לזכרו של סנ"צ זיאד פרו ז"ל

בתאריך 6/1/2011 הובא זיאד למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בעוספיה.

תושבים ונכבדים מהכרמל ומהצפון וחברים לעבודה ליוו את ארונו של קצין מג"ב זיאד פואד פרו ז"ל שהובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בעוספיה

קצין מג"ב זיאד פואד פרו (אבו איאל) נפטר בבית חולים רמב"ם, לאחר תקופה ארוכה בה היה בתרדמת בעקבות ארוע מוחי.

זיאד פרו ז"ל, תושב דאלית אל כרמל, היה קצין מג"ב בדרגת סממ"ר בעת שקיבל ארוע מוחי וכתוצאה ממנו נכנס לתרדמת שנמשכה מספר שנים, הבוקר כאמור הוא נפטר בבית חולים רמב"ם, כשלידו כל בני משפחתו.

זיאד היה בן 52 במותו, יהי זכרו ברוך.

שוחחנו עם רב פקד פהמי חלבי מהמחזור שלי זיאד, שעלאן עראידה חבר המשפחה, חסון חסון בן כיתתו, השחקן ענן פרו שזיאד דאג לו וטיפח, שיח' ג'האד קבלאן, ידיד נפש לזיאד, סגן ראש המועצה עלמי נאטור ייצג את מועצת דליה.

את הממשלה ייצג סגן השר איוב קרא.

תנ"צ עמוס יעקב מפקד בסיס הטירונים של מג"ב שזיאד היה הסגן שלו, הספיד את זיאד והזכיר את הקשר ההדוק והיחס הטוב שהיה ביניהם.

נכחו בטקס ההלוויה קציני מג"ב בכירים וחברי זיאד לעבודה.

{YouTubeVideo id=oOpFP-K76fo}

{YouTubeVideo id=qj3xQ9cRq40}

{YouTubeVideo id=qGYW4Pgb9z4}

דר' שרה אוסצקי-לזר - הדף הירוק

אחוות עמים זיאד איננו וגם שלום אין דר' שרה אוסצקי-לזר

החבר שלי זיאד מת. ארונו, עטוף בדגל ישראל מבהיק, הונח על משטח האבן וסביבו מעגל עצום של אנשי דת דרוזים לבושי גלימות כחולות וכובעיהם בלבן אדום מזמרים לא-אלהה-אלא-אללה (אין אלוהים מבלעדי אללה). ומאחוריהם מעגלים עוד יותר גדולים של חברים, חלקם במדי מג"ב, ותושבי דליית אל כרמל וכפרי הדרוזים ברחבי הארץ עומדים ופניהם כבושות בקרקע.

שש שנים היה שקוע בתרדמת. שנה לפני אריק שרון. כמוהו קרס לפתע פתאום באמצע הפעילות, ומאז לא התעורר. שש שנים בהן לא עזבה אותו משפחתו ליום אחד. בבוקר הלכו אבא ואימא המזדקנים אל בית החולים, ואחר הצהריים אשתו האנה. דיברו אליו, ליטפו אותו, השמיעו לו מוזיקה, סיפרו לו את חדשות הבית והכפר, המדינה והעולם. האמינו שהוא שומע, פירשו כל תזוזה וכל גניחה כתגובה. הוא הרבה להזיל דמעות. האיש החזק והגדול הזה, הקצין הקשוח שעבר את האינתיפאדה בעזה ובחברון, שעבד מסביב לשעון, שלא נח לרגע, שלא פחד מכלום - בכה בכל פעם שסיפרו לו משהו מרגש, עצוב או שמח. לפני כמה חודשים התחתן בנו הבכור, קצין מג"ב כמוהו, ובא אליו בבגדי החתן עם כלתו הצעירה בשמלה לבנה מרשרשת אל בית החולים. הם נישקו אותו וביקשו את ברכתו, הצטלמו - הנה תראי איך הוא מסתכל עליהם, אמרה לי האנה מתבוננת שוב ושוב בתמונות. למחרת הבאנו אותו הביתה, היא מספרת, עשינו על האש, הוא היה איתנו בשמחתנו.

דגל ישראל ומדינת ישראל היו מובנים מאליהם לו ולמשפחתו. הוא נתן את הנשמה בכל מקום שבו שירת. הכרתי אותו כשהיה אחראי על חבל מגידו, קצין צעיר שעבר בין הקיבוצים בימים של הפיגועים הגדולים תדרך, תרגל, הזהיר, הרגיע. תמיד סמכותי אך מחייך, מקצועי אך ידידותי. נשארנו חברים, דיברנו הרבה. אף פעם לא היה לו שמץ של היסוס, רגע של הרהור שני. תמיד אמר - אני ישראלי וזו מדינתי, אני איש מג"ב וזו חובתי. סלד מגילויי ספקנות ומביקורת, היה בטוח שכולם מעריכים אותו ואת חבריו - יהודים ודרוזים, אנשים מן השורה, המפקדים וגם הפוליטיקאים. בסלון הבית תלויה תמונתו, מקבל מידי יצחק רבין תעודת הצטיינות, ולידה התמונה המפורסמת של רבין עם המלך חוסיין על שפת הכנרת, מציתים סיגריה של שלום.

