"אנחנו שותפים של דם ואדמה לא שותפים של נייר"
בכנס הפוליטי של יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט, בעוספיה, הציבה אשוואק כיוף את הסוגיות הבוערות של העדה הדרוזית במרכז דבריה, חוק הלאום, תיקון קמיניץ, צווי ההריסה והצורך בתכנון ובפיתוח הכפרים הדרוזיים, היא קראה לאיזנקוט לפעול לתיקון העוולות והדגישה: "העדה הדרוזית לא צריכה חסדים, היא מבקשת צדק ושווין".
אשוואק כיוף, פעילה חברתית, תושבת עוספיה, אחת הנשים החזקות עם יכולת להוביל תרבות חינוך. במשך שנים רבות, האישה הדרוזית הייתה מעורבת בפוליטיקה המקומית והארצית, אך לרוב נותרה מאחורי הקלעים ולא תפסה מקום בולט בחזית הבמה הציבורית. כעת, אשוואק כיוף מבקשת לשנות את המציאות ולהשמיע בכנסת ישראל קול שלא תמיד זכה לביטוי מספק, קולה של האישה הדרוזית, של האם הדרוזית ושל המשפחה הדרוזית, ולהביא את המציאות, האתגרים והתקוות של העדה ישירות לאוזניהם של מקבלי ההחלטות.
בכנס הפוליטי של גדי איזנקוט, יו"ר מפלגת ישר והמועמד לראשות הממשלה, בעוספיה, נשאה אשוואק כיוף נאום נוקב שעסק במעמדה של העדה הדרוזית בישראל, בברית ההיסטורית עם העם היהודי ובתחושת הפגיעה שנוצרה בעקבות מדיניות הממשלה בתחומי החקיקה, התכנון והבנייה.
בדבריה פנתה אשוואק לאיזנקוט, ולכמיל אבו רוקון, מועמד מפלגת ישר לכנסת, והדגישה כי הגיעה לדבר מתוך תחושת שליחות עמוקה כאישה, כאם, כסבתא וכבת העדה הדרוזית. "אני לא פוליטיקאית ואני לא מתמודדת לתפקיד נבחר, אני אישה שצמחה מתוך הסלעים של ההר, שפרצה דרך בעולם האזרחי, המקצועי והחופשי, אבל הלב שלה נשאר תמיד פועם בקצב של הכפר והמולדת".
כדי להמחיש את עומק הקשר בין העדה הדרוזית לעם היהודי, שילבה אשוואק בנאומה משל על אלכימאי שחיפש את "אבן התשתית", אבן המסמלת את היסודות שעליהם נשען בית יציב שאינו נסדק גם לנוכח הסופות החזקות ביותר.
בסיפור שסיפרה, האלכימאי מגיע לרכס הרים ירוק המשקיף אל הים ופוגש את שוכני ההר, אנשים גאים וחזקים, הפותחים בפניו את דלתותיהם ומקבלים אותו כחלק מהם, כאשר פורצות רוחות רעות ואש משתוללת בסביבה, הם עומדים לצד בני עמו ומגינים עליהם.
"האלכימאי הביט בהם ואמר: אני מצאתי את אבן התשתית, היא אינה סלע בקרקע, היא הברית שבינינו, הסיפור הזה הוא הסיפור של העדה שלי ושל העם היהודי יחד".
אשוואק הדגישה כי הקשר בין שתי הקבוצות אינו מסתכם בהסכמים או בהצהרות, אלא מבוסס על שותפות עמוקה, על הקרבה ועל גורל משותף. "אנחנו לא שותפים של נייר, אנחנו שותפים של דם ואדמה, אנחנו שותפים של חיים ושכול, של ערכים וקיום, אחינו ובנינו משרתים, נלחמים ונופלים על הגנת הבית הזה".
לצד הדגשת הברית ההיסטורית, מתחה אשוואק ביקורת חריפה על המדיניות כלפי העדה הדרוזית בשנים האחרונות, לדבריה, מנהיגים שכחו את משמעותה של השותפות והעמיקו את תחושת הפגיעה בקרב בני העדה. היא התייחסה לחוק הלאום ולמדיניות התכנון והאכיפה, ובמיוחד לתיקון קמיניץ, שלטענתה פגעו באמון ובתחושת השייכות של האזרחים הדרוזים.
אשוואק: "פעם אחת הם באו וחוקקו את חוק הלאום, חוק שמי שכתב אותו שם בעלים ואנחנו לא מתוכם, לאחר מכן הביאו את פטישי התכנון והענישה של ועדת קמיניץ, ואמרו לאחיי ולבני עדתי: הבית שבניתם על אדמות אבותיכם אינו שלכם, הוא לא חוקי ויש עליו צו הריסה, אנחנו דיירים על תנאי ואזרחים סוג ב' ".
אשוואק פנתה לאיזנקוט והבהירה כי העדה הדרוזית אינה מבקשת טובות או מחוות של רחמים, אלא הכרה בזכויותיה ובתרומתה למדינה, והציבה בפני איזנקוט שורה של דרישות, ובהן תיקון חוק הלאום, הבטחת שוויון מלא לבני העדה הדרוזית, ביטול העוולות שנגרמו בעקבות תיקון קמיניץ, וקידום תכנון הולם שיאפשר את פיתוח הכפרים הדרוזיים.
אשוואק הדגישה גם את הצורך בהשקעה במערכת החינוך, בהרחבת התשתיות וביצירת פתרונות תכנוניים שיאפשרו למשפחות לבנות את בתיהן כחוק, במקום להתמודד עם קנסות ועם צווי הריסה. "אזרחות היא לא פרס שניתן בחסד, המבחן שלך הוא במעשים שתעשה ביום שאחרי שתקבל את המפתחות".
אשוואק הביעה תקווה כי איזנקוט וכמיל אבו רוקון יובילו שינוי במציאות שבה נמצאת העדה הדרוזית, וקראה לציבור לצאת להצביע כדי להכריע ולהשפיע על עתידו.
