המסע האמנותי של אייל בן סימון: זהות אור טבע ואוצרות

 

אור כחומר גלם וכמהות – אייל בן סימון בונה מרחבים של התבוננות

בין שנות ה-2000 להווה, מתקבע שמו של בן סימון כאמן המַרְכיב מהאור שפה צילומית-פיסולית – מזוקקת, שקטה אך רבת רבדים. לא מדובר באור כתוצאה ישירה או אשליה טכנולוגית, אלא באור כגשר אל נבכי הרגש והתודעה. תערוכותיו מאופיינות בהצבת גופי תאורה, אינסטלציות וצילומים רחבי היקף החולשים על החלל כולו. הצופה מוצא עצמו מגלה בכל יצירה מקור לאור פנימי – מבעד לערפילים ועל גבי חומרים טבעיים – דרכם בן סימון טווה נרטיבים אישיים ואוניברסליים גם יחד.

 

הבחירה באור כתו מוביל היא גם אמירה תרבותית: במרחב הגלילי, בו שינויי מזג האוויר והאור חזקים כל-כך, יש לאור ערך של השתנות, תנועה ומסתורין, המקבילים למסע הפנימי של האדם בעולמו.

 

טבע ומקומיות: הדיאלוג בין אמן, אדמה וקהילה

בן סימון הוא אמנם בוגר סצנת האמנות התל-אביבית, אך עיקר פעילותו בצפון אינה מקרית. יש ביצירה המקומית-גלילית עמידה אל מול המרכז, התעקשות על ייחודיות, חיבור עמוק לאדמה ולעונות השנה. מכל תערוכותיו ניכרת צניעות טבעית בפלטה החומרית: אדמה, אבנים, סיבים וצמחים מוטמעות בהצבותיו, כמעט תמיד נלקחים מהטבע הסמוך. השיטוטים בשדות, שהופכים לתהליך מחקר אמנותי, מגולמים ביצירותיו המשלבות רישומים עדינים, צילום רווי אור ופיסול אינטואיטיבי מהשטח.

 

הטבע עבור בן סימון הוא לא רק שדה השראה; הוא שותף ליצירה. עבודותיו אינן מבקשות להחיות את הנוף אלא לחשוף את השתנותו, את שבריריותו, ולהציב את האמן והצופה כחלק ממערכת יחסים מתפתחת ולא היררכית מול הסביבה.

 

זהות אישית, קולקטיבית ותרבותית – אמנות כגשר לשייכות

רבות דובר על הבידוד התרבותי בפריפריה לעומת המרכז, אולם בן סימון פועל ממקום הפוך: הוא רואה בגליל ובקהילה כור היתוך לרעיונות. בעבודותיו ובאוצרותיו מזוקקת עמדה: האמנות היא הכלי דרכו ניתן לשאול שאלות על שורש, שייכות אישי וקולקטיבי, ועל עיצוב זהות מקומית מול עולם משתנה. הגליל, על מורכבותו החברתית, הדתית והאתנית, מאפשר לו להנכיח זהות רבת קולות.

 

הוא מתמודד עם שאלות של בית, זיכרון ותיעוד. לדוג' בתערוכותיו שעניינן בית – 'אור חוזר', 'שער הצפון' ועוד – חומרי היומיום צפים ביצירות, ויש בהן געגוע, מבט ביקורתי וגם פיוט שלא מתפשר.

 

קהילת ארטמה – מהמעשה הבודד לקולקטיב אמנותי

אחד המימדים המרתקים בעבודתו של בן סימון הוא תפקידו בקהילת האמנים "ארטמה". כאן, לא רק כיחיד אלא כמניע תהליכים, פועל בן סימון כיזם תרבות, מנהל תערוכות ומוביל קבוצות אמנים. שיתופי פעולה שצמחו ב"ארטמה" – החל מצוותים אינטימיים ועד לתערוכות קבוצתיות ומיצבים במרחב הציבורי – יוצרים זמינות חדשה לאמנות בגליל. בן סימון מביא אל החבורה את הידע, הרקע והחיבור לטבע, אך גם פותח דלתות לאמנים צעירים ומבוססים לחבור יחדיו.

 

האוצרות שבידיו לא מהווה רק בחירת יצירות, אלא מעשה של בניית סיפור, יצירת הקשר בין גוף העבודות לחלל והזמנה לצופים להיכנס למסע אישי וקולקטיבי גם יחד. בעבודותיו ובאוצרותיו מקבל כל אמן ואמנית מרחב ייחודי, אך תמיד תוך הדהוד לקהילה ולמרחב.

 

ניתוח תערוכות – בין אינטימיות למדיניות תרבותית

כמבקר אמנות שנכח בתערוכותיו בגלריות בצפון ובתל אביב, ברור שמדובר באמן שמותח גבולות תחביריים בין מדיומים. במיצביו "זמן אור", "מרחבי שקט", ניכרת שליטה מרשימה במעבר בין צילום, פיסול והצבה בחלל. תערוכות אלה נבנות בתשומת לב לכל פרט: האור מזיז את הצופה ממקום למקום, חומרי הגלם מעוררים תחושת קרבה ומבט אל המחזוריות שבחיים. בכך, בן סימון חוצה את סף הייצוג ובונה חוויה טוטאלית המקיפה את המשתתף.

