מפעל הסבון העתיק נחשף מתחת לחנות

מתחת לחנות בעיר העתיקה בירושלים, המתינו שרידיו של מפעל לייצור סבון. העדויות הקדומות ביותר לחומרים דמויי־סבון מוכרות ממסופוטמיה, באיזור עיראק של ימינו, כבר לפני כ- 4,500 שנה.

 

לא רבים יודעים שבירושלים, פעלה תעשיית סבון מפותחת כבר בתקופה הממלוכית, ובתקופה העות'מאנית היא היתה ענף חשוב ומשגשג, אשר דרש מומחיות, מתקני בישול ייעודיים וימי עבודה ארוכים.

 

בשנת 2003, נחשפו בעיר העתיקה בירושלים, בחפירה של ד"ר תאופיק דעאדלה מטעם רשות העתיקות, שרידיו של מפעל לייצור סבון.

 

בחפירה נחשף מתקן בישול שצורתו מזכירה שעון חול. המתקן העיקרי במסבנה היה סיר מתכת גדול שבו בושל השמן לטובת יצירת הסבון. הסיר הונח, ככל הנראה, בתוך בריכה בנויה מאבן, שבחלקה התחתון היה בנוי תא בערה.

 

תהליך הייצור דרש ידע מקצועי וסבלנות: שמן זית עורבב עם סיד ומים ועם אפר עשיר באשלג, שהופק משרפת הצמח מלחית הבורית. התערובת בושלה במשך ימים אחדים, ולעיתים במשך שבוע ואף שבועיים. בתום הבישול נוצק הסבון הנוזלי על רצפתו של אולם מרווח, והושאר להתייבש.

 

לאחר שהתקשה, נחתך משטח הסבון לקוביות, ועל כל אחת מהן הוטבע במיומנות סמל המפעל באמצעות פטיש מיוחד, במעין סרט רץ”. הקוביות המסומנות נאספו ונערמו זו על גבי זו במגדלים, שבהם נמשך הייבוש הסופי עוד שבועות אחדים. רק לאחר השלמת התהליך הארוך, היה הסבון מוכן לשימוש.

 

תעשיית הסבון הייתה חלק חשוב מכלכלת ירושלים: מהמקורות ההיסטוריים ידוע על 18 מפעלי סבון שפעלו בעיר במהלך המאה ה־16. ייתכן שהמתקנים שנחשפו השתייכו לאחד המפעלים הנזכרים במקורות אלה, אך אין כיום אפשרות לזהות בוודאות לאיזה מהם.

 

המפעל נאטם וכוסה במילויי עפר במאה ה־18 או ה־19, כאשר האולם הוסב לחנות בשוק. מתחתיו התגלו גם שרידים קדומים יותר, עדות לשינויים שעבר המקום לאורך מאות שנים.