"אף אחד לא יכול להבין מה עובר עלינו"
משרתי מערך זיהוי החללים סיפרו על הקשיים שלהם, בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, על התסמינים של פוסט טראומה, 70% מהחיילים מספרים שהם מתקשים לחזור לשגרה. מדווחים על קושי יומיומי בריכוז, קשיים בתעסוקה, בתקשורת עם בנות זוג, עם הילדים. 60% דיווחו שהם לא ישנים טוב בלילה.
ועדת העבודה והרווחה בראשות ח"כ מיכל וולדיגר קיימה דיון בנושא המענים הנפשיים למשרתי מילואים במערך לטיפול בחללים ובני משפחותיהם. בדיון השתתפו בין היתר משרתי מילואים שלקחו חלק בזיהוי החללים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל ובני משפחותיהם.
מספר משרתים המתמודדים עם תסמינים של פוסט טראומה ציינו שמי שפונה לאגף השיקום לעזרה מקבל מעטפת סיוע רחבה, אך הדגישו את הקושי של משרתים רבים לבצע את הפנייה הראשונית כמחסום מרכזי, בין היתר לאור העובדה שנדרשת כיום פנייה של המשרת עצמו ולא של בן משפחה או מישהו אחר מטעמו. המשתתפים קראו להקמה של מערך איתור שיגיע למשרתים, יבחן האם הם זקוקים לסיוע וילווה אותם בפנייה לאגף במידת הצורך. כמו כן סיפרו משתתפי הדיון על קשיים שחווים בני משפחה של משרתים במערך וקראו להרחיב את המענה לבני המשפחה, גם ללא הכרה של אגף השיקום במשרת עצמו.
יו"ר הוועדה ח"כ מיכל וולדיגר אמרה: "אנחנו מוקירים את המשרתים ומבינים את הקושי והמורכבות הרבה שנלווית לעבודת הקודש של המילואימניקים במערך הזיהוי והטיפול בחללים. אגף השיקום פועל ומלווה את המשרתים שפונים לעזרה אבל אפשר וצריך יותר. חשוב לוודא שהמשרת ובני משפחתו מקבלים את הליווי והמעטפת הנכונה כבר במהלך השירות וגם אחריו, ולמצוא את הדרך להגיע לאנשים שחווים קשיים ומתקשים לפנות בעצמם לעזרה, בראש ובראשונה על ידי מענה לפנייה של בני משפחה".
נציגת אגף השיקום רחלי שטרן הדגישה בדיון כי קו התמיכה של 'נפש אחת' שמפעיל אגף השיקום פעיל 24/7 למתן מענה לפצועים ולבני משפחתם במספר 8944*: "מדובר במענה אנונימי ורק אם הפונה מבקש זה עובר לזיהוי ומועבר אלינו להמשך טיפול. יש בנוסף צוות התערבות ומשבר שמגיע 24/7 לבתים של פצועים ונותן מענה נפשי להם ולבני משפחתם החל מהשלב של הגשת הבקשה להכרה בטווח של שעתיים- שעתיים וחצי ממועד הפנייה".
עובד פרל, הלום קרב ששירת במילואים במחנה שורה: "יש משרתים במערך שחווים תסמינים של פוסט טראומה ומתביישים לפנות לאגף השיקום. יש גם משפחות שבהן המשרת עצמו לא חווה תסמינים, אבל המשפחות כן נפגעות וגם להם חייב להינתן מענה. אני בעצמי הייתי צריך את העזרה של הסביבה על מנת לפנות לקבלת עזרה ולחזור למסלול. לכל הפוסט- טראומטיים יש תקווה. עדיין קשה לי לקום בבוקר, היומיום שלי עדיין מאתגר אבל הנה אני פה. זו הוכחה ותודות לטיפול מסור מאוד ומעטפת מלאה מאגף השיקום ואני קורא לכל מי שמתמודד עם קשיים מהסוג הזה לפנות לעזרה ולפתוח את הלב השבור".
