר יכול לפצות על אובדן אב, או בן, או אח, או בן זוג, בטרם עת. כל שביכולתנו לעשות למען זכרם של גיבורינו הוא להמשיך את דרכם ולהיאבק כל אחד בדרכו, למען מדינת ישראל בטוחה, נאורה ומשגשגת, אשר גם בניהם וקרוביהם של גיבורינו היקרים יוכלו לחיות בה בביטחון, בשוויון, בכבוד ובתחושת שייכות והזדהות מלאה עם ערכיה וסמליה".

 

 

ערין חבקה, אלמנתו של סא"ל סלמאן חבקה: "סלמאן, איך נזכור אותך ? האם כדמותך כמג"ד, המנהיג והקצין שתמיד היה הראשון לדגל, האם כאבא המסור בסבלנו והדואג לילד הקטן שלנו, האם לזכור אותך כבעלי שדאג להנחיל לי שמחת חיים. 
 

במעשיך ובדרך חייך השגת את המטרה ומדינת ישראל נחשפה לגיבור שבך. עם קבלת הפקודה, צופפת כוחות ונשאת דברים בפני פקודיך למען המדינה והיציאה למלחמה אך הרסיס שפגע בך , חתך אותנו לגזרים. לא הבנו שגם גיבורים נופלים. 
 

אני בוחרת לזכור אותך כסלמאן אהובי, בעלי, האב של בני, המג"ד והמפקד הגיבור."

 

 

מונה סעד אלמנתו של של סא"ל עלים סעד:  "עלים היה אדם צנוע, אמיץ, מגבש, דיבר לאנשים בגובה העיניים והתייחס לכולם כשווים, בחיים הפרטים ובמהלך שירותו הצבאי כמפקד. 
 

בשנים האחרונות עלים התחבר לעולם הריצה, רצנו יחד בשבתות וזה היה זמן האיכות שלנו יחד. הוא רצה לקדם את הנשים באמצעות הספורט כדרך לאורח חיים בריא והוא הספיק לפני מותו לפתוח סטודיו וחדר כושר לבנות ולנשים, אך לצערי יד הגורל גדעה את החלום.

 

עלים אתה רצתה את הריצה האחרונה שלך כדי להציל אותנו. עלים אהובי אני מבטיחה להמשיך את הדרך שלך ולהגשים את החלום שלך לקידום מעמד האישה בחברה שלנו בפרט ובחברה הישראלית בכלל."

 

 

אל"מ במיל' ענן עבאס, אבא של רס"ן ג'מאל עבאס, אמר: "תודה לגיבורים שבזכותם הרבה אנשים חיים וניצלו משפחות שלמות. תודה להורים, לנשים, לאמהות שגידלו גיבורים כאלה.

 

ג'מאל היה תמיד מנהיג, גם כילד, אהב אנשים, אהב את החיים ורצה לתת מעצמו כמה שיותר. הוא תמיד היה בחוד החנית, תמיד נלחם בראש ורץ ראשון, לא הסכים שפקודיו יהיו לפניו כדי שאם מישהו יפגע זה יהיה הוא. כך אמר להורים של חייליו, אעשה את המיטב, כדי שהילדים שלכם יחזרו בריאים. 
 

בשיחה שלנו לפני שנכנס למלחמה הוא אמר לי, כמה חשוב לו להילחם על המדינה ולהחזיר את הכבוד שנרמס, הוא ידע שיתכן והוא ימות וגם אמר לי כך, שאם הוא ימות אנחנו צריכים להיות גאים בו, אין לי בעיה למות הוא אמר, אם אמות זו תהיה גאוה, כי זו מלחמה למען קיום מדינת ישראל. 
 

אנחנו חזקים תמיד, החוזקה באחדות שלנו. אנחנו חלק בלתי נפרד מהמדינה ועלינו להיות יחד מאוחדים. אנחנו עם אחד ביחד".

 

 

אמיר חרב, אחיו הגדול של סמ"ר עדי מאלכ חרב, סיפר: "מגיל קטן עדי ידע מה הוא רוצה מעצמו והקריא מה כתב עליו מפקד הצוות שלו, שבזכותו למד להיות מפקד טוב, (לעולם לא נשכח את עדי ואתכם משפחתו, אני יוצא מפה חזק עם תחושת שליחות חזקה. היתה לי הזכות להיות מפקד שלו ולהכיר את משפחתו, אתם תמיד תהיו חלק מאיתנו), היה לי אח נדיר עם חזון וראש כלכלי, הוא היה ממוקד מטרה וידע מה הוא רוצה להשיג". 

 

 

ג'אד עאמר, אחיו הגדול של רס"ל ג'ואד עאמר:  "גואד היה ידוע בחוזקו ובעוצמתו ומגיל צעיר הפך את הספורט לדרך חיים ואף אימן אנשים. הוא אהב אנשים ולעזור להם, תמיד היה מגבש ומקשר בין אנשים. אין יום שלא השרת עלינו כוח ושמחה. 
 

הוא היה תלמיד מצטיין ואחר כך חייל מצטיין, הוא הגשים הרבה חלומות שלו אך לא הספיק להגשים את כל חלומותיו. 
 

החברים שלו כתבו עליו כי הקריב את חייו למען המדינה, היה חבר של כולם ותמיד חלם בגדול איך יטייל בעולם אחרי השחרור מהצבא. הוא נפל שבוע לפני שהיה אמור להשתחרר".

 

 

ד"ר ענן והבה, אל"מ במיל', הרצה על הקשר בין העדה הדרוזית למדינת ישראל, ההיסטוריה הצבאית, החברתית והלאומית משחר קום המדינה ועד היום.

 

 

משתתפי הטקס הכירו תודה והערכה לחברות מועדון ויצו ולהנהלת הארגון, שביחד הרימו טקס מחבק ומרגש, שלא השאיר אף עיין יבשה.