יוקר המחיה האמיתי מה שמדד המחירים לא מספר

מחקר חדש של מרכז טאוב מתייחס לתחושה שמדד המחירים לצרכן אינו משקף את יוקר המחיה הממשי כפי שהוא נחווה על ידי משקי הבית בישראל. עורכי המחקר, פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי, מראים כי אי-הכללת "עלות הכסף" (הריבית שמשלמים משקי הבית על משכנתאות ועל האשראי הצרכני) במדד המחירים לצרכן גורמת להערכת חסר של העומס הכלכלי המוטל על משקי הבית, במיוחד בתקופות של עליות חדות בריבית.

מדד המחירים לצרכן בישראל, כמקובל ברוב מדינות העולם, מודד את מחירי סל מוצרי הצריכה והשירותים. בסעיף הדיור בבעלות, המהווה כ-18% מהמדד, המדידה מתבססת על שיטת "שכר דירה זקוף", הערכה היפותטית של שכר הדירה שהיו משלמים בעלי הדירות אילו שכרו את דירותיהם. שיטה זו אמנם משרתת את הגדרתו הסטנדרטית של המדד ככלי למדידת את השינויים במחירי סל הצריכה, אך היא מתעלמת לחלוטין ממחירי הדירות עצמם ומעלויות המימון והריבית, המשפיעים באופן ישיר ומיידי על החזרי משכנתאות ועל תזרים ההוצאות של משקי הבית.

תחשיב הכולל את עלות מימון הדיור מראה כי הזינוק בריבית המשכנתאות הוא מנוע מרכזי להתייקרות הדיור בפועל

כדי לבחון את היקף הפער, החוקרים פיתחו מדד משלים שבו רכיב הדיור בבעלות אינו מחושב לפי שכר דירה זקוף אלא לפי עלות מימון הדיור בפועל (מכפלת מחירי הדירות בריבית המשכנתאות המשוקללת). ממצאי המחקר מראים כי בעוד המדד הרשמי מציג תנודתיות מתונה, המדד המשלים מגיב בעוצמה רבה לשינויים בתנאי המימון.

פער קיצוני במיוחד נרשם בשנים 2022-2023, כאשר בנק ישראל העלה את הריבית במשק. בשנים אלו, שבהן הריבית הממוצעת המשוקללת על משכנתאות זינקה בעשרות אחוזים (זינוק של כ-42% ב-2022 ושל כ-68% ב-2023), זינק המדד המשלים בקצב מהיר פי 4 ופי 6 מהמדד הרשמי. לפי החוקרים, העלייה בעלות הדיור בשנים הללו נבעה בעיקר מהזינוק החד בריבית, אך גם ממחירי הדירות שהוסיפו לעלות.

משנת 2016  זינוק חד במחיר החוב של משקי בית
 

מלבד המדד המשלים חישבו החוקרים עבור השנים 2016-2024 מדד נוסף  "מדד עלות הכסף", שנועד לעקוב אחר השינויים בתנאי המימון (הריביות) של החוב של משקי הבית, הכולל לצד משכנתאות גם אשראי צרכני שלא לדיור. המדד מראה כי בעוד קצב האינפלציה הרשמי נשאר מרוסן יחסית, משנת 2022 זינק מחיר האשראי והחוב של הציבור בישראל לרמות שיא. דבר זה מבטא שחיקה בפועל של יכולת הצריכה של משקי הבית שלא באה לידי ביטוי במדד הרשמי כפי שהוא מתפרסם על ידי הלמ"ס. 

החוקרים מדגישים כי המחקר אינו מבקש לערער על תוקפו של מדד המחירים לצרכן ככלי למדידת אינפלציה או להצביע על צורך בהחלפתו. עם זאת, כאשר המדד משמש בפועל כמדד הייחוס העיקרי ליוקר המחיה ולמדיניות הכלכלית, היעדר התייחסות לעלות הכסף יוצר פער פרשני חמור. לכן הם ממליצים שלצד המדד הרשמי יחושבו ויפורסמו מדדים משלימים המביאים בחשבון גם את עלויות המימון, כדי לספק למקבלי ההחלטות ולציבור תמונה מציאותית ומקיפה יותר של העומס הכלכלי שחווים משקי הבית בישראל.

פרופ' בנימין בנטל, חוקר ראשי וראש תחום הכלכלה במרכז טאוב, אומר: "בעקבות העלאות הריבית של בנק ישראל תבעו גורמים מסוימים בכנסת מבנק ישראל למתן את עליית הריבית, ובחוגי הממשלה אף עלתה הצעה לפצות את משקי הבית בגין העלאות אלה. שתי ההצעות ספגו ביקורת חריפה ומוצדקת. אף על פי כן, אנחנו מוצאים לנכון להציע מדד נלווה למדד המחירים לצרכן שיבטא בצורה כמותית את תחושות הציבור בכל הקשור להשפעת הריבית ומחירי הדירות על יוקר המחיה במדינה. המודעות להשפעתם על יוקר המחיה כפי שהציבור חווה אותו יכולה להשפיע, ולו במעט, על המדיניות המונטרית של בנק ישראל".

ד"ר לביב שאמי, חוקר בכיר במרכז, מוסיף: "המחקר מראה שהשאלה איננה רק בכמה עלו מחירי המוצרים והשירותים, אלא גם כמה עולה למשקי הבית לממן את רמת החיים שלהם. בשנים שבהן יש עלייה חדה בריבית יש לכך השפעה מהותית על התזרים החודשי של משפחות עקב ההתייקרות של המשכנתה ושל האשראי, גם כאשר מדד המחירים לצרכן מציג אינפלציה מתונה יחסית. לכן חשוב שלצד מדד המחירים הרשמי יעמדו לרשות הציבור ומקבלי ההחלטות מדדים משלימים שיציגו גם את השינויים בעלות הכסף. תמונה רחבה כזאת יכולה לסייע לקובעי המדיניות להבין טוב יותר את הלחץ הכלכלי שחווים משקי הבית ולשפר את הבסיס לקבלת ההחלטות הנוגעות למדיניות הכלכלית".

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.