"מצאנו עוד פסל"
המשפט הזה, שנשמע במכשיר הקשר של ד"ר גבי מזור מרשות העתיקות באחד מימי הקיץ החמים של תחילת שנות ה-2000, הקפיץ אותו אל שטח החפירה בגן הלאומי בית שאן. ברגע ההוא, עוד לא ניתן היה לדעת, שמתחת לפני השטח מסתתרת אחת התגליות הארכיאולוגיות המרהיבות בעיר, ולמעשה בארץ כולה.
צילום: גבי לרון, המכון לארכיאולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
"הגעתי מיד, וראיתי ראש של פסל בגודל אדם, עשוי שיש", מספר ד"ר מזור, שעמד בראש משלחת החפירה של רשות העתיקות בבית שאן במשך כמעט 30 שנה. "אחריו, הגיע עוד פסל. ועוד אחד. כשהשמש כבר עמדה לשקוע, היה ברור – אנחנו נמצאים בתוך בור עצום שבו עשרות פסלים - חלקם שלמים, חלקם שבורים. הפסלים עוצבו בדמות אלים רומיים: אתנה, הרקולס, אפולו. כולם נעשו משיש יקר, וכולם אף עוצבו ועובדו לעילא – אלה היו עבודות שיובאו לכאן בתקופות הרומית והביזנטית במיוחד מאסיה הקטנה, כדי לקשט את בתי המרחץ ואת רחובות העיר ניסה סקיתופוליס – בית שאן של היום."
מדוע הושלכו הפסלים לבור? ד"ר מזור מעריך, שזה קרה במאה ה-6 לספירה, עם התחזקות הנצרות בעיר. "סמלי הדת הפגאנית הוסרו בזה אחר זה מהמרחב הציבורי, והפסלים שעוד נותרו – הושלכו לבור וכוסו באדמה".
מאות שנים הם המתינו שם, עד שנחשפו מחדש.
היכן ניתן להתרשם מהם? חלק מהפסלים, אשר עברו תהליך שימור קפדני, מיוצגים כיום במוזיאון ישראל. חוקרים מהארץ ומהעולם ממשיכים לחקור את מכלול הפסלים יוצא הדופן שנמצא בעיר, והעבודה המחקרית של ד"ר גבי מזור ועמיתיו נמשכת עד היום.
בפרק החדש של "מתחת לפני השטח" – הפודקאסט של רשות העתיקות, מספר ד"ר מזור על חווית הגילוי והחשיפה של אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים והמרהיבים בישראל, על החיים בעיר בעת העתיקה, ועל עשרות שנות חפירה, מחקר ופרסום בבית שאן.


















