סא"ל סלמאן חבקה ז"ל
סלמאן נולד וגדל בכפר יאנוח, שירת בחיל השריון, והיה מפקד גדוד 53 לפני נפילתו. סלמאן היה מפקד אהוב שסמכו עליו בכל סיטואציה. לפני ה 7 באוקטובר סלמאן היה בפעילות מבצעית באזור אוי"ש ובבוקר הטבח, בשיא חוסר הוודאות והכאוס, הוא נסע עם פרוץ האירועים לאזור העוטף.
בדרך הוא הזעיק את החיילים שלו, וכאשר הם הגיעו לצאלים הם הכינו טנקים ובהובלת סלמאן יצאו אל לב הסכנה. הכוח הגיע לקיבוץ בארי. עימאד חבקה, אביו של סלמאן מספר: "הוא נכנס לטנק בשבת בצהריים ונשאר עד יום שני בערב בטנק, עד שווידא שכל הקיבוץ נקי ממחבלים".
סלמאן הציל רבים בבארי, והתחיל להכין את הגדוד לכניסה קרקעית לאחר ה 7 באוקטובר; הוא לא חזר הביתה עד נפילתו. לאחר הכניסה לעזה, בשעות הלילה המאוחרות של ה 1 בנובמבר, חברו הטוב, נקלע למארב והיה צריך חיפוי. סלמאן לא היסס לרגע ויצא עם ארבעה טנקים. באותו אירוע הוא חילץ את החיילים מירי המחבלים, אך נפל בהיתקלות.
משפחתו של סלמאן מספרת עליו שאהב ספורט עד כדי כך שהיה מוצא זמן לריצה בכל סביבה והיה רץ בבסיס גם בשעות מאוחרות לאחר יום ארוך. בנוסף, הוא אהב לקרוא ספרים שהעשירו את הסתכלותו ואהב אירועים שמחים, בהם הוא יכל לשיר, לרקוד ולשמוח.
מדבריו של עימאד: "סלמאן היה באמת ילד מיוחד. כולם אהבו אותו ורצו להיות בקרבתו. הרבה אנשים היו מתייעצים איתו כי הוא היה אכפתי ודואג למען אחרים. אנשים ראו את סלמאן ואמרו, הוא לא רק מפקד, הוא מנהיג".