 

מעבר לרמה האסתטית, חלק מהותי בתערוכות הוא השיח שהן מעוררות סביב נושאים של סביבה, קהילה, ושייכות מקומית – נושאים שנידונים גם באירועי שיח גלריה, סדנאות ומפגשים אמנותיים אותם מוביל בן סימון כתוספת לתצוגה.

 

האמנות כקול חברתי ואקולוגי

בן סימון אינו מסתפק בפעולה במישור האמנותי בלבד; תרומתו החברתית והסביבתית מודגשת שוב ושוב ביוזמותיו לפרויקטים משותפים עם רשויות, בתי ספר ומוסדות שונים. הוא פועל להחדרת ערכי קיימות ליצירה, וקורא בציבור גם לשימור המרחב וההיסטוריה המקומית. האוצרות המושכלת, שחושפת קולות שונים מהגליל והצפון, יוצרת דיאלוג רציף עם קהל מגוון – לא רק אומנים, אלא גם תושבים ומערכת החינוך האזורית.

 

בין לוקלי לגלובלי – יצירה שמתחילה בשורש אך פונה החוצה

על אף שמעגן את עיקר פעילותו בגליל, בן סימון יוצר קשרים עם אוצרים ואמנים מהארץ ומהעולם, מציג בתערוכות בין-לאומיות ושולח לדרום, ולמרכז אמנים ויוזמות קולקטיביות, כך שהפעולה הלוקלית שלו תמיד פונה פנימה אך לא נשארת רק שם. הפרויקטים של "ארטמה", בהובלתו, מתפקדים כמודל לפריפריה יוצרת דיאלוג שווה בין המרכז לשוליים. בכך הוא מסייע לערער היררכיות בשדה האמנות, ומזמין גישה אותנטית ומגוונת למרחב התרבותי בישראל.

 

קהילת האמנים ארטמה

הקהילה  בהנהגתו של אייל בן סימון, היא קולקטיב יצירתי ותוסס הפועל בעיקר בצפון הארץ, הכולל אמנים ממגוון תחומים וסגנונות. הקהילה משמשת בית חם לאמנים ויוצרים צעירים ווותיקים, ומספקת להם מענה מקצועי וכלים לפיתוח קריירה אמנותית עצמאית ומוצלחת. תחת הנהגתו של אייל בן סימון, הקולקטיב לא רק מארגן תערוכות ופעילויות אמנותיות מגוונות אלא גם יוצר דיאלוג משמעותי על זהות, טבע, תרבות וחברה באזור הצפון והגליל.

 

ארטמה שואפת לשלב בין האמנות לבין הקהילה המקומית, ומקדמת יצירה שמקורה בהשראה מהטבע, מהמקום ומהמורשת, תוך התחשבות במציאות החברתית והסביבתית. דרך שיתופי פעולה בתוך הקולקטיב ועם גורמים חיצוניים, היא יוצרת פלטפורמה שמעודדת אמנות אותנטית, שמעבירה מסרים חברתיים ורגשיים ומעצימה את זהות האמנים הקהילתית.

 

תחת ההובלה של אייל בן סימון, ארטמה פועלת לא רק כמקום לתצוגת יצירות אלא כמוקד פעילות שבו מתבצעים דיאלוגים אמנותיים איכותיים, אוצרות מתקדמת, והדרכה מקצועית המגבירה את הנראות של האמנים והקהילה. פעילות זו מחזקת את המרחב האמנותי המקומי ויוצרת חיבורים בין אמנות מקומית לבין שווקים רחבים יותר בארץ ובעולם.

 

לסיכום, קהילת ארטמה בהנהגת אייל בן סימון היא גשר בין אמנות, טבע, זהות ותרבות בצפון, ומשמשת כוח מרכזי בקידום האמנות המקומית וביצירת דיאלוג עם הקהילה והעולם התרבותי הרחב.

 

סיכום: אייל בן סימון – אמן, אוצר ומעצב נוף תרבותי

אפשר לקבוע כי לא מדובר כאן באולי אמן רב מדיום בלבד, אלא בדמות מפתח, מעצב נוף תרבותי ויוצר חיבורים עמוקים בין אדם לסביבה, בין פרט לקולקטיב. בן סימון ממחיש כיצד אמנות יכולה להיות גשר – לא רק לביטוי אישי, אלא גם לשינוי חברתי-אזורי מהותי.

 

כתערוכותיו, כך גם אוצרותו ופעולתו בקהילת ארטמה – כל אלה מוכיחים כי אמנות בצפון אינה פשרה פריפריאלית אלא תחילתה של שפה תרבותית חדשה. הביקור בתערוכות רבות שלו הינו חוויה חושית, רגשית ומחשבתית; המפגש עם יצירותיו עוסק תמיד באותו מרחב שבין זכרון לתקווה, בין אור לאדמה, בין אינטימיות אישית לסיפור קהילתי.