זיאד פירו, בן למשפחה ענפה מן הכרמל. אביו היה שוטר, אחיו משרתים בכוחות הביטחון ועכשיו גם שני בניו. זה ברור, זה טבעי עבורם. גם בימים אלה שכל מי שמכונה בגנאי "לא יהודי" מוצא אל מחוץ לגדר ולא משכירים לו דירות - אנשים כפירו ובניו וחבריהם עושים לילות כימים כדי להגן על כולנו, גם על המתנחלים, גם על הרבנים, גם על אלה שתורתם אמונתם.

בזמן האינתיפאדה הראשונה שירת בעזה. יום אחד נודע שחייל צה"ל יוצא חבר העמים, שבקושי דיבר עברית, הלך לאיבוד ונשבה בידי קבוצה פלסטינית כלשהי. פירו לא דיווח ולא שאל מה לעשות, הוא הלך לבדו עם הנשק אל לב האזור הפלסטיני, הגיע אל המקום שבו הוחזק החייל, ודרש לקבלו לידיו. דיבר ערבית, כמובן, זו שפת אמו. קצין ישראלי מול צעירים פלסטינים, הסתכל להם בעיניים ודרש את החייל. אמרו לו - בוא תשתה איתנו קודם קפה ואחר כך נראה. שתה קפה, עישנו סיגריה. מישהו הביא את החייל שהיה מבולבל, ופירו החזירו לבסיס. על המעשה הזה שילם בהרחקה מרצועת עזה, על ידי המפקד הצבאי המקומי, ובהשעיה של כמה חודשים. הוא היה גאה במה שעשה ורתח מזעם על מה שראה כהדחה. מג"ב והמשטרה דווקא נתנו לו גיבוי בסתר, אך הצבא לא רצה בו בעזה. משפחתו חזרה על הסיפור בפני המנחמים הרבים שבאו הביתה. מישהו אמר - אם פירו היה שם בזמן חטיפת גלעד שליט, אולי היה מציל גם אותו. את עזה עזב בזעם ולא שב אליה עוד. ביקרתי אותו בחברון בימים שלאחר הסכמי אוסלו, שם היה בקשר עם אנשי הכוח הנורבגי שהוצב בעיר לשמור על השקט. היו אלה ימים אחרים, השלום היה במרחק נגיעה.

בשש השנים האחרונות הוא היה ולא היה, לא ראה איך הכול קורס יחד איתו, ועכשיו פירו איננו וגם שלום אין.
  סנ"צ  זיאד  פרו  ז"ל  5/2/1959- 6/1/2011

1- בן למלכה ופואד הביכור במשפחה.

2- יליד דאלית אלכרמל נולד בתאריך 5/2/1959  .
3- בשנת 1977סיים י"ב  בבית ספר חט"ב  בדאלית אל כרמל .

4- בשנת 1977התגייס למשמר הגבול ובמהלך שירותו בצע מגוון תפקידים בכירים התפקיד האחרון סגן מפקד משמר הגבול בצפון .

5- זיאד שרת בהרבה מקומות באיו"ש בעזה בלבנון בצור באסון הראשון  1982 ובכל המקומות ששירת זכה להוקרת תודה והערכה על השקעה רכישות יוזמה ואומץ לב .
6- בוגר מכללת עמק יזרעאל  תואר ראשון במדע המדינה .

7- בשנת 2005  בהיותו בתפקיד ממלא מקום מפקד משמר הגבול בצפון לקה באירוע מוחי שהותיר אותו בתרדמת עד יום פטירתו  בתאריך 6/1/2011 .

8- זיאד ניחן ביכולות מיוחדות של מפקד ומנהיג נחוש,חרוץ,חום ודאגה לשוטרים והחיילים כמו אבא, נאמן ומצטיין בעשייתו לאורך כל הדרך,לויאלי ואהוב על ידי חייליו ומפקדיו, מקצועי אחראי ונעים הליכות/

9- בן 52 במותו ו 34 שנה שירות למען המדינה הותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים אבא ואמא  ו8  אחים ואחיות .

10- נטמן בבית קברות עוספיה בתאריך 6/1/2011 .

"יהי זכרו ברוך".