42 שנה לשחרור אלשחאר בלבנון, הדרוזים בלבנון מציינים את יום שחרור השוף ושחרור אלשחאר מידי לוחמי הפלנגות הנוצרים ב-1983.

 

הקרבות בין הדרוזים לנוצרים החלו מיד עם עזיבת הכוחות הישראלים את העמדות והמוצבים בהרי השוף, הקרבות נמשכו מספר חודשים, במהלכם אבדו הדרוזים רבים מבני הכפרים באזור אלשחאר.

 

הקרבות בין הדרוזים לנוצרים בהר הלבנון כללו מעשי טבח והרס חריגים כולל מעשי טבח שביצעו הפלנגות הנוצרים בכפרים עביי, אלבניי ומתא.

 

עם סיום הקרבות ב-1984 גורשו הנוצרים מהרי השוף, 60 כפרים נהרסו כליל ועשרות אלפי תושבים נוצרים גורשו והפכו פליטים, על פי הערכות שונות 160 אלף נוצרים גורשו מהשוף עד סוף הקרבות.

 

בשנת 1989 הסתיימה מלחמת האזרחים בלבנון עם הסכם טאיף, שסימן את היחלשות המיעוט הנוצרי במערכת הפוליטית הלבנונית. לבנון נותרה מדינה עדתית והדרוזים, בתור עדה קטנה, נותרו מוגבלים מאוד ביכולתם להשפיע על הפוליטיקה ועל החלוקה של המושבים בפרלמנט ועמדות המפתח במדינה שנשארו בידי בני העדות הגדולות: מארונים, סונים ושיעים.

 

יש לציין שהיסטורית, ההגנה על העדות הנוצריות בכל האזור, שימשה אינטרס חשוב למעצמות המערב בהתערבותן בענייני לבנון, צרפת כמגנת הקתולים, בריטניה כמגנת הדרוזים ורוסיה כמגנת היוונים אורתודוכסים.

 

 

מ-1840 עד 1860, בהפסקות, ניטשה מלחמת אזרחים בין הדרוזים לבין המארונים על השליטה בהר הלבנון. מלחמה זו הסתיימה בתוצאות מוזרות: הדרוזים קצרו ניצחון צבאי, אך נחלו מפלה פוליטית. המארונים, נעדרי המסורת הצבאית, לא היו די חזקים כדי לעמוד מול הדרוזים, אשר התלכדו בשעת מצוקה על אף חילוקי דעות פנימיים. המשבר בלבנט הפך עד מהרה למשבר אירופי. צרפת תמכה במארונים הקתולים ובריטניה תמכה בדרוזים. בשל לחץ ציבורי התערבה צרפת צבאית בלבנט, התערבות שהביאה להפסקת מעשי הטבח, אך גם הביאה להתערבות דיפלומטית מיידית של מעצמות אירופיות אחרות.

 

 

מלחמת ההרים הייתה סבב לחימה בין המיליציה הנוצרית הכוחות הלבנוניים למיליציות הדרוזיות במהלך ספטמבר 1983 באזור הרי השוף, במסגרת מלחמת האזרחים בלבנון. במהלך מלחמת ההרים התרחשו מספר מעשי טבח בדרוזים ובנוצרים, ובסופה איבדו הנוצרים שטח רב לדרוזים באזור האסטרטגי של הרי השוף.