תומר בדאני, הלום קרב ששירת במערך זיהוי וטיפול בחללים: "אף אחד לא יכול להבין מה זה לטפל בחללים ומה עובר עלינו היום, רק מי שעשה את זה בעצמו. אנחנו מבקשים דבר אחד- להפסיק להיות שקופים. אני מוכר היום באגף השיקום אחרי שהבנתי שאני לא בסדר ושאני פוגע במשפחה שלי ובכל העולם, אבל רוב החבר'ה שלי מתביישים לפנות לעזרה. צריך להגיע אליהם, לדבר עם הנשים שלהם. תעצרו את זה לפני שזה מתפרץ יותר גרוע".
שמרית טוביאנה, חברה בפורום נשות המשרתים במערך זיהוי החללים: "כגודל השליחות של התפקיד שהם עשו, כך גם כובד האחריות והקושי שהם חווים כשהם חוזרים הבייתה ולפעמים כבר במהלך השירות. שלחנו שאלונים לחיילים ולבנות זוג כדי להבין מה קורה בשטח: 70% מהחיילים מספרים שהם מתקשים לחזור לשגרה. מדווחים על קושי יומיומי בריכוז, קשיים בתעסוקה, בתקשורת עם בנות זוג, עם הילדים. 60% דיווחו שהם לא ישנים טוב בלילה. בסוף רוב מי שענה לנו על השאלון לא פונה לעזרה ואנחנו רוצים לדון פה באיך אנחנו עוזרים לאתר את האנשים שצריכים את המענה ומלווים אותם לטיפול".
שהם עורקבי, רמ"ט הרבנות הצבאית: "המלחמה הנוכחית הפגישה את אנשי הרבנות הצבאית, בדגש על מערך זיהוי וטיפול בחללים עם אירועים חריגים בהיקף ובקושי, עם זאת- זו זכות גדולה. תוך כדי המלחמה ניתנו מענים מוגבלים ועדיין הייתה חסרה תכנית שלמה והוליסטית. אנחנו עובדים על תכנית כזו כבר שנה ושמונה חודשים. בגיבוש התכנית היו שותפים רבים והיא מבוססת על מספר אלמנטים שהם הוקרה, הפגה ולכידות, אליהם מתווסף גם טיפול מקצועי פרטני בתחום בריאות הנפש".
איציק סעידיאן, הלום קרב: "לא הגיוני שאישה שמנסה לדבר עם צה"ל והוא עונה לה 'תגידי לבעלך שידבר איתנו, אנחנו לא יכולים לדבר איתך'. איך ייתכן שאדם שהקדיש מאות ימים של עבודת קודש של זיהוי חללים, נשלח לשלושה ימי עיבוד ואז מחזירים אותו הבייתה כאילו כלום לא קרה? איך אתם לא נותנים לאנשים האלו את המעטפת למשהו רחב יותר, שבודק איתו ביום-יום? האם הוא מצליח לתפקד, לצאת מהבית ולחזור לעבוד?"
אהרון ממן, הלום קרב: "מדברים היום הרבה על הפוסט טראומה מחרבות ברזל, אני שירתתי ונפצעתי נפשית הרבה לפני. התגייסתי בשנת 2006. במהלך השירות נתבקשתי מספר פעמים לקחת חלק בזיהוי ובטיפול בגופות ללא שום הכנה או הכשרה. נתקלתי בסיטואציות ובמראות קשים מאוד ואז חזרנו לשגרה כאילו כלום לא קרה. לאט לאט התחלתי לחוות קשיים בבית, עם המשפחה, לקח לי שנים להבין מה אני עובר והכל כבר התפרק. אני מנהל מאבק לקבלת הכרה כהלום קרב במשך תשע שנים ועד היום לא הוכרתי. מי שנפצע היום זה שונה ואני שמח על כל אחד שמקבל תמיכה אבל יש גם אנשים שחווים תסמינים של פוסט טראומה אחרי 20 שנה ואין להם למי לפנות".
