משחק שמתבגר יחד עם השחקן

 

מה שנבנה משתנה, הדרך משתנה, וגם מי שיושב על השטיח לא תמיד אותו אדם. המשחק עצמו נשאר, וממשיך להתאים את עצמו לשחקן.

 

אותו חומר, שימוש אחר

ילד קטן בונה מגדל רק כדי לראות אותו נופל. ילד גדול יותר כבר מנסה לייצב, לחבר וליצור משהו שמחזיק. בשלב מסוים נכנסים גם רעיונות: בית, גשר, סיפור. המבוגר שמצטרף לא תמיד "משחק", לפעמים הוא רק מוסיף חלק, מחזיק משהו רגע או מתבונן.

המשחק לא השתנה, אבל השימוש בו כן. זו אחת הסיבות שמשחקי בנייה לא מרגישים כמו משחק שנגמר.

 

משחק בלי קו סיום

במשחקי בנייה, לרוב אין רגע שאפשר להגיד כי "סיימנו". יש משחקים שנראה שאין להם שלב אחרון או שאין תוצאה אחת נכונה. אפשר לפרק, לבנות מחדש ולשנות כיוון באמצע. לפעמים הבנייה נמשכת חמש דקות, לפעמים שעה. לפעמים מה שנבנה נעלם מיד, ולפעמים נשאר על המדף ליום שלם.

התחושה היא שהמשחק פתוח להצעות, לא דורש הספק ולא מכתיב קצב.

 

כשכמה גילאים נפגשים סביב אותו משחק

בבתים רבים משחקי בנייה והרכבה הופכים לנקודת מפגש. למשל, ניתן לראות אחים בגילאים שונים יושבים יחד לשחק עם קוביות לגו, כשכל אחד תורם משהו אחר למשחק ההרכבה. אחד מחבר, השני מציע רעיון והשלישי רק מזיז חלקים. גם הורה יכול להשתלב בלי להוביל את המשחק.

כל אחד מוצא את המקום שלו, בלי תחרות ובלי צורך להסביר איך "נכון" לשחק.

 

מה קורה באמת במהלך המשחק?

תוך כדי משחק הבנייה מתרחשים דברים קטנים: מנסים פתרון, מפרקים ומנסים שוב. לפעמים מחפשים חלק מתאים, מדי פעם משנים תוכנית וגם מתעכבים עם חלק אחד או יותר. זה לא מרגיש כמו למידה, אלא כמו תהליך טבעי. הידיים עסוקות, הראש עובד, והזמן עובר בלי שמרגישים.

כשמשחקים במשחקי בנייה לא צריך להקדיש לכך זמן או תהליך מיוחד, זה פשוט קורה. 

 

משחק שמתאים לגילאים והרגלים משתנים

יש רגע מפתיע שבו מבוגר מגלה שהוא עדיין יושב על הרצפה ומשחק. אולי בשביל לעזור לילד, אולי סתם כי זה נעים בידיים. הבנייה דורשת ריכוז ורגע שקט שלא לוחץ ולא מציף. אין מסך, אין התראות, רק חיבור בין חלקים. עבור אנשים רבים, קטנים וגדולים, זה רגע של פוקוס ולפעמים אפילו של שקט מהנה.

הרגלים משתנים, גילאים מתקדמים ותחומי עניין מתחלפים. אך למרות זאת משחקי הבנייה מצליחים להישאר רלוונטיים גם כשהבית משתנה. הם לא תלויים בעדכון, לא מתיישנים לפי טרנד ולא דורשים הכנה מיוחדת. אפשר לחזור אליהם אחרי שבוע או אחרי שנה, והם עדיין שם, מוכנים לשימוש.

 

בחירה שנשארת לאורך זמן

מההיבט הצרכני של משחקי הבנייה יש כאן גם עניין של משהו פשוט: משחק שלא נגמר מהר. לא כי הוא "איכותי" יותר לעומת משחקים אחרים, אלא כי הוא גמיש. הוא מתאים לרגעים שונים, למצבי רוח שונים, ולשלבים שונים בחיים.

במילים אחרות, זה לא משחק של גיל אחד ולא של שימוש אחד.

 

לסיכום, משחקי בנייה לא נמדדים לפי מורכבות או לפי טווח הגילאים שמופיע על הקופסה. הם נשארים רלוונטיים כי הם משתנים יחד עם מי שמשחק בהם. כשהמשחק מאפשר חופש, ניסוי ובנייה מחדש, הוא ממשיך ללוות את הבית לאורך שנים, לפעמים ברגעים של שקט, לפעמים במרכז השטיח ותמיד בצורה שמתאימה לאותו הרגע.